מאד קר, אתם יודעים. אז החלטתי לקנות ביגוד נגד קור. חיפשתי באינטרנט חנויות אופניים ליד העבודה שלי. מצאתי "רוזן ומינץ" תגידו, זה נשמע לכם אמין שרוזן ומינץ מוכרים אופניים??
לי הם נראים כמו איזה פירמה של ראית חשבון. נגיד קסלמן וקסלמן ורוזן ומינץ
אבל גיסי ד. זה שמבין באופניים אמר שהם רציניים. בטח, רואי חשבון ידועים בתור אנשים רציניים. החלטתי לתת להם צ'אנס ומאחר שיש להם חנויות בכל הארץ כמעט, החלטתי ללכת לזו שברעננה. כי הייתי שם בדיוק (למה? לא ענינכם). התקשרתי – ואמרו לי "רוזן את מינץ שלום" ושפתוח עד שבע וחצי.
נכנסתי לחנות, יש שם מלא אופניים. והמון חלקים של אופניים תלוייים. כמו הגמלים באטליזים בשוק של חברון. מצאתי שם אחד – דווקא לא מינץ, שמכר לי כל מיני דברים שלא יהיה לי קר. יפה מצידו
ותאמינו או לא, קניתי פנס קדמי. דווקא היה
אבל כשחזרתי הביתה ראיתי שהוא לא מתאים, כי הוא בשביל אופני שטח. לא אופני כביש. (וחנוך אמר שאסור לדבר עם אלה שרוכבים בשטח, פויה להם)
אז עדיין אין לי פנס קדמי. אבל כבר לא כל כך קר.
יצאתי לרכב עם כל הדברים, נכון, היה פחות קר. אבל משהו קרה לשכונת ילדותי. יש שם עכשיו רק עליות. כלומר נסעתי מהבית בעליה, עשיתי סיבוב בעליה וחזרתי בעליה. מאד משונה הענין הזה
וגם העליות, לא כמו שהיו פעם. נהיו תלולות נורא
היום הלכתי להחזיר את הפנס, ולחפש אחר. נסעתי לפתח תקווה, מצאתי שם בחושך עוד חנות של רוזן ומינץ. נכנסתי, והיו שם שניים. לא – לא מינץ ולא רוזן. יותר דומים לאריק ובנץ. אבל גם להם לא היה פנס קדמי. בדיוק נגמר
פינגבק:ספר חברה תרבות » ארכיון הבלוג » קשה בעלייה