יום העצמאים

ככל שטענות הן מופרכות יותר, צריך להתאמץ ולהתפתל להצדיק אותן. ובפסקה הראשונה בציטוט אנחנו מקבלים הסבר כזה. מתחילים עם ההכללה לפיה "רוב העצמאים עובדים יותר קשה מהשכירים". ברור, פרילנסר בעיתון עובד הרבה יותר קשה מהשומר בפתח המוסך, או עובד הנקיון בסופר. משם בדילוגים לוגיים מסבירים ש" הבעיה העיקרית של העצמאים היא שהם המעסיקים של עצמם". רגע זה לא הרעיון בלהיות "עצמאי"? אה. הבעיה היא שהם צריכים "לממן את חלקו של המעסיק בכל הזכויות וההפרשות הסוציאליות". זה טיעון מביך. שכירים עובדים כדי לקבל שכר. זה בדיוק העניין. ולא משנה שחלק ממנו נקרא "שכר ברוטו", וחלק אחר "זכויות סוציאליות". השכיר בכוח עבודתו מרוויח את הזכויות הסוציאליות שלו. אף אחד לא זכה באור מן ההפקר.
טוב. "מכל הסיבות האלה" ההכנסה של העצמאים "צריכה להיות גבוהה יותר". למה בשוק חפשי הכנסה של מישהו "צריכה להיות גבוהה יותר"? השוק קובע ומצביע ברגלים, או בארנק. עצמאים קטנים בקושי חיים.
זה הזמן לשלוף את הטיעון המוסרי. "בעולם צודק והגיוני מי שבוחר מסלול חיים קשה ותובעני יותר ראוי להכנסה גבוהה יותר". וגם "בעולם של תמריצים כלכליים נכונים לקיחת סיכון גבוה יותר צריכה להיות מתוגמלת בהכנסה גבוהה יותר".מתוקף מה? ועוד נזכיר כי בדרך כלל המתוגמלים יותר הם אלה שנולדו במקומות הנכונים, או שסיכנו הון של אחרים.
ולסיום מגיעה ההשמצה הקבועה לעובדי המדינה, ש"עובדים הכי פחות מכולם" (נגיד הכבאים והשוטרים והאחיות והרופאים) ו"מקבלים" כל מיני דברים. בחסד ולא בזכות.