רבים שאלו אותי מה אני חושב על "מגש הכסף". קודם כל, זה שיר ממש יפה. במיוחד הקטע עם ה"קרועת לב אך נושמת". אני לא מאלה שמסתייגים מהפואטיקה של אלתרמן, למרות שלא תמיד אני מזדהה עם הפוליטיקה שלו.
תהיה רציני הם אומרים. כולם מדברים על זה.
ובכן, אני עונה, לא צפיתי.
למה?
כי לא ממש דחוף לי כרגע. אני עובד כבר הרבה שנים בתחום הכלכלי .(כן, יש לי משקפיים וקרחת שתוכלו לראות בתמונה. ושני נכדים שלא תוכלו). כבר חמש עשרה שנה בערך שאני קורא עתון כלכלי כל בוקר. מצד שני, אולי אותו צד, בערך במשך אותו זמן אני עסוק בסוציולוגיה של הכלכלה, כך שאני לא מצפה להיות מופתע ממשהו בסרטונים. אולי חוץ מהעובדה שכל כך הרבה אנשים מקשיבים לרולניק, שיש לו כל כך מעט מה לומר.
וחוץ מזה, אני כמו שאמרה נעמי שמר בעד הנגד ונגד הבעד. ברגע שסרטון כלשהו הופך להיות "חובה לראות" ומשהו שצריך להקרין לכל אחד הוא מעורר בי חשד. ממש כמו ההרצאה של ההוא שמרביץ לעתונאים ישרי דרך וממליץ לאנוס נשים שלובשות פרוות ששווקה באגרסיביות כהרצאה החשובה ביותר שתשמע בחייך. (מבחינתי ההרצאה הכי חשובה ששמעתי בחיי היתה אינפי א'. הבנתי ממנה המון על היקום ועל עצמי).
ובכל זאת?
רולניק, ואת זה אני יודע מקריאת הגותו בדה מארקר, מנסה לשווק לנו תיאוריה קפיטליסטית לפיה יש להציל את הקפיטליזם מהנוכלים שהשתלטו עליו. פעם היה קפיטליזם טהור, מלא בתחרות חופשית ורגולטורים אמיצים שהבטיחו שהפיקוח האגרסיבי שלהם ישמור על השוק חפשי.
אבל עכשיו קבוצה של שודדים (יש לו חיבה למטבעות לשון) השתלטה על הרעיון הנפלא וקלקלה אותו. הוא מתעלם מהעובדה המצערת שרוב הבעיות של הקפיטליזם הן חלק משמעותי ויסודי בשיטה ולא תקלה. הוא מנסה לשכנע אותנו שעבודה מאורגנת היא ניצול של משאבים השייכים לאזרח התמים שאינו זוכה להנות מהם, ומנסה לשווק לנו חלום על מדינות אחרות שמתנהגות יפה. זה היה רעיון שמעניין לשמוע בשלושים המאמרים הראשונים שלו. ומתי שהוא התעייפתי ממסע הצלב, וחשבתי שאולי עתונים צריכים לדווח על המציאות ולא להיות פלטפורמה לשנות אותה ועברתי לקרוא "גלובס".
את זליכה מאד אהבתי שכשנכנס לתפקיד החשב הכללי אחרי ניר גלעד הורה לשלם מיד לספקים את כל החובות שניר גלעד השאיר כדי לייפות את תמונת הוצאות הממשלה בתקציב. אני זוכר שהוא העביר את כל המימון שצריך והנחה לסיים תוך כמה חודשים עוול של כמה שנים בעיכוב תשלומים. בינתיים הוא נהיה פרופסור שלא חוקר ופרסונה תקשורתית. זכותו, כידוע וכמובן.
אז האם אני ממליץ לכם לצפות? בוודאי. אבל אל תבלעו כל דבר שמאכילים אתכם. אפילו לא מה שאני כותב.