דורון טייכמן פירסם בדה-מארקר סאטירה מושחזת על הקפיטליזם הניאו ליברלי. כותרת הרשימה היא סחר באיברים – ראוי ומוסרי. הרשימה כאילו מתנגדת לעמדתה של ההסתדרות הרפואית שטענה כי עידוד כספי לתרומת אברים הוא פתח למסחר באיברים ויגדיל את הפער בין עשירים לעניים:
וכך הוא פותח:
|
לכאורה, המחשבה על שוק חופשי לסחר באיברי אדם אכן מעוררות קונוטציות לא נעימות. קוראי "הארץ" יכלו כבר, מן הסתם, לדמיין בראשם עולם בלהות, שבו עמודי העיתון שזורים בשלל מודעות המפרסמות לבבות זולים בשופרסל דיל וכליות טריות במגה בעיר. המחשבה שמחירן של ריאות אדם עשוי לרדת כתוצאה מאסון המוני, היוצר ריבוי זמני בהיצע (בגלל חיי המדף הקצרים של המוצר), מעוררת גם היא מחשבות נוגות. |
תיאור צבעוני ומשעשע שמטרתו להכניס את הקורא אל תוך האוירה המתאימה.
אבל מיד הוא עוטה ארשת רצינות לכאורה ומתחיל לנמק מדוע מכירת איברים היא הדבר הנכון ביותר:
| עם זאת, מחשבה מעמיקה יותר על העניין מעלה שורה של קשיים וכשלים בטיעונים של ההסתדרות הרפואית. הקושי המרכזי נעוץ בעובדה שמרגע שמקלפים את האסוציאציות הראשוניות שלנו, כלל לא ברור מה לא מוסרי בסחר באיברים. לרוב, אנחנו נוטים לחשוב על הסכמי מכר כדבר מוסרי וראוי: שני צדדים מקבלים החלטה שמיטבה עמם, ובכך משפרים את רווחתם. לשם השוואה, אין שום דבר לא מוסרי באדם שמוכר את בית מגוריו – הוא זקוק למזומנים, בעוד שהקונה זקוק לקורת גג. מצבם של שני הצדדים הוטב בזכות העסקה, שהרי אם לא כך הדבר – לא היתה מתבצעת עסקה. |
שימו לב למשפט השני העוקצני "ברגע שאנו מקלפים את האסוציאציות" הרומז לפשיטת עורה של גוויה לצורך השתלת עור. ולטיעון המוחץ – וכי מה באמת ההבדל בין אדם שנאלץ לגור ברחוב לנשמה שתמצא את מקומה מחוץ למשכנה?
טייכמן לא מוותר, ושולף את הקלישאות הקפיטליסטיות הידועות ומגחיך אותן
| גם אם לא נעים לשמוע זאת, איברים להשתלה הם בבחינת מוצר, שההיצע שלו נגזר, בין השאר, מהתמורה שהיצרנים יכולים לקבל בעדו. |
ומוסיף, כדי להעצים את האפקט הסאטירי
| קביעת תג מחיר להחלטה, שתשקף את התועלת הרבה שיכולה לצמוח למקבל האיבר מן העסקה, יכולה לגרום לחלק מספקי האיברים הפוטנציאליים להחליט למכור את סחורתם היקרה, במקום להמשיך להחזיק בה (או לקבור אותה באדמה). |
כן, אברי אדם כמוצרים למסחר – מה יכול להציג את הקפיטליסטים באור יותר נלעג
והוא מממשיך, הערמומי, ולא מוותר:
| הטענה שלפיה מתן תגמול כספי תמורת איברים פוגע בעניים מקוממת במיוחד. שלילת הזכות לסחור באיברים הופכת את אחד הנכסים היקרים העומדים לרשות אנשים עניים – איברי גופם שאנשים אחרים זקוקים להם נואשות – לנכס שאינו סחיר. שלילת סחירות זו אינה תורמת לרווחת העניים, ההיפך הוא הנכון. היא פוגעת קשות במצבם הכספי, שכן היא מונעת מהם לקבל תשלום בעבור שווי האיברים שלהם. |
כאן כבר הפסקתי לגחך והתחלתי לצחוק בקול גדול. אח, איזה יופי, הוא מציג את העני בעל החוב כמי שמסתובב עם אוצר בבטנו. איזה כליה נאה ויקרה שיעשה בה מסחר. שנון הטייכמן הזה, שנון. נהניתי מאד. נזכרתי ברשימתו המפורסמת של סוויפט "הצעה צנועה" בה הוא ממליץ למכור תינוקות אירים למאכל. טייכמן נכנס לנעליים גדולות, אך עושה זאת בכישרון.
רק אחר כך חשבתי שיש גם סיכון בסאטירה כזו – מישהו עלול לחשוב שאתה מתכוון ברצינות.
יש אינספור אנשים שמחכים להשתלת כלייה. הם תלויים בחסדיהם של קרובים להם או אנשים אחרים שממניעים אלטרואיסטיים יתרמו להם כלייה (יש אנשים שעושים את זה). אם היה תמריץ כספי לאנשים לתרום, הרבה אנשים היו תורמים גם לזרים ומצילים את חייהם. כל הטענות נגד בטלות בשישים לעומת הצלת חיים.
רק לאור הרשימה המבריקה של גלעד פתאום חשבתי.
יכול להיות שהדעות שלך והאופן שבו אתה מסיק מסקנות זו בעצם סאטירה מבריקה במסווה של טפשות?
אחרי הכל, זה יכול להסביר הרבה עובדות סותרות לכאורה.
אני רוצה את מספר 1!