חנה בית הלחמי תחת הכותרת "למה לא לצום ביום הכיפורים" כותבת "כמה נקודות למחשבה לגבי צום יום הכיפורים."
שוחחנו מעט בטוקבקים, אבל לא הצלחתי להסביר לחנה בית הלחמי מדוע הפוסט שלה מקומם, תמוה ומעיד על בורות מתלהמת. לכן אעשה זאת בהרחבה פה. אקדים ואומר כי מי שמותח ביקורת נוקבת, בבלוג שלו ובכלל, צריך לדעת להתמודד בכבוד עם ביקורת נגדית. גם אם היא אנונימית, נוקבת ולעתים בוטה. להגיד לי – "אתה ושכמותך לא תגידו לי", במחילה, לא משכנע מי יודע מה. ובכלל – להחזיר לכל המגיבים שאינם מסכימים איתה במה שנראה כפסילות אישיות, ושלל טיעוני אד הומינום למיניהם לא מוסיף כבוד לכותבת, או ערך כלשהו לעמדה אותה היא מבקשת לייצג. חשוב לי לציין כי אין בדברי שום פסילה אישית, אנחנו לא מכירים. אני מתיחס רק למה שעיני קוראות בפוסט הזה.
יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים" (1878), ציור של מאוריצי גוטליב – מתוך ויקיפדיה העברית
ולפוסט עצמו. היא פותחת ואומרת:
יום הכיפורים הוא היום הקדוש ביותר בדת היהודית. לא "מסורת" ולא נעליים: הוא אינו מבטא מסורת יהודית, כי אם אמונה עמוקה בבורא ודתיות עמוקה המאמינה כי עליה להתמרק בפניה הבורא, הכרה בבורא כישות קיימת, Live & Kicking. המצוות הגדולות ביותר של יום הכיפורים הן בקשת סליחה מאלוהים, צום ותענית גופנית כוללת על מנת להתמרק בפני האלוהים.
אני לא יודע למה היא מתכוונת שהיא אומרת שזה לא "מסורת". ערכי היהדות הם עתיקים, ולכן נחשבים היום ל"מסורת". אבל זה עוד מילא.
באמצעות הסבל נוצרת הטהרה – אלמנט נוצרי מובהק שנטמע ביהדות ונוכס לה כאילו הוא שלה מבית.
זוהי שטות מוחלטת, במחילה. דיני יום הכיפורים קדמו לנצרות, גם לשיטתם של אלה הכופרים ב"תורה מן השמים".
היא ממשיכה ואומרת
כשאני מביטה בהמוני החילונים הצמים ביום הכיפורים, אני תמהה: האם הם מבינים מה המשמעות התיאולוגית-יהודית של היום הזה ואיזו משמעות יש לכך שהם צמים, על אמונתם החופשית? האם הם מודעים לכך שיום הכיפורים הוא הדובדבן שבקצפת הדתיוּת והאמונה הדתית היהודית? האם הם מודעים לכך שצום יום הכיפורים וחילוֹנוּת חופשית, הם בבחינת אוקסימורון אמוני, ערכי, אידיאולוגי, פילוסופי ומעשי?
וזה למעשה הטיעון העיקרי שלה. יש בו כמה כשלים, הראשון, והעיקרי שבהם הוא הגדרת ה"חילוניות" הישראלית והערכים שהיא נושאת.
בית הלחמי מחלקת בפטרונות מתנשאת, את החברה הישראלית לשלשה חלקים:
החברה הישראלית מורכבת, כמו העוף בצבא, משלושה חלקים: שליש דתיים, שליש חילוניים גמורים ושליש חילוניים מנשקי מזוזות בעלי יראה בסיסית, שהוקנתה להם מילדות, בדבר קיומו של האל הנורא המפעיל עליהם את איום יום הדין: אם תחטאו מולי, תגיעו לגהנום. מחצית מאלו רואים עצמם כ"מסורתיים" (הגדרה גמישה באופן מאוד נוח). כלומר – הולכים לבית הכנסת בחגים הגדולים, מדליקים נרות בשבת, עושים קידוש וצמים ביום הכיפורים, לא נוסעים בשבת אבל מעשנים ורואים טלויזיה (או כל קומבינה אחרת).
מילא שמחקרים סוציולוגיים לא רואים את החברה הישראלית כמחולקת לשלשה שלישים שווים, את זה נרשום לסעיף הבורות. הזלזול בדבריה מקומם. לשיטתה של בית הלחמי הדתיים או שהם רשעים גמורים (במיוחד הדתיים הלאומיים שבהם) מתעללים בילדיהם, אונסים אותם ושאר מנהגים המקובלים מדור דור, או שהם עושים עסקאות מפוקפקות עם אלוהים ותמורת כסף קונים כפרה. המסורתיים – מילדותם חונכו להאמין בשקר מטופש על איזה אל עצבני וגחמני.
