לשיטתם של ליברטריאנים אין חירות בלעדי החירות לסחור, ואדם חופשי יכול להתמודד עם כל צרה ופורענות שמתרגשת ובאה לעולם, חוץ מהכפייה של הממשלה. זאת מאחר שהליברטריאניזם פועל בשם המאבק המיתולוגי בדמון "הסוציאליזם" ישות מפלצתית בולעת כל שהיא לדעתם כל הרע שבעולם. מתוך כך הגישה הזו מתארת את ההתנהגות המצופה מהאדם באופן המנותק מכל ידע שיש לנו על ההיסטוריה של האנושות, הפסיכולוגיה הסוציולוגיה שלו ואלפי שנות פילוסופיה, כולל זו הליברלית. מעניין לראות את הביטחון העצמי שיש לליברטריאנים בטענותיהם, על אף בורותם הבולטת, כך שיש יחס הפוך בין הידע לבטחון.
למעשה, הגישה הליברטריאנית היא כולה משחק ב"נדמה לי". ראשית, מגדירים "חופש" מגדירים "קפיטליזם" ומתעלמים ממה שקורה באמת. כל דוגמה שמפריכה את הטיעון (סינגפור מצד אחד או שוודיה, למשל) מוצדקת באפולוגטיקה. או שהם מצליחים כי הם די קפיטליסטים על אף חסרונותיהם, או שהם נכשלים כי הם לא מספיק קפיטליסטים, או שהם תכף נכשלים, חכו קצת ותראו. את הטיעונים שלהם תומכים בהגדרת "חופש" שהיא, איך לומר, בעייתית. הם מגנים עליה בחירוף נפש, ולעתים בחירופים וגידופים סתם, כאילו היא אמת לאמיתה ולא סתם עוד טיעון בעייתי.
ולסיום, לוקחים לעצמם בעלות על ה"ליברליזם" כאילו אף אחד לא יודע לקרוא בעצמו בכתבי הליברלים ולא מכיר את ההיסטוריה של התנועה שלהם.
הבעיה, שהרעיונות המופרכים הללו משמשים השראה לאנשים שיש להם יכולת להשפיע על העולם האמיתי.