עשר שנים חלפו. היא עטופה כל כולה, מבלי סדק פעוט במלבוש של צניעות. בהריון מתקדם, לשה חלות של שבת ונזכרת בחיים שהשאירה מאחוריה. בגדים, חפצים, חברים, זיכרונות וריחות ממקום אחר.
"מקימי" – ספרה החדש של נועה ירון-דיין מספר על בעלת תשובה שהייתה כוכבת טלוויזיה ורדיו, שבתהליך ארוך השאירה הכול מאחור והצטרפה אל הברסלבים. נועה ירון-דיין נולדה ב-1972 למשפחה חילונית. הייתה שדרנית בגלי-צה"ל ומנחת טלוויזיה לילדים ולמבוגרים. כיום היא בעלת-תשובה, חסידת ברסלב ואם לשישה ילדים, והספר, שאמנם אינו אוטוביוגרפיה ממש, מבוסס על סיפור חייה.
החלק הראשון של הספר מציג את העולם החילוני. הכל שקר וכזב, רוחניות משומשת ועשן כבד של ג'וינטים. מטעמי צניעות מובנים לא מפורטים שם מעשים שבינו לבינה, אך מרוח הסיפור ניתן להבין עד היכן הדברים מגיעים. בחלק ב' מתחיל המסע אל התשובה ככל שהסיפור מתקדם העלילה מידרדרת לטובת נאומים לזכותו של רבנו, נ-נח-נחמן מאומן. לאחר לבטים עזים והשגחה פרטית בשפע, מסתיימת העלילה כידוע בחתונה נפרדת, כשרה למהדרין.
הספר הזכיר לי את "נהג חדש", ספרו של שבתאי קור (שם בדוי) שעזב את העולם החרדי לטובת חיים חילוניים. ירון דיין וקור, שניהם מייצרים סיפור לטובת אג'נדה. שבתאי קור, כמו נועה ירון-דיין הקים אתר אינטרנט לפרסום משנתו ומנסה לעודד ולתמוך במצטרפים חדשים לדרך שעבר. אך לא רק הכוונות קרובות, גם הסיפור מורכב מאלמנטים דומים. הבנית העבר כאילו המצב היום, השונה כל כך אינו אלא תוצאה ישירה וברורה של האישיות הקודמת. ישנם גם לא מעט מרכיבים עלילתיים דומים. התנגדות החברים, צער המשפחה וסצנת הניתוק הסופית הכוללת בתוכה עימות בין הגיבור , דל הידע אך רב התושייה, עם הנציג הבכיר והערמומי שמנסה להשאירו בתוך המחנה הנכון.
ההשוואה עם "נהג חדש" איננה מלאה. ירון-דיין מצליחה להחזיק את הסיפור, ולמשוך את הקורא ברצף עד סופו, למרות שהוא צפוי וידוע מראש. הטקסט קולח ולעתים משעשע, אך למרבה הצער הספר לא מצליח לנצל את חומר הגלם הטעון ולהפוך למשהו מעבר לסיפור תיעודי. כן, אני יודע שיש בעולם אישה ושמה נועה ירון-דיין שהייתה פעם שדרנית טלוויזיה והיום היא חוזרת בתשובה, אך "עלמה" – הגיבורה בת דמותה לא נראית כבן אדם אמיתי. ראיית העולם שלה סטריאוטיפית, וחוץ מנטייתה להזיל דמעות בכל הזדמנות לא ברור מה מניע אותה. גם שאר הדמויות בספר נותרות ללא נפח של ממש. אפילו בן, הדמות הגברית המרכזית בספר לא מתפענח ונשאר עלום. מי הוא בכלל, מה בונה את אישיותו? מיהו הרב דניאל, מה יש לו בעולמו חוץ מזקן כיפה ויכולת שכנוע? לעולם לא נדע. נראה כי כל הדמויות בספר נמצאות שם בעיקר כדי לשחרר רפליקות מתוזמנות היטב לחיזוק התיזה הברסלבית.
הסיטואציה הבסיסית – שינוי זהות קיצוני יכולה להפוך לספר עמוק מטלטל ומעורר מחשבה. ספר שיעשיר את חייך בתובנות על האדם ונפשו, היא גם יכולה להיות דיון תיאולוגי מעמיק, הזדמנות לחשוב על האדם וייעודו. אך אין כאן לא זה ולא זה.
