משימתו של המבקר הזה

 

שני אנשים נתקלים זה בזה:

"מה נשמע"?
"טוב תודה, ואתה"?
"יופי,יופי"

שני אנשים אחרים נתקלים זה בזה:

"הווווווווו צדיק,  מה שלומכם"
"השבח לאל, אמן. ואיך אצלכם"
"רואים ישועות"

לכאורה – שתי שיחות ריקות מתוכן ממשי או למצער תמוהות. מה טיבה של השאלה, ומהי התשובה, תשאלו. 'טענו בחטים והודה לו בעצי שטים'. ובכל זאת שני הצדדים יוצאים מן השיחה הקצרה שמחים וטובי לב, ואולי אפילו יספרו בערב לבת הזוג – "שרה, לא תאמיני את מי פגשתי היום, כמה נחמד היה לפגוש אותו".
שיחה קצרה כזו היא למעשה טקס שכלליו ידועים למשתתפים. מטרתה להראות התעניינות מתונה בבן שיח שאינך פוגש אתו לעתים קרובות, והיא נענית בהתאם.  מעניין לראות כי השיחה השנייה, למרות שהיא משתמשת במלים שונות, זהה לחלוטין במשמעותה החברתית לזו שלפניה. גם היא מיועדת לאותה מטרה בדיוק. כללים אלו פועלים בצורה כמעט בלתי מודעת. אך מי שיפר אותם בכוונה או בטעות, למשל – לא ישיב לשאלה "מה שלומך" יחשב כחסר נימוס, שלא לומר פרא אדם.
הענף הסוציולוגי החוקר תחומים אלה נקרא מיקרו-סוציולוגיה."מיקרו" מאחר שהוא עוסק באינטראקציות מידיות בין אנשים, ולא בתופעות חברתיות "גדולות". התחום מפרק אינטראקציות חברתיות ומראה את הכוונה שמאחורי המחוות. כוונה שבדרך כלל אינה זהה לתוכנן המידי של המלים הנאמרות.
בספרו החדש "משימתו של המתרגם הזה" מצליח טוד חזק לואי, לתאר את הסיטואציות החברתיות המורכבות הללו ולהסיר מהן את מעטה ההסכמה המקובלת, ה"מובן מאליו" החברתי בתוכו אנחנו פועלים.
 
טוד חזק לואי, יליד 1969, בן למשפחה יהודית במישיגן, מגדיר עצמו (בראיון בעתון "הארץ") "סופר עברי שכותב על ארצות הברית באנגלית".  הוא את עבודת הד"ר שלו כתב על סופרים עבריים. חזק לואי שהה מספר שנים בישראל, והוא נשוי לישראלית לשעבר. כיום הוא מלמד ספרות באוניברסיטה בארצות הברית. סיפוריו של טוד חזק-לואי מתורגמים מאנגלית, אבל את אחרית הדבר למהדורה העברית הוא כתב בעצמו בעברית.
 
"..מהי התגובה המוכנה שלך לשאלת החולשות/חסרונות?"
"בדרך כלל אני אומר…"
"לא,לא,לא. נניח שכרגע שאלתי אותך את השאלה, באמת."
"טוב, כשאני נכנס לעומק של פרויקט מסוים, אני שוכח מהכול"
"יופי,יופי, הגישה הישנה והטובה של 'אני חולה עבודה', משהו שקשה למעסיק עתידי לעמוד בפניו. אבל הניסוח שלך, הניסוח יכול להיות יותר טוב….מה עם 'כשאני מתמסר לפרויקט, אני מתמסר אליו טוטאלית עד שהוא מסתיים'?"
"מממ…אתה צודק, זה הרבה יותר חיובי, יותר החלטי."
"והשבוע המונח הוא 'פרואקטיבי', נדמה לי."
"כן, אני חושב שאתה צודק". (מתוך הסיפור 'ראיון עבודה' עמ' 120)
 
רבים התנסו בראיונות לקבלת עבודה. לכאורה, מטרתו של ראיון כזה היא לבחון מי מבין המועמדים לתפקיד יוכל למלא אותו בהצלחה. נכון, קורות החיים נראים משכנעים במיוחד, אבל אין כמו המפגש הבין אישי כדי לתת לך את המושג המתאים מי עומד מולך. זוהי המחשבה המקובלת וזה ההסבר הנפוץ לנחיצותם של ראיונות כאלה. אלא שאין זו האמת, בוודאי לא כל האמת. ראיון עבודה הוא טקס שכמו טקסי חיזור של ציפורים נדירות – כלליו נקבעים מראש. מטרתו לאשרר את חשיבותו של המראיין מול המרואיין ומול עצמו. הכללים חמקמקים אך ידועים, ולא במקרה ישנם מכונים המציעים קורסי הכנה לראיונות. בראיון כזה צפויה תמיד להופיע השאלה "מה הם החסרונות שלך". באירוניה מודעת לעצמה שואל המראיין בסיפורו של חזק לואי את המרואיין שלו כיצד יענה לשאלה זו, ובכך מפרק את המלאכותיות והטקסיות המובנית בתוך ראיון עבודה, ש'אנשים מהוגנים' מתעלמים ממנה.
 
