פונדקאות מציעה לכם תקוה אמיתית להפוך מזוג להורים ולחוות את ההריון באמצעות פונדקאית. אנו נעזור לכם להפוך למשפחה, נסייע לכם להתמודד עם כל הקשיים הכרוכים בתהליך,באמצעות גישה מקצועית ואישית, תוך הבנה רבה לנושא רגיש זה.
לפני שנים קראתי ספר שכתב ארתור סי קלארק. הספר נקרא "קיסרות האדמה". הספר הוא מופת לעתידנות, ובו קלארק צפה כמה וכמה מהטכנולוגיות הנפוצות של ימינו. מאינטרנט ועד לפאלם פיילוט. חלק מרכזי בעלילה תופס שיבוט של תינוק אנושי, המושתל ברחמה של אשה.אני זוכר את עצמי מזועזע מהרעיון המנצל של השתלת תינוק ברחמה של אשה, תחת הסכם חוזי עם המעסיקים שלה. אבל זה היה רק ספר.
בשיעוריהן של הפרופסוריות מאירה וויס ותמר אלאור התוודעתי לאנתרופולוגיה ולפוליטיקה של הפריון בישראל. על גישות אאוגניות בבדיקות טרום לידתיות ועל עוצמתה של השאיפה הישראלית למשפחה. ויותר מזה ל"משפחה ביולוגית" הקשורה ב"קשרי דם". הצורך הזה כל כך חזק שנמצאים "פתרונות רפואיים". סכומי עתק מושקעים בטכנולוגיות פריון שסיכוייהן נמוכים על חשבון טיפולים רפואיים אחרים. כי בסופו של דבר, כל בחירה היא על חשבון בחירה אחרת. במירוץ אל ההורות הביולוגית נוצרים רעיונות שבבחינה חוזרת נראים אבסורדיים. כך מתיחת ההכרה של "הורות ביולוגית" כאשר הביצית מתקבלת מ"תרומה" וההריון ברחם של אשה אחרת. או ההצעה המגונה לשמור את זרעו של כל חייל בטרם גיוסו לשירות סדיר למקרה שייפול בקרב.
ישנם מעט דברים שאני משוכנע בהם כל כך שאני מתקשה, ברמה האישית, להבין את הסבורים אחרת, ותוהה מה אפשר להגיד ולשכנע בעניין ברור כל כך. אינכם מבינים שפונדקאות היא עבדות? אינכם רואים את הניצול? השם החביב הזה "פונדקאות", משל האשה ההרה היא סוג של פונדק קטן וחמים, ומחר עוד מחר תישא ספינה את הילד אל הים הכחול.
ראו את התמונה המניפולטיבית מתוך האתר להורות פונדקאית – מצד ימין זוג "הורים מיועדים" גבר ואשה ובאמצע תינוק חמוד הזוכה לנשיקה משני הוריו האוהבים. בצד שמאל בטן וחזה של אשה. "אם פונדקאית" רחם להשכרה. את ההבחנה הזו תמצאו גם באתר שמבטיח "פונדקאות חובקת" הורים מול פונדק.
ואפשר גם בגיאורגיה, או בארמניה, וקליפורניה. ובהודו גם. או ביוזמה פרטית (כה לחי, לצמצום פערי התיווך) של זוג ההורים שכאן, שמחפשים פונדקאית חד הורית ולא שוכחים לומר "תמורה כספית נאה מובטחת" לוח המודעות בגוגל מלא. זה כבר לא מדרון חלקלק, אנחנו יושבים עמוק בתוך הואדי, עד צווארנו בבוץ.
ומה לגבי גברים הומואים? בתוך המהומה האחרונה אודות הילדים בהודו הפך הנושא לשאלת יחס החברה להומוסקסואליות, והעובדה שזוג ישראלי קנה בכספו תינוק השתכחה מעט. ולא, אני לא הומופוב. אין מבחינתי הבדל בין זוג המורכב מגבר ואשה, נשואים או לא, ומאישה ואישה. זכותם של הומואים לנהל את היחסים החברתיים והמיניים שלהם עם מי שירצו, לחיות ביחד כזוג ולקבל הכרה וזכויות כמו כל זוג. אבל עם כל הסימפטיה למצבם, זכות זו אינה מאפשרת להם לקנות תינוק. עצוב בעיני שמגזר הפועל לשינוי חברתי למען הכרה בזכויותיו, מרשה לעצמו לעשות שימוש בכחו הכלכלי כדי לנצל אחרים.
