לזכרו של טוראי איתן נאוה – גבור ישראל

איתן נאוה ז"ל עם הבן דורון. (צילום:באדיבות המשפחה)

איתן בן ולטר וקלרה. נולד ביום י' בסיון תש"ד(1.6.1944) במושב השיתופי מולדת (בני-ברית). במלחמת ששת הימים שירת במילואים. בתקופת הכוננות הכין את אשתו למה שעלול לקרות, בבקשו אותה באחד ממכתביו שתדאג לבן. במכתבו האחרון כתב: "אנחנו עומדים לצאת, אנחנו הצנחנים… מוכנים לכל פקודה שתינתן לנו ומחכים לרגע המכריע. אנחנו לא נבייש את הפירמה. יש הרבה אומץ-לב." ואכן בקרב שנערך בגבעת התחמושת הראה את אומץ-לבו. זה היה ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967); במעשה- גבורה-והעזה נפל בקרב. וזה תיאור המעשה: כאשר נתקל הכוח בהתנגדות קשה והתקדמותו נעצרה, יצא איתן מן התעלה וחיפה על הכוח מן השטח כשהוא חשוף כולו. הוא ירה במקלעו מן המותן, הסתער וחיפה על הכוח ועל-ידי כך איפשר לו להמשיך בהתקדמותו בתעלה. כן ליווה וחיפה על הכוח עד שפגע בו כדור-אויב. הניח אשה ותינוק שטרם מלאה לו שנה. זכרו של איתן הונצח בשיר הידוע "גבעת התחמושת" שכתב יורם טהרלב והלחין יאיר רוזנבלום על פי הדברים שאמר הסמ"פ ניר ניצן, שהיה מפקדו באותו קרב

באותו רגע נזרק רימון מבחוץ.בנס לא נפגענו.
חששתי שהירדנים יזרקו רימונים נוספים.
מישהו היה צריך לעלות למעלה ולהשגיח.
לא היה לי זמן לשאול מי מתנדב, שלחתי את איתן.
איתן לא היסס לרגע, עלה למעלה והתחיל להפעיל את המקלעון.
לפעמים היה עובר אותי והייתי צריך לצעוק לו שיישאר בקו שלי.
ככה עברנו איזה שלושים מטר.
איתן היה מחפה מלמעלה ואנחנו טיהרנו את הבונקרים מבפנים,
עד שנפגע בראשו ונפל פנימה.

 

(מתוך אתר "יזכור" ומקורות נוספים)