בן 19 בנפלו

ארז סרי-לוי בן דליה ועובד, נולד ביום ה' בטבת תשכ"ג (1.1.1963) בירושלים. נפל ביום השישי של מלחמת שלום הגליל,   י"ט בסיוון תשמ"ב (10.6.1982), בן 19 היה במותו.

ארז נולד בירושלים. הוא גדל והתחנך בתל-אביב, תחילה בבית-הספר היסודי "ציפורי" בבת-ים, ואחרי-כן ב"תיכון חדש" בתל-אביב. הוא השקיע מאמצים רבים בהכנה למבחני הבגרות ועבר אותם בהצלחה. אחת ממורותיו סיפרה עליו: "ההתרשמות מן המפגש עם ארז – זוג עינים כהות ולוהטות, שיער מתולתל ופרוע וחיוך קונדסי, רושם של שובב אמיתי. רק אחר-כך, בהיכרות ממושכת יותר, עומדים על כך שהחיוך הוא, בעצם, חיוך של עדינות, ושמתחת לתדמית של שובב פרוע מסתתרת רגישות נפשית רבה מאוד".

היתה בו שמחת-חיים וכשרון ליהנות מן החיים. הוא אהב טבע וספורט על ענפיו השונים: רכיבה על סוסים, גלישה בים, כדורגל. היה זריז מאוד והיטיב לשחות ולרוץ. ארז היה גם נער אמיץ, ובאחת השבתות, בהיותו על שפת הים, קפץ למים כדי להציל שתי ילדות מטביעה. הוא הצליח להעלות אחת מהן לשובר הגלים, אך השנייה נפטרה למחרת היום, הוא לא הכיר אותה כלל, אבל שלושה לילות נדדה שנתו מצערו עליה.
באוגוסט 1981 התגייס לצה"ל והתנדב לשרת בחטיבת גולני. עקב כישוריו הוצב בסיירת החטיבה. הוא עבר אימונים מפרכים, אך מעולם לא התלונן. באחד ממסעות היחידה, למרחק 120 ק"מ, התעלף שלוש פעמים, אבל סירב לעלות לרכב והמשיך במסע עד תומו, לקראת הסיום פתח בריצה מהירה, שהפתיעה את חבריו.
כעשרה חודשים הספיק לשרת בסיירת. לפני מלחמת שלום הגליל התחיל קורס צניחה, אולם עם פרוץ המלחמה עלתה יחידתו לקרבות בלבנון. יעדה הראשון היה כיבוש מבצר הבופור. בתחילת ההסתערות נפצע מפקד המחלקה. הצוות המשיך להסתער קדימה, כשארז מרתק בנשקו חבורת מחבלים שארבה להם. המחבלים נהרגו. אחד החיילים סיכם את זכרונותיו מאותו לילה: "בלחימה בבופור עולה ארז מדמות מרכזית, אשר תעוזה וקור-רוח אפיינו אותו לאורך כל הדרך שבה זכינו להכיר אותו".

אחרי-כן השתתף בקרב על עין-זחלתא, סמוך לכביש ביירות-דמשק. מארב של קומנדו סורי פתח על כוחותינו באש טנקים, מסוקים וטילים. ארז נפגע ברסיס בחזהו ונהרג ביום השישי של המלחמה, ביום י"ט בסיוון תשמ"ב (10.6.1982), בן 19 היה במותו. אחרי נפילתו עלה לדרגת סמ"ר. הוא הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בקריית שאול. השאיר אחריו הורים, אח ואחות.

(מתוך מפעל ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון)

==

קדיש על הרוגי ארץ ישראל/ ש"י עגנון

מלך בשר ודם שיוצא למלחמה על אויביו מוציא חיילותיו להרוג וליהרג ספק אוהב את חיילותיו ספק אינו אוהב את חיילותיו, ספק הם חשובים בעיניו ספק אינם חשובים בעיניו, ואפילו חשובים בעיניו חשובים בעיניו כמתים, שכל היוצא למלחמה מלאך המות כרוך בעקבותיו ומתלווה לו להרגו. פגע בו חץ או סייף או חרב או שאר מיני משחית ונהרג מעמידין אחר במקומו, ואין המלך מרגיש בחסרונו, שאומות העולם מרובים וגייסות שלהם מרובים. נהרג אחד מהם יש לו למלך הרבה כנגדו.

אבל מלכנו מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא מלך חפץ בחיים, אוהב שלום ורודף שלום ואוהב את ישראל עמו ובחר בנו מכל העמים, לא מפני שאנו מרובים חשק ה' בנו כי אנו המעט מכל העמים. ומתוך אהבתו שאוהב אותנו ואנו מעטים כל אחד ואחד מעמנו חשוב לפניו כליגיון שלם. לפי שאין לו הרבה להעמיד במקומנו. נפקד חס ושלום אחד מישראל באה פחת בלגיונותיו של המלך ובאה תשות כח כביכול במלכותו יתברך, שהרי מלכותו חסרה לגיון אחד מלגיונותיו ונתמעטה חס ושלום גדולתו יתברך.

לפיכך אנחנו מתפללין ואומרים אחר כל מת מישראל יתגדל ויתקדש שמיה רבא, יגדל כח השם ולא יביא תשות כח לפניו יתברך ויתקדש בעולמות שברא כרצונו, ולא נפחד על עצמנו אלא מהדר גאון קדושתו יתעלה וימליך מלכותיה שתתגלה ותראה מלכותו בשלימות ולא יתמעט ממנה חס ושלום, בחייכון וביומייכון ובחיי דכל בית ישראל במהרה ובזמן קרוב, שאם מלכותו גלויה בעולם- שלום בעולם וברכה בעולם ושירה בעולם ותשבחות הרבה בעולם ונחמה גדולה בעולם וישראל קדושים אהובים בעולם וגדולתו גדלה והולכת ומתרבה ואינה מתמעטת לעולם.

אם כך אנו מתפללים ואומרים אחר כל אדם שמת, קל וחומר על אחינו ואחיותינו הנאהבים והנעימים בני ציון היקרים הרוגי ארץ ישראל שנשפך דמם על כבוד שמו יתברך ועל עמו ועל ארצו ועל נחלתו. ולא זו בלבד אלא כל הדר בארץ ישראל הוא מלגיונו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהפקידו המלך שומר בפלטרין שלו. נהרג אחד מהלגיון שלו אין לו כביכול אחרים להעמיד במקומו.

לפיכך אחינו כל בית ישראל, כל המתאבלים באבל הזה, נכוון את ליבנו לאבינו שבשמים מלך ישראל וגואלו ונתפלל עלינו ועליו כביכול, יתגדל ויתקדש שמיה רבה בעלמא די ברא כרעותא וימליך מלכותיה ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה. וכן כל הפרשה כולה. ונזכה ונחיה ונראה עין בעין, עושה שלום במרומיו הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל אמן.