הרב חיים נבון כותב בטורו בעתון "מקור ראשון" על שכר הבכירים. אפשר לא להסכים לחוק אודות שכר הבכירים בבנקים. ויש כל מיני סיבות. אך הדברים מתמיהים ממש.
ראשית, מתחיל במרקס מסיים בצפון קוריאה. האזכור הראשון של מרקס הוא סתם הלצה (לא מוצלחת) של עירית לינור. אבל הסיום בצפון קוריאה משונה.
צפון קוריאה אינה מדינה שוויונית. צפון קוריאה היא דיקטטורה מהאכזריות של דורנו. ולא כל מדיניות של התערבות ממשלתית בנושא זה או אחר צריכה להיות מושווית לצפון קוריאה. זה תעלול דמגוגי, שאינו מוסיף לאיכות הטיעון. ואני שואל ר' חיים שפיקח הוא מה ראה לכתוב כך? וכי אינו יודע שהעולם מורכב יותר? הרי הבחירה איננה בין סיביר לסדום. ישנן דרכי ביניים.
הרב חיים קובל על הרשעה ומדבר על "שנאת עשירים". הוא מנמק את חשיבותם של העשירים
בין אם העשירים זכו בכספם בצדק או שלא בצדק – נניח לרגע לשאלה מה פירוש "צדק" בהקשר הזה – הם אלו שמניעים במידה רבה את גלגלי הכלכלה. אם לא יהיו עשירים – כולנו נהיה עניים.
הבעייתית בכמה מובנים. ראשית, אני מצפה מרב בישראל שגם אם נניח לשאלה מהו "צדק", השאלה האם מישהו פעל ביושר ובחוכמה כדי להגיע למצבו או שמא עשק אחרים חלילה, היא שאלה משמעותית שיש לדון בה. לא כל "מה שעובד" הוא גם מוצדק. אני מניח שהוא מיישם גישה זו לנושאים אחרים בחיים. יתירה מכך האמירה "אם לא יהיו עשירים – כולנו נהיה עניים." היא הטעייה במישור העובדתי והנורמטיבי. הביקורת החברתית, המגולמת בחוק שכר הבכירים אינה על "עשירים" אלא על אנשים שמתעשרים באופן קיצוני. לא כאלה שמרויחים "יותר" אלא במכפלות של פי מאה. שכרם של אלה עלה בשנים האחרונות פי שבעים ושבעה, ללא כל שיפור מקביל בתוצאות העסקיות. וכפי שאמרתי קודם, דווקא להפך. במובן הנורמטיבי, הפחתת אי שוויון קיצוני אינה "שנאת עשירים". להפך, "שנאת עשירים" היא טענה להמשיך בפערים החברתיים. קצת משונה בעיני שהרב משתבח בצמצום המזערי באי השוויון בישראל, בשעה שהוא מתנגד לכל צעד וצעד שנעשה כדי להשיג מטרה זו. אך בכל מקרה, מה שהוא מכנה "שנאת עשירים" אני הייתי קורא ניכור בתוך החברה, ותחושה עזה של אי צדק. אפשר לשבת בנחת ולנזוף "אל תקנאו בעשירים, כי מפיהם אתם חיים" ואפשר להבין שפערים קיצוניים כאלה מפוררים את יסודות החברה.
כך או כך, לבו של הטיעון הוא הפסקה הזו:
חוקי הכלכלה קובעים שחברה לא תשלם לאיש שכר יותר גבוה ממה שנחוץ כדי להשאירו בשורותיה. בעלי השליטה בבנקים אינם נוטים לחלק את כספם לכל דורש.
ואני מודה ששפשפתי עיני בתדהמה. כלום הרב חיים אינו יוצא מדלת אמות של הלכה ואינו יודע כיצד מתנהל תגמול הבכירים בישראל ובעולם? הוא באמת חושב שכך מחלקים שכר למנהלים? גם קפיטליסטים מושבעים מבינים היום שנוצרה שכבה דקה של שכירים המרוויחים משכורות עתק, על אף שאין שום קשר לביצועיהם כמנהלים. ולהפך, במקרים רבים המשכורות הללו רק מדרדרות את איכות הניהול בגלל יצירת עידוד לנטילת סיכונים בטווח הקצר.
הוא שואל והוא משיב:
אם המנגנון הקובע את שכר הבכירים מסולף ואינו מייצג את כל בעלי המניות, תַקנו את המנגנון. אל תקבעו במישרין את גובה השכר. גם אם הוא גבוה מדי, עדיף לספוג את הנזק הכלכלי הזה מאשר את הנזק החמור הרבה יותר של החזרת השליטה במשק לידי הממשלה, באמצעות תכתיבים וצווים.
ראשית, יש לו טעות שבעובדה. חוק שכר הבכירים מחולק לשני חלקים. הראשון – קביעת סנקציית מס על שכר מגובה נתון כלשהו. כל מערכת המסים בכל מדינות בנויה על מדרגות, ועל הכרה חלקית בהוצאות לפי שיקולים שונים. חברה פיננסית יכולה לשיטתו של הרב חיים, להחליט שהיא סופגת את העלות הנוספת. המנהל בוודאי מצדיק את זה.החלק השני, הנורמטיבי הוא שאסור לשכר המנהל לעבור מכפלה מסוימת של שכרו של אחרון העובדים. אין כאן קביעת שכר המנהל. יתכבדו חברי הדירקטוריון ויעלו את שכרם של המאבטח והמנקה. ובא לציון גואל.
גם בנימוק "החזרת המשק לידי הממשלה" הוא חוטא בראייה הדיכוטומית של הכול או כלום. וטועה בעובדות. תעשיית ההיי טק שהוא משתבח בה כמה שורות, נולדה ונוצרה בתמיכה ממשלתית. עובדיה הוכשרו במערכת החינוך הממשלתית ובמיוחד ביחידה הצבאית הידועה, שהיא כזכור, כמו כל הצבא – ישות ממשלתית. היא זוכה להטבות ומענקים כהנה וכהנה מהממשלה. והדברים ארוכים.
אבל מה שיותר משמעותי הוא שהרב חושף כאן את לוז העניין. לשיטתו, לא משנה כמה גרוע המצב, אל תתנו לממשלה להתערב. הממשלה היא הדמון, האויב, הישות המרושעת שמדרדרת אותנו לחיקו של הדיקטטור הצפון קוריאני. ועזבו אתכם מנימוקים, הגולאג מחכה לכם.