כדי לשכנע, בית הלחמי מפזרת דברי הבל על טקס הכפרות. שוב מבצבצת הבורות – משמעותו של טקס ה"כפרות" אינה קניה של כפרה תמורת כסף, ולא שוחד לאלוהים. מי שלמד מלה או שתיים על טקסים ועל סימבוליקה דתית, יבין את המשמעות העמוקה של הטקס, גם אם נפשו סולדת משחיטת תרנגולת שלא למאכל מידי.
(משם היא מפליגה לדתיים הידועים, החשודים בכל מיני שוחד. לא קשור, אבל מצלצל ממש טוב. )
בעזרת ציטוט קטן ומקוטע (הציטוט נלקח מויקפידיה, נראה שהיא לא טרחה לקרוא את הערך כולו) על משמעותו התיאורטית של יום כיפור בימי המקדש, היא מתעלמת לחלוטין מרעיון יום כיפור. היא ממשיכה להתלהם ונוזפת באצבע זקורה:
זה נותן את התחושה שמטרתו האמיתית של צום יום הכיפורים, הינה הכשרת השרץ ואישור אלוהי להמשיך לחטוא. בשביל זה אתם צמים? אם אתם לא רואים את עצמכם בקבוצה הזו, תחשבו שוב…
בדרך היא מעלמת מהמימרה הידועה שיום הכיפורים אינו מכפר על חטאים שבין אדם לחברו עד שיפיס את חברו, ובכלל מדמותו המורכבת של יום הכיפורים. הם לא מסתדרים עם התיזה שלה, אז למה לקלקל.
אפשר למתוח ביקורת על צומות. ישעיהו הנביא עשה זאת בעצמו. אבל על "הֲלוֹא זֶה, צוֹם אֶבְחָרֵהוּ–פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע, הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה" חנה בית הלחמי מעולם לא שמעה. היא עכשיו באמצע המלחמה, אל תבלבלו אותה עם עובדות מסובכות.
בית הלחמי מתקשה להבין שהדתיים הם אנשים רציניים. רובם לפחות. בחירתם בדת אינה תוצאה של טפשות, או של חינוך שוטף מוח שקיבלו בילדותם. למרות הקשיים שמציגה הדת, אנשים בוחרים בה לא מתוך צורך רגשי בנחמה ילדותית.
בטוקבק היא מפנה אותי לקרוא את דבריו של דוקינס, ואת "מי כתב את התנ"ך". כמה פתטי לחשוב שלו רק אקרא ספר מיד אראה את האור שבחילוניות. מה לעשות, גם אצלנו קוראים ספרים. אני יכול רק לספר לך שהיו כופרים ותיקים מהם, ומוצלחים מהם. פעם, בתחילת תקופת הנאורות חשבו שעוד מעט כולם יבינו וינטשו את הדת. "תיזת החילון" קראו לזה. לצערם, זה לא קרה. הדת ממשיכה ומתחזקת. בארצות הברית, המדינה הדתית הגדולה בעולם, לא יכול להבחר נשיא שאין אלוהים בחייו. גם ברוסיה, עשרות שנים של חינוך אתיאיסטי חלפו להן, והכנסיות שוב מלאות. ולא דיברנו על עלית האיסלאם. ככה זה, אין מה לעשות. אלוהים פופולארי יותר משפינוזה, וישו יותר פופולארי מהביטלס.
עוד יותר קשה לבית הלחמי להבין את המורכבות שיש בעולם ה"מסורתי". כזה המנהל דו שיח מורכב עם האל ועם מקומו בחיי הפרט. אנשים רבים מאמינים בכח טרנסצנדנטי, אך אינם שלמים לגמרי עם מה שמכונה "מצוות מעשיות". אחרים רואים ביהדות מורשת תרבותית עתיקה, שהם יכולים לבחור מתוכה מה שנראה מתאים להם ולערכיהם, בצורה חלקית או מלאה, כפשוטו או בשינוי טעמו.
אבל לא אצל חנה בית הלחמי. הכל אסור, בל יראה ובל ימצא זכר לקדשי ישראל.
אחרת – תהיו משת"פים של הדתיים. שזה לטעמה, החטא הנורא מכולם – בגידה באמונת החילוניות.
וכדי שלא תדאגו יותר מדי – שיר של נתן אלתרמן "הקלריקל הקטן"
להורים חופשיים – זוג מוכר לי מאד
נולד ילד חמוד וחפשי בדעות,
אך בטרם הילד עמד על רגליו
כבר הרגישה האם והרגיש גם האב
כי בזה התינוק, במין דרך פטלית,
נשתרשה נטיה חזקה קלריקלית !