עירית לינור אמרה פעם "איני מכירה בזכות להורות, אני דורשת מוסרית את חובת ההורים לדאוג לילדיהם שכבר נולדו". לינור לא ידועה בנטייתה להיות מנומסת, אך היא צודקת. שיח הזכויות המכיר ב"זכות להורות" מביא לרמיסתן של זכויות אחרות וחובות אחרות, כמו החובה המוסרית לא לנצל מצוקה כלכלית של נשים.
הכל חוקי, אין לי תלונות. והחוק מבטא את ערכיה של החברה הישראלית.
אני כל-כך שמחה לגלות מדי פעם מישהו שמרגיש כך:
"ישנם מעט דברים שאני משוכנע בהם כל כך שאני מתקשה, ברמה האישית, להבין את הסבורים אחרת, ותוהה מה אפשר להגיד ולשכנע בעניין ברור כל כך. "
זאת עבדות לכל דבר.
תודה שכתבת את הדברים בצורה כל כך מדויקת.
מדהים לראות עד כמה רגישות לזכויות הפרט ולאחר, תכונה חיובית לכשעצמה, יכולה להיות עיוורת למוסר האנושי הבסיסי.
וכמו שכתבת, זהו רק קצה הקרחון של השאלות המוסריות שהחברה הישראלית, על כל מיגזריה, מטאטאה מתחת לשטיח במירוץ המטורף אל הילד הנכסף.
לי יש רגשות מאוד לא טיפוסיים לגבי ילדים באופן כללי, ואני די רגילה להפתעה שישראלים מבטאים (הפתעה היא מילה נחמדה שבאה להחליף ביטויי דאגה ושאלות בנוגע לשפיותי) כשהם מדברים על ילדים ובניית משפחה באופן כללי.
מה שמאוד בעייתי בעיני זאת הגישה שחלקה לפחות בעידוד ממשלתי מכוון שכל אישה צריכה (ובעצם, מחוייבת) "להגשים את החלום" ולהביא ילדים לעולם. עניין הפונדקאות הוא חלק מכך כמובן, כמו גם הסכומים המאוד גבוהים שקופות החולים משלמות כדי שלנשים עם בעיות פוריות יהיו הזדמנויות מרובות לנסות ולהביא ילד.
אגב, בישראל, מחשש לממזרות, רק נשים חד הוריות שכבר יש להן לפחות ילד אחד, יכולות לשמש פונדקאיות.
כמה קל לשפוט כשרוצים ילדים והם באים בקלות.
כמה קל לשפוט כשלא רוצים ילדים (וקל להתרגז על החברה שכן שופטת).
כמה קשה להתמודד עם חוסר יכולת ללדת, יום יום ושעה-שעה.
כמה קל לאנשים להבין את עצמם, וקשה להם להבין אחרים.
אתה מציג התפיסה תקשורתית-שטחית כשאתה לא מכיר לא את הזוגות, לא את הפונדקאיות ולא את התהליך.
נכון, כל דבר אפשר להרוס, כמו תיעוש\מסחור של התהליך הזה, ותתפלא לשמוע שהמדינה עושה עבודה מצוינת במניעה של הדבר הזה.
אבל, התעלמות מהצד השני (כמו לדוגמא מכך שנתנו לנשים חלק גדול מהמימון לדירה משלהן, כמו שאנחנו עשינו, כמו לדוגמא מכך שהן הרגישו שהן עושות אתנו חסד, ושזה נותן להן משמעות גם שנים אחרי) הופכת את הדיון לשטחי.
שתי נקודות פרקטיות:
1. המדינה לא משתתפת בתשלומים של הליך פונדקאות (מעבר לסל הבריאות בהקשר של טיפולי פוריות ותרופות). כמעט כל הסכום בא מההורים שהחליטו שיותר חשוב שיהיו להם ילדים שישנו בחדר הילדים בדירה השכורה, מאשר שתהיה להם דירה משלהם, אבל בלי ילדים.
