קדושים תהיו ורגישות חברתית

בשבת האחרונה קראנו את פרשת "קדושים", הפותחת בפסוק "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם." המונחים "קדושה" או "איש קדוש" נתפסים בדרך כלל בהקשרים מסוימים. הקפדה על איסורים בתחום המיני, אכילה ושתיה, ריבוי תפילות ותעניות, קרבנות בבית המקדש. אבל כשאנחנו ממשיכים וקוראים את הפרשה אנחנו רואים שהציווי הראשון הוא דווקא כיבוד הורים. ולא הרבה אחרי איסורי שבת ודיני קרנות מגיעה מצוות לקט ופאה, ואיסור על עושק, ועל הלנת שכר. עוול במשפט והליכת רכיל והציווי "ואהבת לרעך כמוך".
אומרת התורה הקדושה, מה שאתם מכנים "רגישות חברתית" היא היא הקדושה שבוראכם דורש מכם. זו קדושה שתקיים "כי קדוש אני"
וכבר צעקו הנביאים "מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי….לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה"
ושנו חכמינו זכרונם לברכה " וכי היאך אפשר לו לאדם להיקרא בשמו של הקב"ה? אלא מה המקום נקרא רחום וחנון – אף אתה הוי רחום וחנון"
ועוד הוסיפו "מי שקורא ושונה ומשמש ת"ח ואין משאו ומתנו באמונה ואין דבורו בנחת עם הבריות מה הבריות אומרות עליו אוי לו לפלוני שלמד תורה אוי לו לאביו שלמדו תורה אוי לו לרבו שלמדו תורה פלוני שלמד תורה ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו" ואכמ"ל וד"ל.