ערב ערב שאל הוא, אותו קלריקל,
מה למטה ומה בשמים מעל,
מי מוציא כוכבים להאיר בלילות
מי יושב ברקיעים המלאים אורה,
מי מוריד הטללים? וכמו-זה שאלות
של אנשי המאה השחורה .
אך ידעו ההורים, עד נפשם כמעט קצה,
לעמוד איתנים למול כל פרובוקציה
וענו לו בנחת תשובות ביולוגיות,
פיזיות, כימיות, אנטרופולוגיות.
ומובן שהאב גם האם שניהם יחד,
עוד חיכו לעיקר, באימה ופחד.
לא לשווא! יום אחד, את הוריו הבוהים
הפיליסטר שאל אם יש אלוהים.
נדהמו אב ואם והחלו לחזות:
איך הגיע אליו השמועה הלזאת?
והובא לשיחה משפחתית זה הסעיף
והוחלט : זאת סיפר לו הסב שבצריף.
אך הסב נשבע בדמעות שליש,
שאת זו השמועה לא סיפר הוא לאיש.
ובזמן התפילה כה ניזהר הוא כל יום
שנכדו לא ייגש אליו חס ושלום.
והינו מתפלל בנשימה עצורה,
שנכדו לא ישמע את השם הנורא.
והצריף הוא סגור ואטום בתכלית,
שנכדו לא יראהו עטוף בטלית
ועלתה הצעה אז : לקראת הבאות
להגן על הילד מפני השפעות.
ולשמור את נפשו הרכה ופתיה
מגורמי תעיות ותהיה.
אך היה שם חבר הגיוני ומיושב
שאמר, בלי לחזור פעמיים:
לשם כך יש לקום ולהסתיר מפניו
קודם כל אדמה ושמים.
כל כוכב הוא לילד כמין פרובוקטור
אך בזה העולם הסוער וניתך
שום מרכסיסט לא גדל עוד
בתוך אינקובטור,
ואולי פחדנות היא לשמור אותו כך,
קצת עלוב יראה המרכסיסט שיחרוג
מקופסת חינוכו, מעוטף כאתרוג.
לוחמים ותיקים אב, מורֶה ומורָה !
אל תהיו פוחדים כה מעין-הרע !
חוץ מזה שכחו השוקלים ודנים
שגם המה היו קלריקלים קטנים,
ואסון לא קרה, יש דואג ומרחם :
הם גדלו אפיקורסים, ברוך השם.
========
המשך הדיון
יפה ענית גלעד.
משהו קטן שרציתי להוסיף: צום הוא טכניקה רוחנית מקובלת במסורות רבות בכל העולם. אני חושב שמי שמשתמש בה בתשומת לב אולי יוכל להרגיש שבירה עדינה בנפשו.
הרשימה של חנה היא קשקוש שאמור לבייש את החתומה עליה.
יבחר כל אחד, אם ירצה, מה שמוצא חן בעיניו מתוך כל דת ואמונה.
ואם לא ירצה לבחור – לא קרה כלום,
כשם שלא קרה אם רצה ובחר.
גם לי לא ברור כל מגזר "המסורתיים". אם אתה מאמין שהאל קיים ושהוא ציווה עלינו לקיים מצוות מסוימות אז תקיים אותם, אם אתה לא מאמין או בקיומו של אל או שהוא נתן לבני ישראל מצוות שעליהם לקיימם אז מה הטעם בקיום המצוות.
או שאתה מאמין שהאל מצווה עלינו לקיים את המצוות או שלא, אבל מה זו דרך הביניים הזו? מה המשמעות של צום ביום כיפור אם מראש אתה מתכוון לחטוא יום אחר כך ולא לקיים חלק גדול מהמצוות שהוא כביכול הטיל עלינו?
יש חרדים שמפרשים את ההלכה בדרך הייחודית להם (וגם בתוכם יש ליטאים וחסידים, וגם בתוך אותם חסידים וליטאים יש קבוצות שונות שנוהגות החמרות שונות);
יש דתיים לאומיים שנותנים לדת פרשנות אחרת;
יש קונסרבטיבים ורפורמים;
ויש אמונה כזאת (ולא רק בקרב "מסורתיים") שאומרת שזה לא הכל או לא כלום. שאלוהים מתייחס ל"התקדמות" של אדם ולמצוות שהצליח לקיים בהתאם למצבו האישי ולחינוכו.
וכל זה רק לגבי היהודים. אדם שפתוח לכלי התקשורת יודע יפה שקיימות גם דתות אחרות ושבהן חושבים שאלוהים רוצה שהוא יעשה דברים אחרים לגמרי…
בקיצור, אי אפשר להציג כך פשוט את הדת כמו משהו בעל פרשנות אחת ברורה שאו שאתה מתיישר לפיה ואז אתה "מציית לאל", או שאתה לא מתיישר לפיה ואז אתה "לא מציית לאל". מי שבוחר להתייחס התייחסות כלשהי לדת תמיד עושה בחירה כלשהי מתוך אפשרויות שונות, וגם אם הוא מאמין אדוק הוא לעולם לא יוכל לדעת בצורה בינארית מה אלוהים רוצה בדיוק ומה לא, כי הוא יודע יפה שתמיד ישנם אנשים שטוענים בתוקף שאלוהים רוצה בכלל משהו אחר.