2. את הפונדקאית שלנו אני לא אחשוף, אבל תמר עילם גינדין מעבירה הרצאות בנושא, שלא שמעתי, אבל שווה לשמוע.
רק אאחל למי שרוצה ילדים שלא יצטרך להגיע, לא לטיפולים ובטח שלא לפונדקאות.
ולמי שלא רוצה ילדים, הרבה אושר.
וואו, אני רואה שכבר כתבו פה את שמי 🙂
גלעד – קודם כול, כל הנקודות שאתה מעלה הן חשובות ולגיטימיות. אני מזדעדעת ממה שאני קוראת על הכפרים בהודו. אני חושבת שפונדקאות צריכה לגמרי לבוא מהאישה, לא רק מצורך כלכלי אלא גם מרצון.
עם זאת:
לפני שהייתי פונדקאית, הייתי צריכה לקבל אישור מרופאת נשים שהיא הסבירה לי על התהליך ואני מבינה את המשמעות. נעזוב את העובדה שהיא לא יודעת שום דבר על התהליך (אמרה שלא אצטרך ליטול הורמונים), אבל אחד הדברים שהיא הזהירה אותי מפניהם היה שההורים מתייחסים לפונדקאית כמו חפץ.
ההורים לרגע לא התייחסו אליי כמו חפץ, נהפוך הוא. אבל הרופאים כן, לגמרי. כאשר הטיפול בי היה נגד חוק זכויות החולה והרופא הסביר לי שזה בגלל שאני לא הפציינטית, פניתי לעיתונות. דובר בית החולים אמר משהו כמו "מדובר באישה שמכרה את גופהּ" (כאילו שאם זאת זונה אז לא מגיע לה יחס הולם מצד הממסד).
המניע שלי לפונדקאות היה אגואיסטי לגמרי – אני אוהבת להיות בהריון, אני אוהבת ללדת ואני אוהבת לישון לילות שלמים. אני יודעת שאני חריגה בנוף הפונדקאיות, ואכן הוועדה פסלה אותי (פעמיים), כי אם אין לי מינוס בבנק אז מה המניע שלי.
בהרצאות שלי על פונדקאות, וגם כשפעם ביובל מתקשרת אליי פונדקאית בהתלבטות, אני לא דוחפת ולא מיסיונרית, כי אני באמת חושבת שזה לא מתאים לכל אחת.
עם זאת, במקרה שלי, זה כן ניצול: אני ניצלתי את מצבה הנפשי והגופני של חיה, שאסור לה להרות, גם כדי ליהנות מהריון ולידה בלי לשאת בתוצאות, וגם קיבלתי ממנה כסף על זה.
רק הערה, תמר, אני לא יודע מתי בדיוק היית פונדקאית, אבל בשנים האחרונות, חוק זכויות החולה (אולי בזכותך…) עומד מעל כל ההיבטים הרפואיים של החוזה.
כולל לדוגמא הפלה ביוזמת האם הנושאת כי לא בא לה יותר.
לנו כהורים מיועדים לא היתה שום סמכות בנושאים הרפואיים הנוגעים לגופה של האשה.
(לא שלא נאלצנו להגן עליה מאיזה רופא שחצן שהגענו אליו ביוזמתה, אבל כיוון שהתהליך אכן היה תהליך שעברנו ביחד ולא של ניצול אחד של השני, אכן עברנו גם את הרופא הזה)
הגר ושירלי – תודה על דבריכן
איה – עמדתך לגיטימית בעיני.
אדאמה – לשיטתך, רק חולים יכולים להחליט על סל התרופות. רק עבריינים יחליטו על התנאים בבתי הכלא, רק מי שנפגע מעבירה יחליט על שיעור הענישה. ברור שזה בלתי אפשרי, וגם לא נכון.
להפך, מי שנוגע בדבר הוא האחרון שאפשר למסור בידיו החלטה עקרונית כל כך.
עם כל ההזדהות והסימפטיה שיש לי למצבך, כל זה אינו פוטר את הענין העקרוני. לדעתי פונדקאות היא דבר פסול מבחינה מוסרית.