לטובת הקוראים שאינם בקיאים אזכיר כי הזרם המכונה "נחנחים" הוא פלג קטן למדי ביהדות, שנוי במחלוקת עזה גם בקרב מי שמחשיב עצמו לחסיד ברסלב, בוודאי אצל אחרים. מהספר "מקימי" תטעו לחשוב שמשה קיבל תורה מסיני ומסרה לר' נחמן שמסרה לרבי דניאל שמסרה לנועה ירון.
אודה ולא אבוש, עד לפרסום הספר לא הייתי מודע לפועלה של נועה ירון דיין. לא לימיה הסוערים ב"ששי חי" ובערוץ הילדים, ולא לקריירה החדשה שלה כמרצה מבוקשת בערבי נשים חרדיות. כך שנטלתי את הספר לקריאה, היה זה בלי מורא או משוא פנים ומתוך העדר כל שמץ של עניין רכילותי בגורלה של סלבריטי שנעלמה מהמסך. את הקריאה סיימתי ברגשות מעורבים. אמנם 'מקימי' מציג את עולמם של החוזרים בתשובה מבפנים, בדרך בה הם חושבים ומתארים את חייהם, וזה בוודאי עדיף על יצירות המפגינות בורות מביכה. אך נועה ירון-דיין לא מצליחה להמריא מעבר לתפיסת העולם הפשוטה, שלא לומר פשטנית, שמספקת תנועת התשובה בציר תל-אביב ברסלב. אולי בזה כוחו של הספר, אני לא הצלחתי להתחבר.
מסתבר שבגלגול הזה כבר לא אהיה ברסלבר.
מקימי, נועה ירון-דיין, עם עובד – בשיתוף קסת מרכז ההדרכה לספריות, 2007 תשס"ז, 328 עמ', 84 ש"ח
התפרסם במקור בNRG יהדות (כנסו כנסו, יש שם טוקבקים עצבניים)
אני גם לא בעד הקיצוניות מסביב לרבי נחמן. זה לא מנע ממני להתחבר לספר המדהים הזה , לבכות לצחוק ולהתרגש . הספר הזה מחזק מאוד את האמונה , יש בו מסרים חזקים ויפים . מצפה כבר לספר הבא !
מה שמונע ממך להתחבר ולתת לספר הזה לגוע בנקודות היותר אמיתיות בנפשך זה שארתה נותן לציניות ה"שכלית" "את המקום הכי גבוה ולא נותן לעצמך להשתחרר ממנה.אתה מסכן בעיני ועוד רבים שכמותך שחוסמים עצמם להתחבר ללב שלהם באמת
בהתחלה כל הסיפור על החילוניות שיגע אותי!! אבל רואים איזה יופי איך החזרה בתשובה מגיעה פתאום מהלב מהבנה שכלית!! ורגשית!!! הלוואי וכל עמ"י יזכה לחזור בתששובה שלמה!1 ושיבנה בית המקדש!!
תודה על תגובתך. כנראה בטעות שלחת אותה שלש פעמים, אז מחקתי שתיים.
שאלת מקומו של השכל והרגש היא שאלה חשובה. עמדתך, ורחמייך, כמובן שאינם מקובלים עלי
השעיית התבונה היא לטעמי תהליך מסוכן
בודאי שיש לשכל ולתבונה של האדם מקום רב אבל כמו שראית כתבתי שאתה נותן מקום רב לציניות שבך מה שאתה חושב כשכלי הוא רק ציניות לדבר כ"כ אמיתי אם תתן לעצמך להתחבר לדברים בלי מחסומים של ציניות ודעות קדומות תתחבר לפחות לחלק מן הדברים ולא תשלול ככה. אגב. בעבודת ה' יש כל מיני דרכים חסידות ברסלב היא דרך אחת אם תחקור ותבדוק תראה עוד כ"כ הרבה דרכיםלעבוד את ה' שלחלקם אולי יותר תתחבר
יצאתי החוצה, נשמתי קצת
עכשיו הכל בסדר
איזה יופי של ספר
צר לי, אבל בעין בהחלט סקרנית ומפרגנת, עלי לציין שהתאכזבתי מהספר. הצגת המעבר מעולם החיוני לעולם הדתי הוצגה באופן די שטחי ולא משכנע. הקטע היחידי שהיה עמוק, הוא הקטע האחרו ןשל הספר, נניח 50-60 עמודים אחרונים של ספורה שבו היתה התייחסות לעומק החיבוטים, לכאב. אלמלא היתה ידוענית ויפהפיה, עם סיפור אישי מיוחד, לא הייתי מטריחה את עצמי לסיים את הספר. אני אדם מאמין, והספר נגע בי מעט מידי. גם הכתיבה עצמה יבשושית ובודאי שינה פרועה ומצחיקה כפי שהובטח על הכריכה.