השאלה היא לא אמונה באל או כפירה בו, אלא אמונה ביהדות כפי שהיא מתבטאת בספרי הקודש, קרי התנ"ך, המשנה והגמרא. כלומר האם גלעד מאמין שהאל ירד מהשמים והכתיב את התנ"ל למשה ובד בבד ניתנה גם המשנה והגמרא שהן הפרשנויות הלגיטימיות לתנ"ך (תנ"ך שבעל פה) או שגלעד אינו מאמין בכך, אין שום מקום לדרך באמצע, במקרה הנידון זה באמת הכל או כלום. אם גלעד מאמין בכך הרי שעליו לקיים ככל יכולתו את כל המצוות כפי שהגמרא קובעת ואם לא הרי שאין שום טעם בכך.
שאין לדחוק בחוזר בתשובה להתחיל מלקיים מיד את כל המצוות, אלא יש לעודד אותו לעשות זאת בהדרגה – שאם לא כן לא יעמוד בלחץ הפתאומי שהוא לא רגיל לו, ויחזור להיות חילוני גמור.
הדברים אמנם מתייחסים לחוזר בתשובה, אך הם רלוונטיים גם באופן כללי, גם למי שאין בכוונתו לחזור בתשובה: ביהדות יש גישה שאומרת שיש לקוות שכל יהודי יחזור בתשובה, וקים מצווה אחת עשוי לעודד אותו לקיים מצוות נוספות ולהיכנס בהדרגה לעולם הדת. זה עשוי לענות על התהיה שהעלית.
כמו-כן, הגישות הקבליות הכניסו הרבה יותר גמישות לתפיסה הדתית היהודית. אם מאמינים שבכל יהודי יש "ניצוץ יהודי" ושכל מצווה שנעשית מעלה ניצוץ ומקדמת את הגאולה או משהו כזה, אז גם מסורתי שרק צם ביום כיפור מעלה ניצוץ כלשהו במעשהו, וגם לזה יש משמעות ולמעשהו יש טעם, גם אם הוא לא "יהודי טוב" בעיקרון הרי הוא מוציא מתוכו את הניצוץ היהודי שהוא מסוגל להוציא. הדת היהודית כבר מזמן לא "הכל-או-לא-כלום" בתפיסתה כמו שאתה מנסה להציג אותה.
כדי לחגוג בסגנון מתלהם ומכפיש, שלא אפשרתי לו להתקיים אצלי בפוסט?
באופן שדומה לתגובותיך אצלי בבלוג – אין כאן נימוקים אלא חגיגת סיסמאות מעוררות רגשות זעם (דמגוגיה, על פי הגדרתה – מאוד דומה לסגנון הסיסמאות הנשמעות בימים אלו ברחובות עכו) שמנסה לתייג אותי באופן אישי. ובכן, אתה לא הראשון שמנסה – ולא הראשון שנכשל. אי אפשר לתייג אותי. וכנראה שגם אתה וגם שאר האספסוף המגיב כאן (סליחה, זה לא אישי – זה מתייחס לסגנון התגובות) מתקשה להתמודד עניינית, באופן מושכל, סובלני ורגוע עם דיעות שדורכות לך על יבלת. להזכירך – גם מרחובות דלהי כבר מפנים את הפרות הקדושות.
יאללה, תחגגו – כאן מותר לרדת נמוך מים המלח.
התייחסתי לטקסטים של גלעד, לבחירת המילים ולשתי התגובות הראשונות.
והערה נוספת: השיטה של למחות באופן מאוד לא יהודי על מה שנראה לך כלא יהודי – היא מנפלאות העיוורון של רבים מהמאמינים (שוב – ע"ע עכו).
על כך נכתב "ונתנה תוקף". בסגנונך, אינך נותן תוקף לערכים שאתה מבקש לקדם, אלא להיפך.
והערה שלישית: כל דבר נתון לפרשנויות. גם ההלכה מכילה בתוכה פרשנויות סותרות לאותן מצוות בדיוק. לכן, יש גם יוהרה מובנית (בה אתה מאשים אותי – ע"ע הערתי הקודמת) בגישה של פרשנות אחת, וגם חטא מובנה ועמוק הן מבחינה יהודית והן – חשוב מכך – מבחינה אישית ואנושית.
