נקודות סיום כמו רגעי פתיחה הם זמן למחשבה. השנים חלפו, כאילו לא הרגשנו. ושעון החול אזל, יום אחר יום, עד שנגמר. באופן מפתיע, ככל שהערימה בתחתית השעון גבוהה יותר, נחיתתו של כל גרגיר רועשת כמה מונים. ועכשיו מביטים קדימה, ומסתכלים גם לאחור. עשרות אלפי קילומטרים, אלפי שעות, ואיתם לילות ללא שינה, מחשבות ותכנונים. והנה זה כאן. ממש כאן. אתה יכול להיות מרוצה בהחלט מהחלק שלך בכל העניין, אומרים לי, ובענווה האופיינית לי כל כך- אני מסכים איתם. מלאך רע בעל כורחו כבר עונה אמן, וסיפונה של האלטלנה מעולם לא היה מלא יותר. לא הכול היה נפלא, אבל הייתי חוזר על הכול בדיוק, שוב מהתחלה, חוכמה שלאחר מעשה היא לא ממש חוכמה, .ואין טעם להתחרט על מה שלא ניתן לשנות. כך או כך, לטוב ולמוטב, עשיתי זאת בדרכי שלי.
To think I did all that
And may I say not in a shy way
Oh no, oh no, not me
טילטלת אותי מרשימות ואם אני כבר כאן, אתקן לך טעות:
אתה כתבת:
"באופן מפתיע, ככל שהערימה בתחתית השעון גבוהה יותר, נחיתתו של כל גרגיר רועשת כמה מונים"
ובחיים זה הפוך:
ככל שהערימה גבוהה יותר, נחיתתו של החדש, חרישית יותר.
בחיים, וזה מה שמחזיק אותנו בחיים, אתה לא יכול לראות כמה מעט נשאר.
בהצלחה.
שאלו את נוח בסוף ימיו: חיית כמעט אלף שנה. איך עבר לך הזמן? אמר: ההרגשה היא ,כאילו נכנסת דרך הדלת,ויצאת מהחלון.כמה זמן לוקח לאדם להכנס דרך הדלת ולצאת מהחלון? דקה? כך הן אלף שנה ,כמו דקה ,לעומת הנצח הניצחי.
לא איבדת את מה שלא היה לך מעולם. רק האשליה היא שהלכה, ומוטב להן לאשליות שתלכנה.
אתה צודק איציק. ויש קיקיון שאובד בלילה וחוזר שוב למחרת. החיים מתעתעים
🙂
🙁