תמר – לכל דבר עקרוני אפשר למצוא חריג. אז את במקרה לא מנוצלת, אולי.
לאנשים יש רצונות ותשוקות מסוגים שונים: לעיתים חומריים ולעיתים רוחניים. חלק מהרצונות ניתנים לסיפוק וחלקם לא. ההתמודדות עם הרצונות שאינם ניתנים להגשמה היא חלק מהמאבק האישי של כל אדם. ההתמודדות הזו לא קלה, לעיתים קשה מאד. אולם, הרצון העז להגשים את רצונותיך ושאיפותיך אינו מקנה זכות מוסרית לפגוע ולנצל את האחר, החלש ממך. הגורל לעיתים מתאכזר אלינו ומונע מאיתנו את מה שניתן לאחרים, לעיתים זוהי מחלה, נכות, עוני, ולעיתים עקרות. זה כואב, מאד, אבל אין לי זכות לפגוע בגופו ובבריאותו של מישהו אחר כדי להגשים את שאיפותיי. העובדה שהטכנולוגיה מאפשרת זאת אינה הופכת זאת לנכון.
החברה הישראלית קידשה את הרצון לילדים משלך מעל כל שאר השאיפות. המכבש החברתי\תרבותי\מוסדי משדר לנו שהרצון לילדים נעלה יותר ולכן מותר לגרום עוול לאחר בשמו. זהו מכבש חזק מאד, אבל אין זה הופך אותו לצודק.
לא נוח לי לחשוף דילמות אישיות, אבל אני מכירה את זה מקרוב. הבחירה היא אמנם אישית, אך האשמה היא של החברה כולה, הלחץ החברתי עצום.
אדאצה
1. העובדה שהמדינה לא עוזרת בתשלומים ורק מאפשרת את הביצועים רק מדגישה את העיקרון של תינוקות לאלו שיכולים להרשות לעמם, ופונדקאות לאלה שאין להן.
זה לא רלוונטי לומר שלא מבינים עד כמה קשה לזוגות שלא יכולים להביא ילד לעולם, באותה מידה ניתן להצדיק מכירת כליות ואפילו מכירת עין.
אני דווקא ראיתי סרט תיעודי על תעשיית הפונדקאות בארה"ב ולא התרשמתי שהפונדקאיות, למרות שמרוויחות יחסית מעט, עושות זאת מתוך מצוקה כלכלית ו"אין ברירה". בטח שלא מדובר בעבדות. הן דיברו, די כמו תמר כאן למעלה, על כך שברצונן לעזור למי שלא יכול, ועל החוויה שהן רוצות לחוות שוב.
אני לא רואה איך זה עבדות, יותר מאשר להיות עוזרת בית, או להיות מתנחלת ש"עושה" שמונה ילדים, או חרדית או ערביה שעושה שנים-עשר, רק בגלל איזה ציווי ארכאי שוביניסטי.
ולא, אני לא דתיפוב – מאמין בזכותו של כל גבר להיות דתי – אבל למה שזכות זאת תאפשר לו להשתמש במניפולציות הדתיות הידועות ולדרוש מאשתו שתעשה לו המוני ילדים?
למורה
"אני דוקא ראיתי סרט" זה ממש לא טיעון.
ואני מסתיג מהניסוח שלך על מתנחלת ש"עושה" ילדים. מעבר לעובדה שהוא מיזוגני ומזלזל, הוא מניח שהכל אותו דבר אם רק אפשר להשוות.
לא, נישואים אינם זנות, למרות שיש פה הסכם בין מבוגרים על יחסי מין.
ואם אתה לא מבין את זה, באמת אין לנו שפה משותפת.
אולי אין לנו שפה משותפת, אבל לא זה מה שאנחנו מחפשים פה. הסרט נקרא "Frozen Angels" ולא ברור לי למה זה פחות טיעון מכל דבר אחר שנכתב פה.
ואל תבין אותי לא נכון, אין לי דבר (כמעט) נגד המתנחלות, החרדיות או הערביות שעושות המוני ילדים. עיקר הבעיה היא הבעלים שלהם, שמכוחו של איזה ציווי ערטילאי מעופש דורשים מהן להרות שוב ושוב.
