פרספוליס – על סוג אחד של תיאוקרטיה

פרספוליס- סיפורה של ילדות , מרג'אן סטארפי, מצרפתית : ראובן מירן,הוצאת אחוזת בית, 2005, 158 עמ'

פרספוליס, ספר הקומיקס האוטוביוגרפי של מרג'אן סטראפי מתאר את סיפורה של ילדה קטנה אחת בעיר טהראן. הסיפור נפתח בתמונה של ילדה קטנה העוטה רעלה ואומרת "זאת אני כשהייתי בת עשר. זה היה ב 1980". באיורים קטנים בשחור לבן, מנקודת מבט ילדותית, מספרת סטראפי על החיים בטהראן של המהפכה. כיצד מתברר לה אט אט על נוראות החיים בתקופת השאה, בה היא חשבה שהחיים היו טובים ונעימים, אך אנשים הושלכו לכלא וסבלו עינויים בגלל דעותיהם. מתברר לה שגם קרובי משפחתה וחברים של הוריה סבלו מידו הקשה של השאה. הם באים לבקר ומחליפים זיכרונות נוראים מתקופת הכלא, ו"ההורים שלי היו המומים כל כך…שהם שכחו שגם אני שומעת את הסיפורים האלה". הספר ממשיך ומתאר את קורותיה של המהפכה האסלאמית שהפכה אלימה יותר ויותר. אמא שלה, שצולמה בעיתון בהפגנה נגד הרעלה, צבעה את שערה כהסוואה, ופחדה לגורלה. המהפכנים שאתמול שוחררו כגיבורים מן הכלא, הוצאו להורג כבוגדים על ידי משמרות המהפכה. ב 1980 פלש סדאם חוסיין לאיראן והחלה המלחמה הגדולה בה הופצצו ערי איראן בטילים עיראקיים, וילדים בני ארבע עשרה נשלחו לחזית כשבכיסם מפתחות מפלסטיק שיפתחו להם את שערי גן העדן. הילדה הקטנה, שדיברה כל יום עם אלוהים בחדרה, וחלמה להיות נביאה כשתהיה גדולה, מבינה יחד עם הקורא את הסדקים העמוקים שנפערו בתמונת העולם הילדותית והבטוחה שלה והופכת למתבגרת מרדנית. בתוך המלחמה והטרור מנסה מרג'י לשמור על חיים נורמליים לכאורה, בנעלי נייק חדשות ופוסטרים של קים ווילד שהוריה מבריחים עבורה מטיולם בחו"ל. לבסוף, בגיל ארבע עשרה אחרי שחבטה במנהלת בית הספר והעליבה את המורה לדת, חששו הוריה מפגיעתם הרעה של משמרות המהפכה ושלחו אותה לחיות בחו"ל.
כאמור – אין זה רומן אלא ספר קומיקס. אך אל תתנו לז'אנר להטעות אתכם. הספר אינו מיועד לילדים ואף אינו תמים. באמצעות איורים פשוטים ונקודת מבט ילדותית מציגה כאן סטראפי ביקורת חריפה כנגד המשטר האיראני ועוולותיו, אך יותר מכל ספרה הוא מחאה ליברלית חילונית נגד דיקטטורה תיאוקרטית. זהו ספר מטריד ומעורר מחשבה, נקודת פתיחה מצוינת לדיון בשאלות של חופש הדיעה, חרות היחיד במקום שבו נציגי האל מטעם עצמם יכולים להעמיד אותך אל הקיר בעוון שתיית משקאות חריפים, האסורים, כידוע, לפי הדת המוסלמית.

פורסם לראשונה בעתון הצופה