אתמול ראיתי בעיתון הכלכלי שבלע את "הארץ" מודעה, שמתמודדת באומץ על פרס סרי לוי למודעות מטומטמות לשנת 2009 .וכך כתוב שם, מתחת לדמות של רוכב מסוקס, הנשען על אופני שטח יקרים, עם משקפי שמש כפפות וכל התפאורה, בתוך משרד של חברת הייטק.
לבצע 'סינגל' זו מקצוענות. לעצור באמצע – ולהיענות לקריאת שירות דחופה של לקוח – זו מצויינות"… (איש אחד, מנכ"ל משותף, חברה מסוימת)
ומיד מגיע הסבר לציטוט המופלא
אבי, רוכב חובב, אוכל סינגלים ומעברים טכניים לארוחת בוקר. אבל כשמדובר בצורך לטפל בבעיה טכנית או בהקפצה של דיסק RAID לאתר ההתקנה הוא יעצור גם באמצע רכיבה. כי העסק שלך קודם להנאות של אבי ושלנו…
XXXX חברת מיחשוב מסוג אחר. המוכוונות שלנו למתן שירות מושלם ללקוח עומדת הרבה לפני ההנאות שלנו. החל מהמנכ"ל ועד אחרון הטכנאים.
כך עשוי להראות איש היי טק עם חזון שירות
בהזדמנות קרובה אסביר למי שלא מכיר מהם 'סינגלים', ו'מעברים טכניים'. לא מדובר בתקליטי שדרים עם סולו גיטארות עצבני, אלא במונחים מעגת רוכבי השטח. מה רוצה לומר הפרסומאי? אנחנו מעודכנים חדשנים והולכים עם כל הטרנדים. כי אופני שטח זה טרנד של הייטקיסטים. אבל מה? אנחנו לא כמו כולם, אנחנו מוכווני שירות.
חשבתי לעצמי, שאני לקוח של אותה חברה, ובדיוק מה שאני צריך זה דיסק RAID . נגיד. אני מתקשר לגבר שבתמונה, הוא מיד עוזב את כל מה שהוא עושה ובא לעזור לי. כלומר, הוא עוצר בחריקת בלמי דיסק, באמצע הגלישה במורד. מסתובב אחורה, דוהר באופניו מבן שמש עד למשרדי החברה שלי, עוצר ליד השלט עם השלש אותיות באנגלית, וביד נוטפת זיעה מגיש לי את הRAID הזה, שהוא שמר כל הזמן בתיק הגב שלו. לא נשמע מפתה במיוחד.
ויותר מזה. אני לא רוצה שמישהו יפסיק לרכוב באופניים שלו וירוץ לעבודה בגללי. שינהל חיים בריאים, יתן מקום לכל דבר. ואם באמת יש צורך בהערכות לשירות דחוף, נראה לי שיהיה יותר טוב אם לפני שהסמנכ"ל נסע לטייל, היה מארגן איזה כונן שישב במשרד ויביא כוננים למי שצריך.
לא מזמן היתה פרסומת לאיזו חברת גרירה או משהו, ובה ראו עובדים העסוקים בעניניהם הפרטיים, ממסיבת יום הולדת ועד סרט עם פופקורן, שברגע הקריאה נעלמים ורצים לשחרר איזה אוטו תקוע. קוראים לזה "שירות מקצועי". אני קורא לזה ניצול וחוסר התארגנות מצד המעסיק, וחוסר פרופורציה לחים מצד העובד. (בהנחה שיש לו ברירה, לא לכולם יש)
המודעה לא מטומטמת כלל. היא מכילה בתמצית את המסר של החברות הגדולות, שמתגמלות היטב את עובדיהן.
המסר הוא שעובדי החברה נהנים – בעידוד החברה – מכל הטרנדים ומכל האיבזור הנוצץ של הטרנדים, ההופך אותם גם למעודכנים ואופנתיים. אבל המחיר הוא שהם עבדי החברה 24 שעות ביום.
לפני כמה שנים, זכתה חברת הי-טק ישראלית בפרויקט ענק במדינה מערב-אירופית. הפרויקט, שהצלחתו היתה קריטית ללקוח, התנהל בעצלתיים. יום בהיר אחד קצה סבלנותם של מנהלי הלקוח, והם הזמינו את מנהליה הבכירים של חברת ההי-טק ושטחו את טענותיהם, לרבות איומים על הפסקת הפרויקט.
3 ימים אחר כך, נחת מטוס באותה מדינה ובו עשרות מעובדי החברה הישראלית. במשך מספר שבועות, במאמץ של 7 ימים בשבוע, 24 שעות ביממה (במשמרות), הושלם לבסוף הפרויקט במועדו, בניגוד לכל הסיכויים.
בטקס ההכרזה על השלמת הפרויקט, על כוס שמפניה, פנה אחד ממנהליה הבכירים של חברת ההי-טק למנהל הלקוח, כולו קורן מאושר , בהתרברבות ישראלית טיפוסית – נו, מה אתה אומר עלינו? לא האמנת שנצליח, נכון?
השיב מנהל החברה=הלקוחה – לא, לא האמנתי, וכל הכבוד לכם. אבל אתם לא מקצוענים. חברה מקצוענית לא מגיעה למצב כזה.
כי היא מציגה בצורה מטופשת במיוחד את הרעיון של מסירות לעבודה.
כפי שסיפר אלון בתגובתו
ואולי זו סוג של סאטירה ערמומית, המביאה לידי אבסורד את רעיון "המחויבות ללקוח"
כנראה
ה-catch הוא שחברות הי-טק רבות מבהירות היטב לעובדיהם (שכאמור מתוגמלים היטב, ויוצאים לטיולי אופניים מטעם החברה באיבזור מסובסד וכולי) – עוד לפני חתימת חוזה אתם – שמצופה מהם שיעבדו 12 שעות (ויותר) ביום ויהיו זמינים לכל קריאה עוד 6 שעות. זה המצב הרגיל ולא איזה משבר חד-פעמי, כמסופר אצל אלון. קרא לזה חוסר מקצועיות אם אתה רוצה. זה המצב.
ולכן המודעה דווקא מוצלחת מאוד. היא מבהירה ללקוח שהוא יכול לדרוש הקפצות מטורפות כאלה (מה לא נעשה בשבילך!). ולעובדים היא מבהירה את טיב החוזה שלהם. כיף טרנדי – במחיר נאמנות של עבדים מסביב לשעון.
אני כמובן מסכים אתכם, אבל רציתי בתגובתי להאיר פן אחר – חברה שסומכת על אבי, שמוליק או רעות שיפסיקו באמצע הסינגל, הפילאטיס או השד-יודע-מה על מנת שיספקו ללקוח את התמיכה הטכנית שהוא זכאי ומצפה לה, היא לא חברה מקצוענית. נקודה. וסימן קריאה גם.