למה כשמדובר בהולדה סיטונית כזאת זה בסדר, כי זה "הסכם בין מבוגרים על יחסי מין", אבל כשמדובר בפונדקאות, שם זה אפילו לא כולל "יחסי מין", אתה מסרב לראות זאת כ"הסכם בין מבוגרים"?
ואגב, אין לי שום דבר נגד זנות, כל עוד היא מרצון (ויש דבר כזה).
מורה
בשביל לקיים דיון, צריך הסכמה על עקרונות בסיסיים. אחרת הוא הופך לדו שיח של חרשים. מאחר שאין לנו כזה, אי אפשר לנהל דיון.
זנות היא דבר פסול. אין כאן על מה להתווכח בכלל.לא אשתכנע גם אם תביא לי סרט על זונות מאושרות, או מישהי שתספר לכולם כמה טוב להיות זונה, גם אם היא משוכנעת בזה באמת ובתמים וכל רצונה לשמח את כולם.
ומה לעשות, מבחינתי – לא כל דעה היא קבילה, גם אם היא נפוצה. ויש דברים שאני לא מוכן לדון בהם.
אפשר להגיד הכל, נכון. זה לא אומר שצריך לעשות זאת. כמו שאמר הנביא –
"הוֹי הָאמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר."
ואין לזה כל קשר לעמדתך אודות מספר הילדים הרצוי במשפחה, דתית או חרדית או כל אחת שאין לך (כמעט) שום דבר נגדה. זה דיון אחר, שאין לכרוך אותו כאן. ואין הנידון דומה לראיה.
ושוב אני מוחה על הביטוי "עושות המוני ילדים". ומבקש ממך להמנע ממנו, לפחות בבלוג שלי.
איך אמרת גלעד, עמדתך לגיטימית בעיני…
אם אתה לא מוכן לדון בעמדות המתנגדות, אתה מוזמן למחוק את כל תגובותי.
באותה מדה שאתה רוצה לפסול את דעתי כי אני נוגע בדבר, דעתך נגועה לא פחות, כיוון שאתה לא עומד בפני אותה בעיה. לכן, בעיני, העמדה שאתה מציג, כל עוד איננה משוחחת עם העמדה שממולה, היא התנשאות, ותו לא. (כפולה אגב, גם כלפינו, וגם כלפי אותן נשים, שיודעות טוב מאוד להחליט מה טוב להן ומה לא)
כיוון ש"במקרה" הבעיה הזו אכן הטרידה אותנו (נוגעים בדבר, אבל בכל זאת משתדלים להיות אנשים מוסריים) אכן הלכנו והתייעצנו עם לא מעט אנשים. אנשים שאנחנו מעריכים את דעתם, ושאינם נוגעים בדבר לא לכאן ולא לכאן.
להפתעתנו, כולם היו הרבה יותר בעד מאשר אנו עצמנו.
אדאמה
אין לי כוונה למחוק את תגובותיך.
אני לא חושב שעמדתי היא "התנשאות". מה שניסיתי לומר הוא שהטיעון שלך אינו מאפשר לאף אחד להביע דעה בענין שלא נוגע לו ישירות. הוספתי שהעובדה שהענין נוגע לך, עלולה לפעמים לשבש את שיקול דעתך.
הטיעון שלך הוא לא קביל מבחינתי מאחר שהוא אד-הומינום. אתה לא יכול להביע עמדה מאחר שאתה לא כזה.
וכן, אני בהחלט מאמין לך שאת רואה את עצמך כאשה מוסרית שעושה רק דברים מוסריים. רק שאני חושב שאת טועה.
וכן, אני חושב שיש עקרונות מוסריים שהם מעל החלטתו של היחיד. גם אם יש בכך פטרנליזם ופגיעה באדם הבודד. את יכולה לקרוא לזה "התנשאות". אני יכול לקרוא לעמדתך "חוסר אחריות להשלכות המעשים שלך".
אד הומינום – אד שמומינום. העובדה שאתה דתי, גלעד, היא המונעת כל אפשרות אמיתית לדיון רציונלי. בוא לפחות נוריד את המסכות.
