הארץ הדמיונית של העבודות

איילין מאליגן, מייסדת ומנהלת של חברת קוסמטיקה מצליחה, נאלצה לעבור ניתוח בעמוד השדרה, שהותיר אותה משותקת למשך חדשיים. בתקופת האשפוז בבית החולים הבינה עד כמה חסר איזון בחייה. היא עשתה סדרה של שינויים מהירים. אחד מהם היה להפוך למדריכה לחיים, מה שמכונה גם  "מאמנת". מושג שנעשה נפוץ לאחרונה גם במקומותינו. המדריך לחיים, כפי שהיא מעדיפה לקרוא לו, מתאים לכל אחד ואחת תכנית אישית ממוקדת להשגת היעדים אליהם הוא רוצה להגיע. במפגשים מעת לעת מדווחים לו על התקדמות וזוכים לעצותיו. בספרה  "המדריך לאושר והצלחה בעבודה" מבקשת מאליגן לחלוק עם הקוראים את ידע והנסיון שרכשה עם לקוחותיה. מאליגן מבטיחה לקוראים שאם יישמו בנאמנות את עצותיה, תהיה להן השפעה חיובית על חייהם.
 
וכך פותחת ואומרת מאליגן –  "רובנו נאלצים לעבוד, אך רבים מאיתנו היו עושים זאת גם אם לא היינו מוכרחים, כי עבודה היא הרבה יותר ממקום פרנסה. היא עשיוה להיות הדרך בה אנו מגשימים את עצמנו, מגיעים להשגים, או מקבלים הערכה עצמית…לא חשוב אם אתם מנהלים בכירים  או שכירים בתחתית הסולם- המחשבה שלכם לגבי העבודה היא זהה".
 
מטרת הספר היא ללמד את העובד כיצד לשלוט בחיי התעסוקה שלו ובחייו הפרטים כאחד. מאליגן מציעה נוסחה המורכבת משבעה עקרונות. מיקוד- ארגון –  הערכה – מוטיבציה – שימוש – שחרור – פעולה. לדעתה "כל מה שתזדקקו לו נמצא בנוסחה זו, והיא תדריך אתכם בכל מעשיכם לפתרון בעיות". 
 
טוב, תאמרו. ראינו כבר הרבה ספרי נוסחה שכאלה. אוסף של רעיונות המתיימרים להפוך אתכם אחרי שתקראו 278 עמודים  לעשירים שמחים מרוצים, ואולי גם בלונדיניים, אם תקראו את הנספחים. ובטח, תוסיפו – המדריך של מאליגן  חבר באותה תת קבוצה של עצות למקומות העבודה. איך להיות מנהל ברגע ועשיר תוך שבוע.  ובכן, לא טעיתם. זהו באמת אחד מאותם ספרים, בן נאמן למשפחה.
אפשר ללגלג על ספרים כאלה. אני עצמי עשיתי זאת לא פעם. במקרה הזה אני מבקש לטעון כי הספר הזה מספק לנו מפה קוגניטיבית ורגשית לארץ הדמיונית של העבודות, הארץ של ספרי הייעוץ. 
 

אומרים עבודה יש בעולם, מה זאת עבודה? 

ג'ון קנת גלבריית (בספרו "תרבות השאננות") אומר – "אין בימינו אחיזת עינים – אם לא הונאה פשוטה כמשמעה – גדולה יותר מן השימוש במונח היחיד עבודה כך שיחבוק, כאמור, את מה שלאחדים הוא עיסוק מדכדך, מייגע או בזוי, ביחד עם מה שלאחרים הוא עיסוק מענג מכובד ומכניס. אנשים שעבר עליהם יום נעים, שבא על גמולו בעין יפה אומרים בלב שלם שהם "עבדו קשה", ובכך הם מתכחשים להיות חברים במעמד מועדף." ואכן  קשה לומר שהמנהל הבכיר היושב במשרדו ומעשן בנחת סיגר, תוך שהוא מעיין בדו"חות עבי כרס, "עובד" באותו מובן ש"עובד" מנקה החלונות המביט בו מבחוץ, תלוי בין שמים וארץ ומטלית נוטפת סבון בידו.
באמצעות שימוש אגבי ב"אנחנו" מייצרת מאליגן את ההבניה לפיה עולם התעסוקה מורכב כולו מן המעמד הבינוני – גבוה. אנשים משכילים בדרך כלל, העובדים במשרות משרדיות בתאגידים גדולים. היא פונה אל קבוצת ההתייחסות שלה – לא לעובדים בסדנאות יזע בעולם השלישי, ואפילו לא לאלה שמשרתים את עובדי התאגידים בחברות קבלניות בשכר מינימום.  
 
