על שני ספרים מגזריים ומה שהם מספרים לנו.
אל תגידו בג'ת אל תספרו בחוצות זתוניא.
ח'אלד אל מוסלי, אל אוסתאד' איש אפור סתגלן נטול כל כריזמה מקבל הצעה שאינו רוצה לסרב לה, להיות מועמד מטעם החמולה למועצת הכפר. הוא אינו יודע, ואינו מבין מאומה בפוליטיקה הפנימית של המשפחה והכפר, ורואה את ההצעה התחבולנית כהצעה של ממש. אשתו, היאם, אינה מסתפקת במועט, ובעידודה הוא מציע עצמו לתפקיד המועמד לראשות המועצה. מאין לו יומרות כאלו, תמהים אחדים, בעוד אחרים כבר חושבים כיצד להפיק רווח פוליטי מהצטרפות למחנה ההולך ומוקם.
זתוניא אינו כפר אמיתי, והמעשה מתרחש רק בספרו החדש של של עודה בשאראת "חוצות זתוניא". הספר יצא לאור בערבית (לא כמו שכתב אריק גלסנר בטעות ובנה על כך טיעון מורכב) ותורגם לאחרונה לעברית על ידי המחבר יחד עם משה רון. עודה בשאראת (1958- ) הוא תושב כפר יפיע, פעיל חברתי ופוליטי, פובליציסט בעתון "אל-אתיחאד", "חוצות זתוניא" הוא ספרו הראשון.
אל ח'אלד ואשתו, המשנה שמה ל"אום מאג'ד" המכובד יותר,.מצטרף אחמד אל-חדק העורך והבעלים של העתון "כווכב אל-בלד" שידו בכל ויד כל בו, איש שבמחוזותינו היו מכנים אותו מאכער. יחד איתו מגיעה בתו המפוכחת יותר, וחוסאם סטודנט צעיר במגמה לשיווק ויחסי ציבור המנסה להתאים לכפר מודלים מתקדמים ותיאוריות אותן הוא לומד. חבר נעורים, קצת בטלן קצת גיבור, נשלף כדי לסייע בהאדרת תדמיתו של המועמד. ויש עוד מתנגדים ותומכים ותככים לרוב.
מקום מרכזי, יותר אפילו מהגיבורים האנושיים – ח'אלד וחבר יועציו תופסת המסורת. בצילה ואיתה מתמודדים כל הדמויות בספר. החמולתיות כמכתיבה התנהגות פוליטית, מעמד האשה, ההשכלה האוניברסיטאית כמוצא, ובכלל מקומו של היחיד בחברה מודרנית מול מחויבויתיו המשפחתיות והחברתיות. הדוברים כולם משלבים בשיחתם פתגמים ערביים מסורתיים, (המובאים בערבית ומתורגמים בהערת שוליים) גם כשתוכן דבריהם מודרני ומערער את יסודות המסורת ותפיסת העולם הנגזרת ממנה.
נראה כי כדי לחזק את התימה הזו, רקם בשאראת הרבה עלילות משנה, לטעמי הרבה יותר מדי, המציגות כל דילמה ודילמה בנפרד. אבל אין לטעות, לא מדובר כאן במניפסט או במאמר הגותי אלא ברומן, והספר מחזיק עצמו היטב כרומן אוניברסלי, הכתוב היטב, על אנשים ואנושיות.
תאמר מסלאחה כתב בביקורתו בעתון "הארץ", כי הוא מעדיף את הנוסח הערבי של הספר
וזאת בשל העובדה ששם משתמש המחבר בערבית הספרותית בגוף שלישי, ובערבית המדוברת בחלק מן הדיאלוגים. לדואליות זו השפעה ברוכה, שכן המחבר מצליח לנוע באמצעותה בין שפה גבוהה לשפה העממית, דבר המקנה לו יכולת לשלב את הצד השכלתני של הסיפור עם האותנטיות של תיאור חלק מהדמויות – דבר שאינו יכול להתקיים בתרגום העברי.
מאחר שאיני קורא ערבית, לא אני הוא האיש לשפוט. אך אני נוטה לחשוב שבערבית הספר נקרא אחרת. בשאראת מותח ביקורת נוקבת, גם אם לעתים מחויכת ומפויסת, על הכפר הערבי בן זמננו ואורחותיו. בערבית, הביקורת שמותח המחבר על אורחות החיים היא ביקורת פנימית, המשמעותית לחייהם של הקוראים ומשקפת את מורכבות חייהם. ולא , כפי שכתוב על גב המהדורה העברית "הצצה נדירה לחיי כפר ערבי בארץ". כך או כך, התמונה העולה מהספר אינה מחמיאה למגזר הערבי. אני מניח שכבר היה מי נזף בבשאראת על שהוא מכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ, אצל היהודים.
חוצות זיתוניא, עודה בשאראת, מערבית: עודה בשאראת ומשה רון, עם עובד ספריה לעם, 2009 , 255 עמ'
אולי זה רק משבר קטן וזה חולף
איתן הוד פרסם שלש שנים סיפורים קצרים בעלון "עולם קטן", וכעת מוציא לאור אוסף מסיפוריו, הנקרא "גלגל חוזר" (הוצאת המחבר, הפצה "דברי שיר") הסיפורים חלקם קצרים, חלקם קצרצרים.