ציון לספר – אולי 6-7
הספר הוא אחד הטובים שקראתי. הוא כתוב היטב, צחקתי ובכיתי יחד עם הדמויות.
הוא כל כך אמיתי ונכון. אני חושבת שבצד החילוני יש אולי טיפטיפונת פחד (מובן לגמרי) מלגלות את האמת ולכן הפתרון הפשוט הוא לשלוף את הקוצים.
אל תפחדו
זה אבא שלכם
הוא זה אתם ואתם זה הוא
אני בהחלט לא מסכימה עם הביקורת על הספר. בעיני הספר כתוב בצורה טובה מאוד, קולחת, ופשוטה. עם זאת, לפחות בי, הספר הצליח ממש לנגוע.. בכיתי, והצטמררתי בכל מיני קטעים.התחברתי מאוד!
עצוב…עצוב…לקרוא ביקורת כל כך אפורה ומשוחדת על גבי שולחן הניתוחים החלוד שלך
הספר הזה הוא בוודאי כמו הרבה זבל פילוסופי ומחשבתי שבוודאי גמעת ושנטען בך עם השנים
לדברי תורה ואמת צריך להקשיב עם הלב
ומהמקום שכתבה הסופרת כניראה שהיא נאבקה כל רגע כדי להתחבר לאמת הפנימית שלה
גם אם אתה עדיין לא עומד במקום הזה
וגם אם בכלל אינך רוצה להימצא בו
זו זכותך המלאה בעולמו של מי שנתן לנו בחירה חופשית
במיוחד לא אהבתי בפיך את הקריאה להמונים
על מי שמכונים "נחנחים" יש לשמור על כבוד לבני אדם בכל מצב גם אם את מבקר נחשב
אתה בקלות יכול להמשיך ולשגור את הכינוי בפיו של ההמון שלא מכיר את הזרם הזה בדת
על תפיסתי האישית בספר אין טעם שאגיב כי
כמות התגובות היפות והאמיתיות של הציבור משקפת הייטב את הרגשתי
כמי שכותב ביקורת, אין לי שום בעיה לקבל ביקורת המתיחסת לשיפוט שלי את הספר
זכותך, זכותו של כל אדם לחשוב שנימוקי אינם משכנעים
אלא מה – אני תמה מדוע כל כך הרבה מגיבים (כאן ובאתר שבו פורסמה הביקורת) חושבים שהדרך הנכונה להתווכח עם ביקורת היא להטיל דופי במבקר עצמו
ברצוני להתנצל
ואכן
הנני מצטער אם ויירדתי על דברים שייתכן ופגעו בנימים פרטיים באישיותך,אך זו הייתה דעתי האישית והסובייקטיבית בלבד
מאחל לך שנה טובה והמשך כתיבה פורייה ומהנה
בכבוד
יואב
ספר מעולהההה… אבל מי שלא מתחבר לדת לא נראה לי שימצא בו עניין….. (: אחלה ספר!!!! קראתי אותו תוך יום.חחחח
ספר שכייף לקרא לא משנה מאיזה רקע אתה ןמי אתה בכלל צחקתי בכיתי התרגשתי
ומודה על מה שהתעורר בי
מי שקרא את נהג חדש של שבתאי קור יסכים איתי בודאי שאין להשוות את ספרו שחוץ מזה שהינו תעודה חברתית יקרת ערך,הוא מתאר עלילה אנושית וכנה ללא כונות הסתה והשפעה לספרה של דיין שנכתב ללא ספק למטרת מסיון בנוסח 'נח-נח' (מי שלא מאמין יכול לבדוק באתר של נועה את האמת)
אלי
לא אני. לטעמי יש דמיון רב בין הספרים
http://www.notes.co.il/gilad/28466.asp
כל אדם אשר זכה לחזור אל צור מחצבתו וזוכה לעשות נשמות אשריו ואשרי יולדתו ולו רק אם עשה הדבר הירורים בקשר למעשיו אשריך בקיצור שלוחן ערוך אחד הסעיפים ואל ידאג מפני המעליגים עליו רח"ל אשריך בת מלך שזכית
התקשורתית שלה מלפני החזרה בתשובה, והתחלתי לקרוא בחשש מסויים.