אבל גלעד שים לב שלעיתים קרובות הטקסטים האנטיהודים האלה מנהלים ויכוח עם הנצרות, כאילו היהדות היא הנצרות. זה ויכוח חילוני דתי מיובא מאירופה והמאבק הדתי שתנהל שם עד שהופרדה הדת מהמדינה.
לויכוח הזה אין שום קשר ליהדות, ואין לטהרה היהודית אום מקבילה בנצרות ובטח לא לרעיון של הטומאה בנצרות. הטומאה והטהרה בתורה הם לא יותר ממצבים אנושיים, כמו עצוב שמח, או משהו דומה, ולא מצב שדוחה מישהו. בן אדם טמא אינו דוחה או רע, הוא פשוט נמצא במצב שבו הוא יכול לעשות ולא יכול לעשות דברים מסויימים שיכול או לא יכול לעשות מי שנמצא במצב של טהרה.
זה היה על רגל אחת.
איזו אישה מתישה החנה הזו! מי מסוגל בכלל לקרוא אותה?! בזבוז זמן ופיקסלים
מצטרף לדבריך.
גלעד – אין על מה להתווכח עם חנה בית-הלחמי. פשוט תתעלם!
מאז אני לא לוקחת את האחריות.
ואחרי השנינות המופלאה הזו שלי, אני רוצה להודות לך על הפוסט. בעיני הוא חשוב ומעניין ומלמד (גם אותי המתייהרת שיש לה ידע די רב ביהדות ובמסורת)
אז אני באמת לא צמה בהיותי חילונית, אבל רואה ביום הזה כאחד הסממנים החשובים ביותר של המסורת היהודית וכאחד המנהגים המאחדים כל מי ששייך ללאום שלנו בין אם הוא ישראלי ובין אם הוא סקנדינבי, בין אם הוא עשיר ובין אם הוא דלפון, בין אם בן המאה העשרים ואחד ובין אם הוא אנוס מספרד.
ושוב, תודה על פוסט חשוב ותרבותי.
הנושא הזה, כמו גם האלפים הדומים לו שמעוררים תמיד מחלוקות, הוא כמו בצל וקליפותיו.
הקליפה העליונה, שהיא המשמעותית ביותר מצד אחד, אבל גם שכבה שהיא במהותה לא ניתנת להבנה או להוכחה, היא: האמת. לא רק מה האמת מבחינה פיזית אלא מהו המושג אמת בעצמו.
אם נעזוב את המושג "אמת", זה כולה טוקבק כאן… ונתרכז באמת עצמה, הרי כל אחד מחזיק במחשבות מסוימות מה היא האמת, ואי אפשר להוכיח את זה.
הקליפה השנייה של הבצל היא האמונה באמת שבקליפה הראשונה. כולם מאמינים, גם המדענים. הקליפה השנייה מחזיקה את הראשונה ונותנת לה תוקף. התוקף היחידי שאנחנו יכולים לתת לתפיסת האמת שלנו היא דרך האמונה. לאו דווקא דתית אבל אמונה. גם המדען מאמין באמיתות האמת בה הוא מחזיק, ולא יותר.
הקליפה השלישית היא הסיבה לקליפות שמעל. למה האדם בכלל מחפש את האמת? למה הדבר כה חשוב שהוא מוכן להאמין ב"אמת"? אמת, ולא חשוב דת או מדע, שבסופו של דבר תתברר כמוגזמת.. הקליפה השלישית טוענת שזה צורך. צורך בסיסי של האדם זה לחפש אחר האמת. בכל נושא. האדם, משום מה, מעניק לאמת הרבה משקל.
הקליפה הרביעית של הבצל מראה שהצורך הזה הוא רק צורך אחד מרבבה שקיימים, ושכולנו עבדים נרצעים להם.
הקליפה החמישית מתחילה להיות ירוקה, והיא רומזת לנו שלא לכולם אותם צרכים ושלצורך מסוים יכולים להיות מספר סיפוקים שהם שונים לגמרי זה מרעהו…
כמו תמיד כשחותכים בצל יורדות דמעות… וגם כאן ובשרשור האמור ירדו דמעות, והרבה, כי קילפנו את הבצל עם סכין כהה…
אין הבדל מהותי בין מאמין ללא מאמין, שבסופו של דבר גם הוא מאמין. גם אם המאמינים ירצו לראות שיש הבדל, וגם אם החילונים יציגו הבדל, עקרונית אין הבדל. כולנו מכונות ליצור צואה ולא יותר.
אם מציגים חילוניים כקבוצה כנגד דתיים כקבוצה יש פגיעה חמורה בקליפה החמישית, הידועה בריבוי החומרים מעוררי הבכי…
גישה כזו יוצאת מנקודת הנחה שיש לכולם צרכים זהים, ושלכול צורך שהוא יש רק, ואך ורק, סיפוק אחד אפשרי. זו טעות! זו גם פגיעה חמורה במשנה ההומניסטית.
.