את העלון "עולם קטן" מכירים כולם בעולמנו הקטן. העלון הצבעוני, שדפיו גדולים וצבעוניים, נחשב להיט במגזר. לפחות בבתי הכנסת בהם אני מסתובב וקורא (למורת רוחם של הגבאים) עלוני פרשת שבוע באמצע התפילה. עולם קטן הוא עלון לצעירים, וכמקובל בז'אנר יש לו יומרות חינוכיות והעיתון מנסה לפנות אל הצעירים בשפתם ולעסוק בבעיות המטרידות אותם. איני יודע עד כמה הוא מצליח בשאיפתו זו , מאחר שאני כבר מזמן לא צעיר, והילדים הפרטיים שלי אוהבים לקרוא שם רק את שו"ת הס.מ.ס. ואני מוכרח להעיד על עצמי, בבחינת גילוי נאות, שלא כל הרעיונות העולים בעולם הקטן שבדפוס תואמים את השקפת עולמי.
כך או כך, לא היית מזכיר את האכסניה בה פירסם הוד את סיפוריו, לו לא היתה משוקעת בתוך הסיפורים עצמם. לא שהעלון מוזבר בשמו, אלא רוחו היא השורה על כל הסיפורים. הוד רוצה להעביר לנו רעיונות והוא עוטף אותם במעשיות נאות. קשה מאד להעמיק וליצור דמויות בסיפורים כל כך קצרים, ולכן נראה שהוד משתמש בקודים המוכרים לקוראיו, נמעני הסיפורים. המסרים אופטימיים תמיד, ומעניקים תובנות על כך שיש מנהיג לבירה, ואין אדם נוקף אצבעו מלמטה, אלא. אם כן מכריזין עליו מלמעלה. איתן הוד מנסה ליצור נתיב שיחה עם קוראיו, לעסוק בבעיותיהם, ולתת להם מענה ראוי ונכון. לא נדרשתי למאמץ רב, או לניתוח חתרני של הספר, כדי להגיע למסקנה זו. הכל גלוי וצפוי והצהרת הכוונות מופיעה על גב הספר, מפיו של יוסף רוסו, עורך "עולם קטן"
"שש דקות של קריאה – זה בערך הזמן שצריך כדי לקרוא את כל אחד מהסיפורים שבספר הזה. אבל איתן הוד דואג ששש הדקות הללו ישארו עם הקורא הרבה אחר כך… אמין קולח ומפתיע.. חוויה ישראלית עם יותר מקורטוב של אמונה"
זה השלב שבו צפוי אני לאמר – ספרות מגויסת אינה ספרות אמיתית. הסופר צריך לכתוב מדם ליבו, להתריס ולהתריע, למחות ולהראות מורכבויות עמוקות. הכל נכון. אמת ויציב, אבל המבט הזה, הרואה יוצר כאינדיבידואל המבטא רק את עצמו אינו חזות הכל. בני האדם סיפרו תמיד סיפורים, עוד לפני שחשבו על הרעיון הנאצל של היוצר ונפשו. (ויש אומרים שהמחבר מת בכלל) איתן הוד מנסה, ומצליח להשיג את מה שהוא רוצה. נכון, לפעמים הדי סגנונו של הרב סבתו משתלטים, ופה ושם היה מקום לשפר את העריכה, ואולי להשמיט סיפור או שניים או ללטשם היטב, אבל יש כאן קול נעים, לא דידקטי ונוזפני. המסרים לא נוטפים מהסיפור ונועצים בך מבט מאשים. ספר מצוין לחובבי הז'אנר, והזדמנות להצצה נדירה לחיי צעירי המגזר ועולמם לכל השאר.
גלגל חוזר, איתן הוד, הוצאת המחבר, הפצה: דברי שיר, 2010 , 208 עמ'
עדיין לא קראתי את הספר של איתן הוד בספר גלגל חוזר, אבל אני מכירה אותם מהעלונים, ואני חושבת שהוא מכניס שם מסרים דתיים ממש בכוח. על אף שהסיפורים באמת יפים ומצחיקים אני לא אוהבת שהמסרים נוטפים מהסיפור (ולא כמו שהמבקר כתב)
ממש לפני שבוע קראתי את גלגל חוזר, בדרך כלל אני לא קורא סיפורים קצרים אבל אחותי קנתה אז קראתי… האמת בסך הכל ספר טוב. יש קצת פערים באיכות בין הסיפורים. חלק עגנוניים משהו וחלק כתובים יותר עממי. בהחלט מומלץ לחובבי הז'אנר. אני הייתי מוציא מהספר שניים שלושה סיפורים שקצת מורידים את הרמה.
לענת, אני לא חושב שאני מכניס 'בכוח' כהגדרתך מסרים לסיפורים. אוהד, תמיד קוראים אומרים לי אלו סיפורים הם הכי אהבו. אני מעדיף לשמוע איזה לא אהבו. אני אשמח שתגיד לי מהם (אפשר גם דרך המייל המופיע בספר) ומה לא אהבת בסיפור. לגבי פערי איכות, בכל קובץ סיפורים יש טובים יותר וטובים פחות, לפחות באלה שאני מכיר. בכל אופן – תודה על התגובות.