יש קטעים שהרגיזו אותי ברמה המטיפנית והחד צדדית, אבל אני חושבת שבכל זאת יש שם סיפור טוב שכתוב טוב, וזה מה שאני כתבתי עליו-http://www.notes.co.il/tali/38908.asp
ותודה על הברכות- בזכותן גיליתי שגם הבלוג שלך נמצא פה..
מרגש ומצחיק עד דמעות…!
סיפור חיים מדהים שכתוב בצורה מדהימה!
10 מתוך 10!
תודה נועה!
איני מכירה אותך כמובן, אבל צר לי לומר לך שהאנשים האחרונים שיש להם תפיסת עולם פשוטה אלו אנשים שהיו איפה שהיו והצליחו להגיע למקומות שהם נימצאים היום , אם לא היה להם את הרצון לעלות ולהיתעלות ולחשוב מעבר… (ולא כמונו החרדים מבית "המקובעים") הם בעצם לא היו מה שהם היום.. תחשוב על זה.
נ,ב. אני מכירה אישית את נועה מקצת אחרי החזרה בתשובה אינני מחבבת אותה במיוחד אבל אני חושבת שהיא אישה שחושבת המון ולכן חבל שאתה כותב עליה לשוה"ר בפורום בזמן שאתה כלל אינך יודע דבר ,לא בתהליך החשיבה ולא בספרות טובה, חוץ מספרים של חוה רוזנברג או סופרים שטותיים כמוהה.
מאד נהניתי לקרוא את הספר!מחזק מאד!
קראתי את הספר בענין רב במשך כל חג השבועות .
מאד נהנתי .
תודה לנועה ירון שפתחה את נפשנו בדרכה הקשה .
הדס
קראתי את הספר מתוך תקווה למצוא בו משהו אחר. במקום ספר פגשתי בחורה שעושה אינדוקציה מעולמה הפרטי הישן, החילוני, האסקפיסטי, התל-אביבי, לעולמם של "כל החילונים". רחמנא-לצלן, גם אני נמנה על הזרם נמנה על הזרם הלא-דתי, שירון-דיין מנסה לצייר באופן מונוליטי. בספר היא שוכחת שהיא בחרה בחייה ה"קודמים" לחיות חיי הוללות, רדידות ואסקפיזם, ומניחה שעצם היותה בת "לעולם החילוני" הופכת את כל אותו העולם לעולמה הרדוד שלה. היא מציגה את העולם החילוני כאשם ברדידותה, התהוללותה ובריחתה וטוענת שכולו בוחר בדרכה.
הכרתי עולם לא-דתי אחר, שגם בו אנשים שהרוח כן חשובה להם, שהם אינם רדודים, אינם אסקפיסטים. עולם בו גם יש אנשים רבים שהסובבים להם חשובים להם, שהחברה חשובה להם, שהם מתנדבים ועושים באהבה כדרך חיים. ירון דיין פשוט בחרה שלא להיות כמותם, בחירה שעל אותו המשקל בדיוק היתה יכולה לבחור גם כבת לזרם הדתי. משום מה היא מתעלמת מהאפשרות הזאת, היא הופכת את כל חילוניי ישראל לאנשי פלקט תל-אביבי רדוד, ושוכחת כי היא זו שבחרה לחיות חיי פלקט עד השינוי שעשתה (המבורך) וכי רוב האנשים אינם כמוהה.
מי שבוחר לחיות חיי פלקט יוכל לעשות זאת בכל מקום, כחילוני, כדתי וכברסלבי. כראיה, יש בכל זורם אנשים שבוחרים לחיות כך. כנראה קל יותר לכתוב ספר העושה נפשות למען חסידות, קל יותר לעשות ערבי רוח ל"החזרה בתשובה", מאשר פשוט לחנך בכל מקום אנשים להיות טובים, משמעותיים ומעורבים.
מאד אהבתי את הסיפור חיים של עלמה (נועה ירון – דיין)הספר כתוב בשפה פשוטה, קליל לקריאה, סיפור מאד מרגש, הכי אהבתי את הקטע שהיא מנהלת שיחה עם המכר של אבא שלה (חרדי שחזר בשאלה) קיבוצניק שמטרתו להוריד אותה מדרך המלך,ומנסה לקרר לה את האמונה.אבל נועה בסיעתא דישמייא לא נשארת חייבת ונותנת לו "בראש" כמו שאומרים. רק שתדעו לכם עם ישראל היקרים כל יהודי באשר הוא, לחזור בתשובה זאת זכות מאד מאד גדולה!!!!!!!! נועה אשרייך ומה טוב חלקייך שזכית לחזור בתשובה, תצליחי ותעלי מעלה מלעה בקדושה וטהרה
ובעזרת השם שהקדוש ברוך הוא יחזיר את כל עם ישראל בתשובה שלמה!!!
