"חשיבה מחוץ לקופסה" הוא מונח מקובל בתחום הניהול שמנסה לעודד אנשים לחשוב אחרת. "מחוץ לקופסה" באופן "יצירתי". זו מטאפורה עמומה למדי ומייצגת שאיפה להשיג משהו "אחר" משהו "חדש", שונה מרענן שידהים את כולם.
אלא מה? רעיונות פורצי דרך מזעזעים את הסדר החברתי. ולא משנה אם מדובר במבנה החברה כולה, או סתם ביחסי עבודה במשרד קטן בחברה לקופסאות קרטון. המבנה מסודר היטב, כולם מרוצים, כלומר בעיקר בעלי הכוח באותה מערכת. ופתאום לבוא ולשמוע שמה שעשינו עד היום לא טוב, והבעיה שאנחנו מטפחים שנים היא לא בעיה בכלל, אלא סתם משהו שמסיח את הדעת מדברים חשובים זה ממש לא נעים. וגם אם המלך הוא עירום, זה המצב. אנחנו צריכים לפתור את הבעיה של הקור בישבן, לא לדבר על עקרונות. דיון פילוסופי בשאלת העירום בחברה לא יוביל אותנו לשום מקום. אז אולי נקנה שלשה מזגנים חדשים, או תנור שכרגע מדברים עליו בכל הפקולטות לניהול. או שנגיד למלך שיאהב את עצמו.
ולכן חברים, הסכיתו לאיש קופסאות ותיק ומנוסה – כמו הרבה דברים בעולם הסדנאות והייעוץ, זהו מונח כוזב. אף אחד לא מצפה שתצא מהקופסה, ותשליך אותה מהחלון. אף אחד לא ישבח אותך אם אין לך קופסאות בכלל. מה שנדרש ממך הוא להוציא רגל אחת, בזהירות, להסתכל אחורה שאתה בסדר עם כל יושבי הקופסה ומנהליהם ואז לצאת כשגבך צמוד אליה, ככה ליתר בטחון, ובקול רועד להציע משהו שונה במעט ממה שהיה עד היום.