עבדי הזמן עבדי עבדים הם, אמר רבי יהודה הלוי, המשורר מהמאה השתים עשרה. שמונה מאות שנים אחריו, שואלת ארלי הוכשיילד, פרופסור לסוציולוגיה מאוניברסיטת ברקלי, מה קרה לו לזמן שהפך את העובדים לעבדים.
בספרה מ 2001 יצאה הוכשיילד לחקור חברה אמריקאית גדולה, הנמצאת סמוך לעיירה קטנה במערב התיכון של ארה”ב, ומעסיקה את רוב תושבי העיירה. הוכשיילד ביקשה לבחון את מה שנקרא היום "איזון בין עבודה לחיים" ומצאה שהעולם התהפך. בספר מרתק ועשיר בפרטים צועדת הוכשיילד בעקבות הזמן האבוד. היא מתחילה את מסעה בשכבת המנהלים הבכירה, המתגוררת בבתי מידות המנוהלים על ידי צבא עוזרים ושרתים, ומסיימת אותו עם העובדים בקו הייצור, אנשי הקרוונים. מאלו שהעבודה היא חייהם אל אלו שחייהם הם עבודה, ורואה כיצד חייהם הופכים להיות מנוהלים, קצובים, מנוהלים בתוך המכונה הארגונית. היא מראה כיצד נורמות "ניהול מדעי" של קיצוץ הזמן לפרוסות דקות וארגונו ביעילות מקסימאלית נכנסות אל תוך הבית שהופך להיות "צוות עבודה" מנוהל ומתוזמן היטב, כי אחרת אי אפשר להספיק את הכול.
תופעה מרתקת נוספת שחושפת הוכשיילד היא נשים שמוצאות שעדיף להישאר בעבודה במקום להיות בבית. החיים בעבודה פשוטים וברורים יותר. הציפיות מוגדרות ויש סיכוי לקבל הערכה על המאמצים. מה שאין כן בבית, בו החיים הם מאמץ בלתי פוסק לרצות אנשים קטנים.
הספר אינו נטול פגמים. הוכשיילד מתרפקת על עבר מדומיין שבו, כביכול, המשפחה התכנסה מסביב לאח ושתתה תה של בין ערביים, ולפעמים הספר נראה כמין מניפסט פוסט פמיניסטי. ובכל זאת, כדאי לקרוא את הספר כתעודה, כתמונת מצב בתוך ההקשר של הקפיטליזם המאוחר, והחלום האמריקאי, שהוא למעשה עבודה בלתי פוסקת להגדלה אינסופית של הצריכה.
בישראל, שבה החברה והתרבות נחשבות כמקדשות משפחתיות, המצב אינו טוב יותר. גם לכאן חדרה קדחת העבדות האינסופית לעבודה. השקפת עולם כזו נתפסת כאחריות ומקצועיות וזוכה לשבח בעיתונות הכלכלית הקפיטליסטית כל כך, בה מראיינים מעת לעת יזמים שעובדים כל הזמן, ללא הגבלה, כדי להתמודד עם כל המתחרים שמעבר לים ומשום מה אין להם אף פעם זמן ללכת בנחת לים.
מרי פופינס, זו העפה עם המטריה, מבטיחה לילדים המטופלים על ידי אומנות מתחלפות, שתישאר איתם עד שישתנה כיוון הרוח. ואכן רק כאשר האב, העסוק וטרוד כל היום, מוצא את הזמן להעיף עפיפונים עם ילדיו, היא עוזבת. נראה לי שכדאי לקרוא לה שוב, ובדחיפות.
Arlie Russell Hochschild, The Time Bind: When Work Becomes Home and Home Becomes Work, Owl Books, 2001
מתפרסם היום ב"ידיעות אחרונות" במדור "שפה זרה – ספרים שהגיע הזמן לתרגם"
נשמע כמו משהו שלא היה מזיק לי לקרוא. תודה רבה על ההמלצה.
פינגבק:ספר חברה תרבות » ארכיון הבלוג » good_morning