כחילונית גמורה עם כבוד בסיסי לאמונתם ובחירותיהם של אחרים אני יכולה להבין את הסיבות שמתוכן נולד הפוסט אבל ממליצה לך לא להתרגש מהלהט הפטרוני ומשולל תרבות הוויכוח של חב"ה. שלא לדבר על בורות מתנשאת.
כפי שנאמר כבר קודם – הוויכוחים איתה (בכל נושא) מתישים וחסרי תכלית מאחר והאמת היחידה והבלעדית תמיד שלה. גישה פלורליסטית, תרבותית וחילונית להפליא 🙂
שנה טובה!
אני לא מאמין באלוהים ולכן אני לא צם. אני מאמין בהתחשבות ברגשות אחרים ולכן אני לא נוסע או אוכל בפומבי ביום כיפור (זה ויתור שאני שמח לעשות לטובת ההרגשה המיוחדת שיש ביום כיפור) ואני לא מנסה לשכנע אף אחד שאסור לו או מותר לו לצום.
אני מבין למה שאנשים יחליפו דיעות בעניין כזה שנוגע רק לעצמך, אבל לריב ? על זה ?
ואכן יש אינספור דרכי ביניים, אני למשל מאמינה לחלוטין באלוהים ככוח עליון ולא מאמינה שהדרך היחידה לבטא את האמונה היא קיום מצוות.
אני חילונית, אני מאמינה באלוהים,אני לא מקיימת מצוות, ואני בעיקר משתדלת לכבד גם את מי ששונה ממני.
התגובה של חנה לפוסט הזה משעשעת בפני עצמה ומחזקת את הנקודה שלך. אבל אתה כאן קצת דון קישוט וחנה טוחנת רוח. נו-שויין. נחכה לפוסט האנטי ברית מילה המקורי שלה.
שלגברת האמורה אין בעיה לשתף פעולה עם הדתיים בנושאים שוליים כמו צנזור האינטרנט.
כנראה לזה היא מתכוונת ב"אי אפשר לתייג איתי" – היא נלחמת שלל מלחמות, חלקן סותרות (צנזור ארוטיקה מחד, מחאה נגד הדתיים שצנזרו את הרקדניות בירושלים מאידך), ומה שמשותף לכולן הוא הפנאטיות והסגנון.
ניסיתי פעם לקבל ממנה תשובות לשתיים-שלוש שאלות פשוטות, קיבלתי בעיקר אד-הומינם והשתלחויות אד-הומינם סטריאוטיפיות (מזאת שמתנגדת לסטריאוטיפים, כמובן).
חב"ה? חע"ה (חבל על הזמן).
ראשית, אקדים ואומר שאני בצד שלך גלעד. אני קוראת אותך כבר זמן רב, ואני לא קוראת את חנה בית הלחמי, ואף על פי שאני חילונית, שמאלנית ופמינסטית, אני סולדת מאנשים אוטומטיים שחשים צורך לצאת חוצץ נגד דברים שאינם מבינים. אינני בקיאה בהילכות ובמשמעות יום כיפור- אני לא צמה אבל ודאי לא שופטת אנשים אחרים שצמים. אני חושבת שאמונה בכל דבר היא טובה ביסודה עבור האינדיודואל, אפילו אמונה בעצמו או לחילופין באל שמידות סלחנותו מוטלות בספק. אני לא מאמינה שהדיון שפתחה בית הלחמי זאת הוא טיפשי ומיותר- היא הרי לא תשכנע איש לא לצום והיא בעצמה נסחה את התשובה מדוע:רב החילונים צמים לא עושים זאת באופן רציונאלי (כיוון שאינם מאמינים באלוהים) אלא מתוך מה שהיא מכנה בזילזול מסורת: אני מעדיפה לקרוא לזה קהילתיות. בעולם מנוכר יותר ויותר, רבים מהיהודים מוצאים נחמה בזה שיש להם בסיס משותף כל כך רחב עם יהודים אחרים- בדורות שקדמו להם ובהווה. יום כיפור הוא חד פעמי ולכן נוח. באופן ציני אפשר להשוות אותו לאולימפידה- תחושת החיבור להיסטוריה ולאנשים אחרים שאינך מכיר גורמת אפילו לאנשים שאינם אוהבים ספורט לצפות בו. אני יודעת שיש מי שיסתייג מההגדרה הזאת- אבל יש בה הרבה מהאמת. כך שטיעונים רציונאלים לא ישנו לחילוני הצם, וטיעונים רציונאלים חילוניים לעולם לא ישכנעו את הדתי- כי, כפי שאמרת, הוא אינו דתי מתוך טיפשות, ויש לו טיעונים חזקים משלו. וכאן אני מרגישה שאין לי אלא להסכים עם הלחמי הזאת: מעבר לטיפול מעט קטנוני בטענותיה (העניין המסורתי הזה) לא הבהרת באופן המעמיק שאליו אני רגילה את הבורות שאתה טוען שיש לבית הלחמי. הרי להגיד שהרעיון שהיהדות לקחה את הצום מהנצרות הוא מגוחך גם אני יכולה. יום כיפור, למיטב הבנתי (הדלה) השתרש בזמן ההתבוללות, ואין זה מין הנמנע שאכן נשאב מהסביבה. אינני יודעת כיוון שאינני מכירה את שורשו של יום הכיפורים, והדבר היחידי שאני יודעת הוא שאיננו מופיע בתנך. נדמה לי שגם בית הלחמי איננה יודעת, וזה מה שציפיתי שתסביר בפוסט התגובה שלך.
