ראשית, הפטרנליזם, או השאלה "מי אתה שתחליט בשבילי". בעיני ישנן סוגיות מוסריות שנוגעות בתשתית החברה, שהתשובה "כי אני רוצה" אינה מספיקה וגם "אני מרוצה" זו לא תשובה. אחת הסוגיות הללו היא המשמעות האתית של פרקטיקות פריון וביו טכנולוגיה. כאן, העובדה שיש יחידים ויחידות מרוצים ושמחים, יכולה להיות חלק מתשובה, אבל לא כולה.
שניה, אבל לא לגמרי נפרדת – לגבי התשלום. נראה לי שכולנו (למעט חבורה מופרעת במיוחד של ליברטריאנים) נסכים שלא כל דבר יכול לעמוד למכירה. לא כל דבר יקבע על ידי מוכר מרצון וקונה מרצון. איפה עובר הגבול? זו שאלה לדיון. מייקל סנדל, פילוסוף בן זמננו כתב על כך בספרו What Money Can’t Buy: The Moral Limits of Markets
שלישית – האם לאסור פעולות שנעשות ממניעים חיוביים בגלל שהן עלולות לגרום נזק לא מכוון אך צפוי? בעיני תשובה חיובית היא לגיטימית.
שאלה אחרונה, גם היא קשורה היא שאלת הניצול. מתי עסקה בין מוכר מרצון לקונה מרצון היא באמת "מרצון" או שהיא ביטוי של יחסי כח בחברה שמאלצים את הצד החלש להסכים, או שתמיד כאשר יש הבעת רצון זה נחשב רצון חופשי.
בעיני הזנות, העבדות, מכירת איברים ופונדקאות אינם "אותו דבר". חיבורם לקבוצה אחת נעשה מאחר שהשקפה בעניין הלגיטימיות שלהם, מקומה של המדינה בפיקוח עליהן ועוד שאלות עשויים לנבוע מאותה גישה לגבי השאלות שציינתי.
ישנן עוד דעות והשקפות שמתערבבות בדיון כמו מה מקומו וזכויותיו של ילד שטרם נולד בהחלטות מעין אלה, האם לקרובי משפחה של אנשים שנפטרו יש זכויות "בשמם", האם יש "משפחות לא לגיטימיות" ועוד. לא אתייחס אליהם בשלב הזה של הדיון. אומר רק שכל אדם הגון, לטעמי, יאמר שפעולות שאינן מוסריות לא הופכות למוסריות רק בגלל שהן נעשות במסגרת זוגית של גבר ואשה.