פיל פסנתר ומשפחה

כל המשפחות הולכות אל הים, והים איננו מלא. המונח "משפחה" בכלל הוא מושג מתעתע. לבני התרבות והזמן שלנו נראה שמשפחה היא שני מבוגרים החיים תחת אותה קורת גג, מנהלים משק בית משותף, מביאים לעולם צאצאים משותפים ומבטיחים בלעדיות מינית. (גם אם לא תמיד עומדים בכך בהצלחה). "משפחה מורחבת" היא כל האנשים שקשורים ל"משפחה" ממנה באו ההורים והורי ההורים. גם "משפחות חדשות" שצומחות בימינו מנסות כמעט תמיד לחקות את המודל הזה. לפעמים זה מגיע עד אבסורד כאשר מחליטים על מודל של שני הורים, ומוציאים החוצה אנשים ונשים אחרים שהיו מעורבים בתהליך.  אבל, חשוב לזכור, לא תמיד הוא היה כזה. כלומר, לכל אחד היו אבא ואמא, זו השיטה שהיתה מקובלת עד לאחרונה, ובכל זאת המבנה היה שונה. ואני לא מתכון לפוליגמיה דווקא, או לפוליאנדריה (ששרה יפה מאד על ההרים אז בסרט ההוא). משפחה שמבוססת על פטריארך, ואשת הפטריארך במבנה המכונה היום "חמולה" למשל, כוללת נשים וגברים רבים שלכל אחד מקום משלו במבנה המשפחה. במשפחה כזו שני המבוגרים עם הצאצאים שהוזכרו קודם אינם "המשפחה" כפי שצמד אחים בתוך משפחה מודרנית אינם כאלה, אלא רק חלק ממנה. כדאי לזכור זאת כשמדברים על פרויד, או  לחלופין על "קדושת המשפחה". והיום, סקירה על שלשה ספרים, העסוקים במשפחה ובמה שהיא עושה לחברים בה – כל אחד בדרכו.

נראה לי שכל ביקורת על ספר שעוסק במשפחה, מתחילה עם אנה קארנינה והמשפחות הדומות או לא זו לזו. המשפחה הזו, לא מהמאושרות ולא מהאומללות אלא איפה שהוא באמצע. כמו כל המשפחות שיש להן משכנתה לשלם. ועבודה. וצריך לקום בבקר לקחת את הילד לבית ספר. "קצב התמוססות הקרחונים" שכתב יזהר הר-לב (הוצאת כתר) הוא רומן משפחתי, המתרחש בתל אביב של זמננו.

"אני בוחרת לשדר לעולם שהמשפחה שלי בריאה ונורמלית ושעקב אכילס היחיד שלנו, שלא מאפשר לנו להיות פשוטים, הוא שאבא שלי הוא רב קונסרבטיבי ושכולנו שמנים". כך מספרת אלישבע, גיבורת הספר "בת של רב" שכתבה אביגיל גרץ (הוצאת אבן חושן). השנה היתה 1999 ואלישבע, סטודנטית לקולנוע, נקראה להגיע מהר אל מיטתה של סבתא ולהיות איתה ברגעיה האחרונים. ומתוך כך היא נזכרת בחייה שלה ומספרת על יום אחד, בו הידפקה על דלתם בישוב קטן ליד באר שבע אשה אחת, עם מבטא אמריקאי בולט, וביקשה להתארח אצלם לכמה ימים. אלישבע, אז נערת תיכון בת שמונה עשרה המתכוננת למבחני הבגרות ומנסה לעמוד במבחני ההתבגרות. בנים, גיוס לצבא, חברות, ויחסים בתוך המשפחה. האורחת המסתורית מערערת את שגרת החיים, וגורמת לאלישבע הצעירה לחשוש מפני סודות אפלים שאולי מסתתרים בבית. ברקע נמצאת כל הזמן הסבתא, דמות דומיננטית, אהובה אך מאיימת. מתוך הסיפור ועלילותיה של האורחת, מתבררות לאלישבע אמיתות על חייה של אמא שלה, שמרבה לנסוע בעולם ולא תמיד קרובה כפי שהיא היתה רוצה. אלישבע מבינה יותר טוב את הבחירות של הוריה. מדוע עלו לארץ, התיישבו במדבר הלוהט ומכל הדברים שיכלו לעשות בעולם, החליטו להקים קהילה קונסרבטיבית, מה שגורם לה, הצעירה שמתלבטת בזהותה הדתית להיות "בת הרב הקונסרבטיבי". שזה כמו בת של כל רב, רק הרבה יותר נזיל והרבה פחות ברור. כי מותר להיות ביקורתי ולבחון כל דבר מחדש, אבל צריך גם לא לעשות יותר מדי בושות לאבא כשהוא נושא את דרשת פרשת השבוע שלו.

לנסיך קמרי אין משפחה. היו לו אבא ואמא, אולי גם אחים ואחיות, אך הוא אינו מכיר אותם. כשהיה תינוק הוא נלקח ממשפחתו בפקודת הקיסר, ולהוריו ניתנה הבחירה להמשיך בחייהם ולהתאבל, או לקבל טיפול שישכיח מהם את הידיעה שהיה להם פעם בן. הנסיך קמרי, כמו רבים אחרים באימפריה הבין-גלקטית הקיסרית, גדל במקדש בו מטופלות תכונותיו ונוספות להם אחרות שיכינו אותו להיות נסיך שיציית לקיסר. תהליך החניכה הארוך מעניק לו יכולות על אנושיות, יש להם את הטכנולוגיה להפוך אותו לטוב יותר, מהיר יותר וחזק יותר. ועד כמה וכמה דברים שלא תוכלו לשער. בנוסף, יש לו את האפשרות להיוולד מחדש אם רק ימות בכבוד בשירות הקיסר. הנסיך קמרי, הוא הדמות הראשית בספר "משחק הנסיכים" שכתב גראת' ניקס (הוצאת גרף: מאנגלית: דוד חנוך). הנסיך קמרי משוכנע שמיד עם תוך תקופת החניכה יזכה לעלילות גבורה, הערצת המונים וקידום מואץ בסולם הדרגות הקיסרי, ולכן הוא מופתע מאד כשהוא מגלה שהחיים אינם מה שהבטיחו לו מאמניו, ומיד כשהוא יוצא מהמקדש אל תחילת הכשרתו, מאמין שהוא נושא בתרמילו את שרביט הקיסר ומלווה ברב-מתנקשים שישמור עליו, הוא מגלה שחייו בסכנה. כי הנסיכים הם רבים, והקיסר אחד.