כל שנה, ביום כיפור, אני עושה החלטה אישית – אם להכניס או שלא להכניס אוכל לפי במהלך אותו יום. מעולם לא חשבתי שלהחלטה הקטנה הזאת יש משמעות ממש כמו-מיסטית, דווקא בעיני חילונית שלא מכירה אותי.
מסתבר שאם אני מכניסה אוכל לפי אז אני "בסדר", ואילו אם אני לא מכניסה אוכל לפי – אני משת"פית של כוחות האופל ועוכרת השמאל הנבון, ועוד אפשר גם לנפנף בי כבדוגמא שמוכיחה איכשהו למה יש אנשים שרוגמים מכוניות באבנים. נראה כאילו המזון שאני מכניסה או לא מכניסה לפי – מזון שלא מעלה ולא מוריד בעיני איש, דתי או חילוני, ואיש במציאות גם לא מתעניין אם צמתי או לא (פרט לבעלי, וגם העניין שלו בזה הוא טכני בלבד, בבחינת "אם תרגישי ממש לא טוב תוותרי לעצמך", ונטול להט אידיאולוגי – המזון הזה משמש כוועדת קבלה וסיווג: נגסתי בפרוסת לחם – הבטחתי את מקומי במחוזות האור, הצדק והתבונה; לא נגסתי בפרוסת הלחם – עברתי מיד למחנה האופל, זה של המשת"פים עלובי הנפש ושטופי המוח.
אחלה שיר כתב אלתרמן. תמיד ידעתי שהוא כלי 🙂
קנאות היא קנאות וקיצוניות היא קיצוניות. ואתה התווכחת עם קנאית שטוטאליות הוא שמה הנרדף. לצערי זו אינה הפעם הראשונה שהיא מצליחה לקחת ערכים ראוים כמו שיויון מגדרי ומאבק בכפייה דתית ולקחת אותם למקום אפל מאוד.
למרות שהפוסט מיותר, רק משום שהוא נולד בכדי לענות על פוסט מיותר פי כמה, הוא כתוב יפה ואני מסכים עם דבריך.
תודה 🙂
צום יום הכיפורים מקורו בתורה, בספר ויקרא פרק ט"ז, פסוק כ"ט ואילך.
הרבה לפני הנצרות.
מאוד.
ובעיקר לא הכרתי את השיר שבסוף והוא שעשע אותי עד אין קץ. וגם הזכיר לי סיפור משפחתי על אחד, בן קיבוץ שומר הצעיר (גם אצלנו יש כאלה) ששאל את אמו בהיותו בן חמש אם יש אלוהים. היא אמרה לו שהיא חושבת שלא. אז הוא שאל אותה, אמא, איך את יודעת שיש רוח? היא אמרה, אני מרגישה. אז אני
מרגיש, הוא אמר, שיש אלוהים. (הוא לא דתי היום.)
אבל אולי זו באמת השחתת זמן, הוויכוח הזה.
והדברים שאתה אומר כאן חשובים, כי הגישה של חנה בית הלחמי רווחת ומצערת מאוד.
הגברת בית הלחמו 8וצערי כותבים וכותבות רבים מסוגל לראות את העולם אך ורק דרך הקלישאות המקובלות במילינ של. אין טעם לחפש עומק,כיבוד עובדות,כיבוד אמיתי של הזולת ואמונותיו ובוודאי שלא אמפתיה ליהדות או ליהודים. היא מגלמת את כל הנתעב בקבוצות מוגדרות בשמאל הישראלי-יוהרה בורות, נביבות,חשיבה בקלישאות,שטחיות,חד ממדיות ומעל לכל שנאת ישראל פשוטה
אני מבין שכתיבתה מקוממת -אבל באיחור לצערי הבנתי שאין טעם רב לעסוק בה
תודה על תשובתך
בתור חילונית מובהקת
מקומם אותי שקמים חילונים ובזים לערכי הדת שהם חשובים לאנשים אחרים
כמו שאומרים
איש איש באמונתו יחיה
ואם מישהו חושב שהצום חשוב לו, שיצום
וזה לא משנה מה הסיבה
ולא צריך לשאול מה הסיבה
כמוכן מי שמתהדר בתואר "שמאלני" נוהג לא פעם לנקוט בדרך של אלימות מילולית בדיוק כמו מי שמתהדר בשם "ימני" וזה מקומם אותי
אין הבדל בין "שמאל" קיצוני לבין "ימין" קיצוני בעיני
שניהם אותו הדבר – אלו הם לא דעות פוליטיות אלא התרסה נגד אמונות פרטיות של אנשים
ונגד התנהגויות מסורתיות של אנשים שזכותם החופשית לקיימם ולעשותם
מה אכפת לכם מה אנשים עושים בתוך ביתם או מחוצה לו – כל עוד הם לא פוגעים בכם? שיעשו מה שהם רוצים
ולהתריס נגד צום ונגד המסורת זו בכלל לא קדמה כמו ש"שמאלית" חושבת
זו טעות נפוצה מאוד של מי שחושב שהוא "אינטיליגנציה" אבל הוא בכלל לא.