אך גם הללו, חיים בספר בעולם דמיוני. העובדים בעולם הדמיוני אינם תלויים בעבודה לפרנסתם ואינם דואגים שחודש אחד של אבטלה יגרום לקריסת כל מסגרת האשראי שלהם. הם יכולים ליטול סיכונים ולהתמודד באומץ עם קריירות חלופיות. בעולם הדמיוני ההוא אין אבטלה הדוחקת את שכרך כלפי מטה, אין מיקור חוץ שמבטל את הצורך במשרתך, ואין שום חשש שהמפעל ייסגר ויעבור לארץ אחרת, בה אפשר לשלם הרבה פחות לעובדים.
זאת ועוד – בעולם התעסוקה הבדוי, הבוסים הם אלכסנדר מוקדון, סוקרטס ואמא תרזה, מגולמים כולם באדם אחד. אמנם פה ושם יש איזה תפוח רקוב בערימה, אך הבוסים שמעליו, אלו שהגיעו לתפקידם הבכיר בזכות איזו השראה עילאית שנחה עליהם, בוודאי יבחינו בו ויסלקוהו בטרם יספיק להזיק. בארץ הזו עבודה קשה מזכה בתגמול, המוכשרים והמתמידים יזכו בקידום, ולא בן אחותו של הבוס, או החנפן המחלקתי.
ואם בכל זאת, העובד אינו מרגיש שעבודתו מביאה לו את הסיפוק המיוחל, או שאין התאמה מלאה בין תרבות החברה לערכיו האישיים, הרי שבידו לשנות הדבר. מאליגן ועמיתיה מייצרים עולם שבו הכל תלוי בעובד. אם "תחשוב חיובי", תאמין בעצמך ותנקוט יוזמה כל העולם כולו יפול לרגליך. שהרי רק המעז מנצח.
מאליגן הגונה מספיק כדי לציין שיש פה ושם "פוליטיקה" בארגונים, ולא הכל טוב ויפה. אך היא אינה מציעה טקטיקות חתרניות או ביקורת של ממש. לדעתה יש לשמור על הגינות ולדאוג תמיד לאינטרסים של החברה בה אתה מועסק, ולהפגין נאמנות התלהבות מוטיבציה ומחויבות.   

 

מי מרוויח מתמונת העולם הזו?

אם הכל הוא תיאור בדוי של עולמות שאינם קיימים, מדוע ממשיכים ספרים כאלה להיכתב?
הרי הארץ הזו אינה מציאותית יותר מארץ הפלאות של עליסה, או זו של הקוסם מארץ עוץ. ובכל זאת – בספרי ההכשרה לעבודה, בסדנאות הנערכות לעובדים על ידי יועצים ארגוניים, ואפילו בחלק מלימודי ניהול  – זוהי המציאות המתוארת,  כביכול כך מתנהלים הדברים.
יועצים ארגוניים אוהבים לומר כי "זהו מצב של WIN-WIN". אתה תהיה עובד מאושר, העסק ירוויח והחברה האנושים כולה תפרח ותשגשג. שלא לדבר על רווחי המשנה של המו"לים ומחברי הספרים.  למעשה, כמו תמיד, צריך לחשוב מי המרוויח ומיהו המפסיד מיצירת תמונת עולם שכזו. אני סבור כי הספר הזה מייצג זרם תרבותי משמעותי בשיח של זמננו, וכי מעבר להיותו "ספר עצות" לא מתוחכם במיוחד, הוא ממשיך ומתחזק את הבניית מושג ה"עבודה", שהיא חלק מתשתית הקפיטליזם של זמננו. העיקרון המכונן של הקפיטליזם הוא האמונה ביכולתו של היחיד המוכשר לפעול ולשפר את מצבו הכלכלי בכוח כישוריו ויוזמתו. גישה זאת מצטרפת לתפיסת העולם הפסיכולוגיסטית הרווחת, שלפיה התמקדות ביחיד ובתפיסתו הרגשית, תביא מזור לכל הבעיות.  הספר הזה וחבריו מאפשרים בדרכם החביבה להמשיך ולשמר את הסדר הקפיטליסטי, ולספק לו את ההצדקות שהוא צריך על מנת להמשיך עם אי השוויון החברתי שהוא מיצג, ועם עולם שבו  ישנם אנשים שמרוויחים הרבה וחייהם נעימים וטובים – ואחרים עומדים עליהם לשרתם, בעודם משוכנעים שכך צריך להיות.

 

המאמר התפרסם בטורי "ספר חברה תרבות" במדור "סופרים וספרים" בעתון הצופה