ישר כוח גדול נועה
רציתי להמליץ על ספר נפלא "כמעט בסוף ההתחלה" של מירנה דה פז
ספר בעל מסר חכם וחיוני
רויטל כהן
פינגבק:מקימי נועה ירון והרב אבינר | ספר חברה תרבות
את תערבבו בין שני דברים לא קשורים. נועה הגיעה לאושר שלה ורצתה להפיץ אותו גם לאחרים, אז היא כתבה ספר שמעיד על מה שעברה, ובשביל שזה יהיה עוד יותר כייף לקריאה היא הוסיפה לספר סיפור והומור.אם הספר לא היה מספיק טוב בשבילכם זה משהו אחד, אמונה זה משהו אחר.נועה לא סופרת, מי שלא אוהב את הספר כספר במפני עצמו עדיין צריך להסתכל על המטרה עיקרית של הספר ולשאול את עצמו אם התעורר בו משהו.
ולתגובה של גל מאיר למטה- זה נכון. גם לדעתי הייתה פה חלוקה קיצונית מדי בין טוב לרע, בין העולם הרע לעולם הנכון.
אבל נועה סיפרה (ככה אני רואה את זה בכל אופן) על ריקנות אחרת, לא רק על היאוש שבחיים רדודים וחסרי משמעות. היא הייתה מרוקנת מהתחלה, וכהתמודדת עשתה דברים רדודים. בעולם הברסלבר היא פשוט לא הרגישה את הריקנות הזו, אז לא עשתה את הדברים הרדודים. חיי סלבס תל אביבי מרוקנים ממילא, אבל לא רק הם. יש אנשים שמרגישים ריקנות גם בחיים פחות "רדודים".
וואו, תקשיבו.
אתם חושבים שיש סיבה מסויימת בעולם, שרק היא מצדיקה להתחרד או להידדס או להתברסלב או כל דבר כזה?? אתם חושבים שצריך בעיות מסוימות שיצדיקו להתחרד במקום לפתור את הבעיות?? אז מצטערת להודיע לכם.
אין שום סיפור, או סיבה, או אורך חיים, או כל בעיה שהיא, שמצדיקים לחזור בתשובה.
למה?
כי זה לא תלוי בשכל. אומרים את זה מיליון פעם אבל אף אחד לא באמת מבין.
אנשים כל הזמן עוברים ניסיונות בחיים. אנשים מקבלים כל הזמן הזדמנויות לראות את האמת ולחזור בתשובה. אז הם יכולים לחפש תשובות נורמאליות לבעיות שלהם, כמו שעשיתם עכשיו, שניתחתם את החיים שהיו לנועה ואת הפתרונות ה"נורמאליים" שהיא הייתה צריכה לעשות.
או שהם יכולים להעיז לערער קצת עוד יותר בהכל, כולל הפיתרונות ההגיוניים שמוצעים מסביב. לחשוב שאולי יש יותר מזה, משהו יותר אמיתי, שאולי שום דבר ממש שחושבים הוא לא נכון, ואולי מה שכולם מציעים זה בכלל לא הפיתרון.
וזו מחשבה שניתקלת בכל המעצורים האפשריים שהמוח יודע – שטויות, זו מחשבה פזיזה, אני חי בסרט – כל ההיגיון שיש לכם בראש.
נועה צריכה סיבה מוצדקת להתחרד? אין שום סיבה מוצדקת להתחרד.
יש אמת בעולם. אמת שלא רואים, אמת שאפשר להגיע אליה רק אם אתה ממשיך לערער בכל מה שאתה יודע ורוצה למצוא משהו אחר, תשובות אחרות.
אין רמה של ריקנות שמצדיקה להתחרד. לכל ריקנות בעולם יש תשובה הגיונית.
