מעת לעת אני מקבל ספרים לסקירה. לפני כמה שבועות, קיבלתי את ספר התנ"ך. מאחר שאיני עוסק בביקורת המקרא בדרך כלל, חשבתי להניח לעניין ולהסתפק בכך שאשים את הספר בארון הספרים היהודי שלי. מסתבר שהספר הזה הוא חלק ממיזם חדש של ידיעות ספרים.
וכך מצאתי כתוב בYNET (האתר של ידיעות):
|
"אם אתם מרגישים שארון הספרים היהודי והעברי שלכם זקוק להעשרה, השנה הקרובה מספקת לכם הזדמנות נהדרת להתחבר לשורשים התרבותיים. לרגל 60 שנה למדינה, "ידיעות אחרונות" ובנק הפועלים משיקים פרויקט דגל של הוצאת "ידיעות ספרים" – סדרת "עם הספר", שתכיל 24 ספרים, הכוללים את החשובות שביצירות היהודיות והעבריות בכל הדורות." הסדרה תכלול את : התנ"ך, הספרים החיצוניים, סידור תפילה, מחזור לראש השנה, מחזור ליום הכיפורים, הגדה של פסח, שישה סדרי משנה, תלמוד בבלי, תורת הסוד הקדומה, ספר האגדה (ח.נ. ביאליק, י.ח. רבניצקי), מורה נבוכים (רמב"ם), ספר הכוזרי (ריה"ל), ספר הזוהר, שולחן ערוך, ספרות המוסר, אגרות הבעש"ט, ספר התני"א, ליקוטי מוהר"ן, מעשיות ר' נחמן מברסלב, חפץ חיים, חזון אי"ש, הראי"ה קוק, י.ד. סולובייצ'יק, א.י. השל, רש"ר הירש, שלום עליכם, ח.נ. ביאליק, בנימין זאב הרצל, י.ח. ברנר, ש"י עגנון." |
ספר התנ"ך הוא הראשון שיצא לאור. (איך הוא? תנ"ך, אתם יודעים. רק הפונט לא ממש מוצלח, ואין טעמים).
מרכז ישיבות בני עקיבא התלהב, יאיר לפיד תמך בעוז, דניאל בלוך, איש "דבר" לשעבר, מחה על חוסר הפרופורציה בכך שיש יותר מדי ספרים דתיים. מאיר שלו ליגלג על "כל הזכויות שמורות" הכתובות בפתיחת הספר (ושכח שהכיתוב המשעשע הזה מופיע על כל ספרי התנ"ך היוצאים לאור היום).
מנכ"ל ידיעות ספרים אמר שהוא מפסיד על כל ספר. אני מקווה בשבילו שהוא למד מבוא לחשבונאות פיננסית והוא יודע את ההבדל שבין הפסד להשקעה. ידיעות ספרים רוצה לקנות הון חברתי באמצעות הפרויקט הזה. ולא מדובר כאן בהון חברתי כדי להשיג קצת מכובדות, ככה שיהיה אפשר לספר לחבר'ה, אלא בהשקעה שמטרתה להביא עוד ממון.
אני מקווה שבפרויקט הבא של ידיעות ספרים תכלל גם מסכת שבת ששם מסופר מעשה שהיה:
|
דיתבי רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ויתיב יהודה בן גרים גבייהו פתח רבי יהודה ואמר כמה נאים מעשיהן של אומה זו. תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות. רבי יוסי שתק. נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר: כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן תקנו. שווקין – להושיב בהן זונות. מרחצאות – לעדן בהן עצמן. גשרים – ליטול מהן מכס. (בבלי שבת ל"ג ע"ב) |
יתפרסם בטורי "ספר חברה תרבות" במדור "סופרים וספרים" בעתון "הצופה" בסוף השבוע (בנוסח מעט שונה)
היא חלק מן ההשקעה.
למה להיות כל כך שלילי? זה לא הדבר הכי גרוע שידיעות אחרונות עושים.
החזרת ארון הספרים לעם שמחפש את דרכו ודי מנותק מעברו
הביצוע גרוע ביותר.
מבחירת הלקטורים לעניין, דרך בחירת הספרים עצמם וסיים בעיצוב הגרפי המחפיר שבמקום להנגיש את המסורת ואת התרבות העברית לקהל הרחב, הוא מוזיל אותה ומוכר אותה בתור דבר אחר לגמרי ממה שהיא.
טרטקובר כתב על זה בניתוח מבריק וגם אני הוספתי את חלקי בניתוח של המיתוג המוטעה ב"תרבות של גלובס" .
שבעמודי הפתיחה מופיע "כל הזכויות שמורות". מה שאומר שאם עוד פעם תעיז לצטט מהתנ"ך, מוזס עוד יכול לתבוע אותך.
הוא גם ינצח אותך בסוף.
("תאמין לי שאני מפסיד על זה")
התנ"ך הזה אינו נוח לשימוש: הוא כבד מדי, הגופן אינו נוח, האותיות צפופות מדי, אין שום פירוש. פספוס.
גם בחירת הספרים האחרים בסדרה, הבחירה המוזרה של הלקטורים, הכול נעשה בחובבנות, בפופליזם ובחוסר מוחלט של שאר רוח.
הקטע ממסכת שבת אכן ממצה זאת.
אני מודה שבהתחלה, אחרי שקראתי את הטור היחצ"ני של יאיר לפיד, שוכנעתי שזה נחוץ.
בהמשך- כשגיליתי שאפשר לקנות את זה רק אם אתה מנוי של ידיעות או לפחות קונה את "העיתון של המדינה" כל יום ואוסף קופונים, וכשהבנתי שהדפיסו את התנ"ך בלי טעמי המקרא התחלתי לחשוב אחרת…
מה שעוד מפריע לי, זו ההרגשה שהספרים האלה, עם השדדרות הצבעוניות והיפות, נועדו לקשט את הסלון, למלא את ארון הספרים היהודי עד שמנגבים ממנו אבק, ופחות מיועדים לקריאה.
מה שעשית פה, למשל,הציטוט האחד, המדוייק והרלבנטי ממסכת שבת, הצליח לקרב אותי ל"ארון הספרים היהודי" הרבה יותר מהסדרה היומרנית הזאת. תודה!
פינגבק:יום ששי חזר | ספר חברה תרבות