זה קרה, זה קורה, זה יקרה – על "ספר המלים"

ספר המלים, ג'ני אפנבק, מגרמנית:טלי קונס, הוצאת כתר ספרים, תש"ע, 2010, 120 עמ'

אימה חשכה

ידיים כרותות

אנשים נעלמים

ילדה משחקת בכדור, ומהצד השני של החומה הלבנה נשמעות יריות.

על חוף הים, בצד של הנשים והילדים צפוף. בצד של הגברים יש המון מקום.

בכל העיר מפוזרים אנשים מאבן.הם  אנשים חשובים, חברים של אבא, שהוא מפקד של משטרה בבית גדול בלי חלונות ואחראי לעשות סדר. אבא מבין בזרמים בתוך האוקינוס, ואיך להשליך לשם דברים עטופים בשק, שיעלמו ולא ישובו אל החוף.

הסברים נפתלים לעובדות נוראות. שקרים המכסים את האמת בכח הסטת המבט מהזוועה והרצון לא לראות.

עכשיו קצת רע, אבל זה בשביל כולנו. למטרה המשותפת. ואפס סובלנות למי שבוגד ופוגע בכולם במעשהו הנפשע.

והונאה עצמית עצומה, ששום דבר לא באמת קורה, והפרחים מכסים את הארץ.

זה מתחיל כמו שזה מתחיל – כי צריך איש חזק שיעשה סדר, ויש מקום שבו יש גבול לליברליות, ומישהו צריך להוציא אותנו מכל זה, ותראו את הפוליטיקאים הקטנים והנאלחים שדואגים רק לעצמם. תנו לנו מישהו שיחזיר את מה שהיה, ויביא אותנו לאן שצריך, ויראה להם, ולא ממש חשוב מי אלה ההם, כי לכל אחד יש את ההם שלו.

ואל תשלו את עצמכם, ותשליכו את האשמה אל המחנה האחר. החשוך, או הנאור יותר מדי. דיקטטורות אלימות צמחו בכל הצדדים, גם מימין וגם משמאל. והיו כאלה שאמרו שהשורשים באים בכלל מלמעלה.