כל הדיון הזה לא רלוונטי. רוצים להבין למה היא התחרדה? תתחרדו בעצמכם. מה אתם רוצים? שתסתכלו בסיפור שלה ותגידו "בואנה, באמת לא הייתה לה ברירה אלא להתחרד, ובאמת חילוני זה לא טוב ודתי זה כן"?? אתם לא תבינו את מה שהיא עברה, כי אמונה זה לא תלוי בשכל, נקודה. עם כל בעיה בחיים יש לבנאדם הזדמנות למצוא את האמת, או להמשיך בחיים רגיל. הוא יכול או להקשיב להסברים הגיוניים, או לערער ולחפש את האמת בנחישות למרות שהוא מרגיש דביל.
כתבת הרבה – ולא אמרת כלום
יש מחווה יותר ראויה לספר מלכתוב הרבה ולא להגיד כלום?
ספר מדהים!!! נוגע מרטיט לב.. הכיסופים והכמיהה הזאת שכל כך חסרים לנו היום.. אישה אמיצה שכתבה ספר אמיץ היום סיימתי אותו בפעם השלישית, ואין לי ספק זה אחד הספרים אם לא ה..
פינגבק:שבוע הספר 2012 פרק א « ספר חברה תרבות
בס"ד
העולם הזה מדהים כל פעם מחדש… סובלנותו של הבורא … האפשרות לעמוד ולהביע דעה 'אובייקטיבית' כביכול על המציאות הרוחנית, שלמי שבאמת רוצה לחקור וללמוד, היא כלל וכלל לא אובייקטיבית …
תורת ישראל היא גילוי המציאות הרוחנית בעולם, נקודה. כולנו יודעים את זה בפנים, אלא שחלקינו קצת מורדים בעובדה המוחלטת הזו, וחלקנו פשוט מפחדים לבדוק בכדי להיווכח שכך הם הדברים…
נועה היא אשת אמת. היא בחרה לוותר על השקר (שרוב המגיבים הביקורתיים הנ"ל היו עושים הכל בכדי לזכות בו), בכדי להיכנס פנימה באמת, ולהמשיך אל הנצח…
מי ממחפש באמת תכלית בעולם הזה, אינו יכול שלא לאהוב או לפחות לעמוד נדהם לנוכח האומץ של האישה הזו…
מי שמחפש לברוח מהאמת – אני בהחלט מבין שהספר יגרום לו להרגיש מאוד שלא בנוח …
לחיי האובייקטיביות האמתית …
תודה לך על הדברים. אני מניח שאת/ה משוכנע כל כך בדברים, שהגבת פה פעמיים בשמות שונים, ליתר חיזוק ותכלית.
כה לחי.
דרך אגב, בקרוב יצא הסרט המבוסס על הספר הזה, מה שמראה עד כמה אנשים הסכימו עם הביקורת שלי.
בס"ד
תגובתי פעמיים (או יותר…) בשמות שונים הייתה ממש במקרה, ולא באה להסתיר דבר …
המושג 'ביקורת' משמש בדרך כלל בדיוק כמו ה'ספח לביקורת' המשמש את כרטיס הרכבת – הוא אמור להיות תוספת קטנה וחשובה הבאה לשפר את ה'כרטיס' שהוא עיקר.
הספר עמוק ומרגש, ומבטא בצורה מוצלחת ביותר חבוטי נפש של נשמה המחפשת עצמה בעולם, שגם לאדם חילוני שאינו 'חוזר בתשובה' בסופו, יכול להוות חומר למחשבה מעמיק, שאינו מצוי כל כך בארסנל ה'עומק' המערבי היום…
רפרפת עליו ברדידות מרשימה במספר עשרות שורות שכתבת, ושברת את החוק הנ"ל של ספח הביקורת…. מי ביקש זאת מידך ? יכולת פשוט לא לאהוב, ולהמשיך בדרכך…
אם התייאשת מלחפש משמעות בעולם, הצעתי לך – אל תנסה לייאש אחרים …
בהצלחה,
בבחינת "מקרה הוא בלתי טהור"?
תראה, אני לא מקבל את גישתך בנושא ה'ביקורת'. הבלוג שלי עוסק בין השאר בספרים, ואני כותב מה שאני חושב עליהם אחרי שקראתי אותם.
הרבה מאד אנשים ונשים לא חושבים כמוני, והספר היה לרב מכר,וזה בסדר מבחינתי, לכל אחד זכות לטעם משלו.
התגובה שלך, כמו של חלק מאלה שקדמוך, מנסה לזלזל בי כתגובה להסתייגות שלי מהספר, ולכן אני לא רואה כל כך טעם להתווכח.