הוא למעשה מראה כמה שהוא בינוני ורדוד כי הוא לא סבלני לאחר
":זה שחב"ה מביעה שם בהתחלה שמחה על שהצליחה לעצבן אותך כנראה שדרכתי לך על יבלת אם אתה מעדיף להתנבז אישית מולי במקום לבחור בתגובה עניינית לטיעונים או בשתיקה. אני שמחה שעשיתי זאת ומקווה שכפי שהוכיחה כתיבתי בעבר, מעדויות מאוחרות על האפקט שלה – גם מבלי שתודה בכך, זה מעורר למחשבה."
ואחר כך היא פתאום מכריזה בדרמטיות שלמען ניקיון הבלוג שלה היא לא תסבול זוהמה כמו סגנון התגובות שלך. האישה בהתחלה מתהדרת בכך שהיא שמחה לתגובות נזעמות, מברכת עליהן ועונה בסגנון לא פחות לוחמני, ואחר כך פתאום מכריזה שהיא לא מוכנה לסבול אצלה תגובות שכאלה. ממש עקבי. מה שאנשים עושים כדי להתחמק מדיון ענייני ולשכנע את עצמם שאמרו את המילה האחרונה…
יפה ענית.
מעבר לזאת, יום הכיפורים איננו מכפר אלא התשובה (מסכת יומא).
הסברה שמי שצם ביום כיפור מחול לו, כמי שטבל במי מפל מים, היא סברת מיעוט שנדחתה על ידי רבנן.
היות והיהדות היא עדה דתית לפני שחלק ממנה הפך ללאום, אינני יכול לגנות או לשפוט מי שצם מתוך סולידריות וזכרון יהודי, הגם שלא צמתי מימי חיי.
צומות ושאר סיגופים: המקרא רצוף בסיפורים שבהם גיבוריו גוזרים על עצמם צום, לבישת שק וכיסוי הראש באפר כאות אבל/ תחנונים/תפילה בנסיון לשנות את גזירת ה' או כקינה על מעשה שכבר נעשה.
.
סגפנות עצמית היא אחת הפעולות האנושיות הבסיסיות והרווחות בכל בכל הדתות לאורך ההיסטוריה האנושית.
בכל מקרה יפה כתבת. שתהיה גמר חתימה טובה ויום משמעותי לכ ו ל ם
פוסט חשוב, שעוזר לשנות את ראיית העולם הדיכוטומית של רבים מאיתנו.
שמח מאוד שעזרת את הכוחות לכתבו….
גמר חתימה טובה
פינגבק:אלוהים של דיסני ואלוהי אבותי « ספר חברה תרבות
אני מנסה בראשי ללכת בין הטיפות, בינך ובין הגברת, ובטח נכשל 🙂
הריני חילוני (יש שיוסיפו גמור), לא מאמין בקיומו של האל, ובוחר לצום. למה? כי אני מחפש זהות ללאום שלי (שהוא יהודי ולא ישראלי, לפחות בעיני רוחי, ובטח מתוך העובדה שאני מתגורר בגולה מזה זמן מה).
והמצחיק הוא שאני מרגיש צורך להתנצל כשאני מספר שאני צם.
ובחזרה לדיון: הרי למרות שכשהיינו ילדים אמרנו שלא נקפוץ מהגג, בפועל אנחנו כולנו קופצים מהגג, בדרכנו שלנו, כל יום. אז מה אם חלקנו בוחרים לסבול במשך 25 שעות בשנה בצום. זה עושה לנו טוב (בהחלט מצחיק) – שיבושם לנו?!
רוב החילונים אינם "חילונים גמורים" במובן זה שאינם אתיאיסטים. כך יהודים וכך כמעט כל העולם. ולכן יש להם עמדה מורכבת, גם אם סותרת לפעמים.
ככה זה אנשים.