בסיפור "שבט הריידרז" משחק חזק- לואי עם הגדרות הגבריות. שני גיבוריו הם בריאן, סטודנט משכיל היודע לצטט תיאוריות מורכבות אך אינו מבין את החוקים העלומים של משחק הבייסבול, וחברו לעבודה, טי-דוג שמו, בריון בפרוטה המתקשה לשלוט בעצמו.   למרות יתרונו הסוציו אקונומי המתבטא השכלתו ויכולת ההשתכרות שלו , בריאן מוצא כי גבריותו המוחצנת של טי-דוג מאיימת על הדימוי העצמי שלו. "זו היתה הפעם הראשונה במהלך כל מפגשי איתו עד אותו רגע שלא פחדתי ממנו, ובעתיד יהיה רק רגע אחד כזה. אני  מרגיש מאוים בקלות, וזו הסיבה ששיא האושר שלי הוא קריאה של ספרים קשים בספריות שקטות לבדי, אף על פי שהתיאוריות הספרותית המרקסיסטית כבר אינה מוערכת על ידי רוב אנשי האקדמיה בני זמננו" (עמ' 184). חזק-לואי מוסיף לסיפור דיאלוגים בדויים המתרחשים במוחו של המספר ותורמים להדגשת הניגוד הטראגי-קומי. הסיפור שעל שמו נקרא הספר ("משימתו של המתרגם הזה")מספר על שרשרת מקרים משעשעת המובילה סטודנט הזקוק לפרנסה לתוך סיטואציה משפחתית מורכבת, בעלת פוטנציאל לאלימות שבה עליו  לתרגם טקסט בשפה שאינו מבין בה כמעט כלום, את פתרון הסיטואציה שבסיפור לא אחשוף כאן כמובן, אומר רק שזהו פתרון שלטעמי יותר משהוא מעיד על כישרונו של אותו מתרגם הוא מעיד על היות השפה האנושית שפה אחידה המאפשרת הבנה ותרגום על פי מרכיבי הסיטואציה גם בלי להבין ולו מלה משפט או טיעון אחד.
 
סיפוריו של  טוד חזק לואי נעימים לקריאה, ולעתים ,כמו ב"כיצד מת אבא של קית", אפילו מרגשים. (אגב, חזק לואי מספר כי  "כיצד מת אבא של קית", נכתב בהשראת "אביו של גולדמן"  הדמות מספרו של  יעקב שבתאי, ובפתיחה למהדורה העברית מובא ציטוט מ"זכרון דברים"). מדי פעם מכסה עודף השנינות על הסיפור, וגורם לקורא להרגיש כי המחבר הגדיש את הסאה. כך למשל בסיפור "סופ
ו של הארנק של לארי". הכורך שני אירועים שהתרחשו במקביל: האחד, אבדן ארנקו של לארי ומאמצי החיפוש אחריו, והשני – מלחמת הודו פקסיטן הפורצת באותן שעות ממש, ואשר בה, בסדרת הפצצות אטומיות, נהרגים עשרות מיליוני אנשים. תיאור החיפוש האובססיבי אחרי ארנק אחד, פעוט ערך, לעומת התיאור היבש של אובדן המיליונים שאינו ניתן לתפיסה יוצר אמירה מרתקת. למרבה הצער, חזק לואי אינו מסתפק בכך ומותח את הסיפור לכיוונים אחרים, המקהים את עוקצו.
טוד חזק לואי הוא כותב שנון ומספר מוכשר הניחן בכושר התבוננות באנשים וביכולת לפענח ברגישות סיטואציות חברתיות. למרבה הצער רוב הסיפורים אינם מצליחים להמריא אל מעבר לשנינויות מתוחכמות. חזק לואי מסיר, אמנם, את המעטה הראשון, אך לא מצליח להמשיך מעבר לכך ולחשוף את מבני העומק המניעים את דמויותיו המשעשעות.

התפרסם היום בטורי "ספר חברה תרבות" בעתון "הצופה"