גלעד – זה די מביך לסנגר עליך בבלוג שלך, אבל קשה לי לשתוק למקרא ההשמצות
מורה נבוכים – ההאשמה שלך לא מבוססת ומעליבה. אני מציעה לך לקרוא שוב את הרשימות של גלעד, זו ואחרות. כל נושא נדון לגופו, והמסקנות הן לא תמיד אלו שיהפכו אותו ליקיר המגזר. גלעד לא מסתיר את היותו דתי, אבל הדיון ענייני וראציונאלי. שים לב שברשימה זו ממש הוא מתנגד ל"פרו ורבו" בכל מחיר.
גילוי נאות – אני אתאיסטית מוחלטת וקוראת נאמנה של הבלוג, בעיקר בגלל המחשבה החופשית וההומור המשובח. זהו, נראה לי שבפעם הבאה שאגיב, אם תהיה, אצטרך להחליף את השם…
גלעד
אני אתה ולא את 🙂
בשום מקום לא התייחסתי אליך אד הומינום, אך ורק לדעה אותה אתה מציג.
כמו שכבר אמרתי, גם עם הדעה שלך אין לי בעיה (אם כי יש לי חוסר הסכמה כמובן).
יש לי בעיה עם חוסר המוכנות שלך לדון בנושא מורכב. זה מה שעלול להפוך אותה ( את הדעה שלך ולא אותך) למתנשאת.
נכון, מצד אחד לאנשים יש "נגיעות", ומצד שני לאנשים אחרים יש חוסר הבנה של צרכי זולתם. הדרך היחידה ליצור עולם ערכי יותר זה לנסות לדבר ולהבין גם את הצד השני.
האנלוגיה לזנות מוכרת לי. מצד שני, את אותה אנלוגיה מחילים גם על עובדות בשכר מינימום, ויש שהרחיבו אותה אפילו לעובדי הייטק (עבדים בכלוב זהב וכד').
הדבר העיקרי שזה יוצר היא זילות של המוסדות האיומים של זנות ושל עבדות.
עבדות? לדעתי הגדרה פשוט מבריקה. אבל, מה שחשוב שהכול חוקי, והחוק מבטא את ערכיה של החברה הישראלית. רק שאין בזה שום דבר מודרני. לעם ישראל יש מסורת עתיקה בכל מיני שיטות של עבדות. נכון להיום חוק ישראלי מגן על נשים נגד ניצול מיני, וזה גם כולל איסור לתווך שירותי מין. לפחות ככה.
למרות שאין לפי דעתי כל כך הרבה הבדל בין הורות פונדקאית ושירותי מין.
אבל, אם אנחנו ניקח כדוגמה את המערכת היחסים במשפחה של אברהם אבינו, אז מה זה היה בפועל ומה היו הקוונות ומטרות הקדושים?
ההבדל היה שהגר הייתה שפחה רשמית. והכל חוקי ולאף אחד אין תלונות. ואפילו לומדים מי זה מוסר.
למה? כי טוב לקרוא לדברים בשמות שלהם אמיתיים.
מורה נבוכים – גם אתה נחמד
שירלי – תודה
שמחה על העלאת הנושא שלטעמי קשור לכל תחום ההורות והפריון במיוחד בארץ.
התפרסם בנושא מאמר מעניין של דפנה בירנבוים-כרמלי ב"מטעם" 18.
http://www.mitaam.co.il/esDafna.htm.
אני מודעת לקונטרובסליות שהמאמר והאכסניה שלו עשויים לעורר, אבל לגופו של עניין מתקשר לנושא ולסוגיות שעלו כאו ומעלה שאלות שחשוב לתת עליהם את הדעת.
פינגבק:» על אימהות ופונדקאות סופרת, מוציאה לאור, הופכת עולמות
אני מסכימה עם הדברים שכתבת, בעיקר בנוגע לרמיסת זכויות אחרות, בדרך להגשמת האידיאל.
חנה בית הלחמי, גם היא כתבה בנושא: http://2nd-ops.com/hanna/?p=66407
גלעד, פתחת נושא מעניין מאוד, נהניתי לקרוא את הדעות השונות וגם את הכתבות שמצאתי בקישורים שאנשים הביאו בתגובות שלהם, למרות שאני דווקא חושבת שפונדקאות זה דבר נפלא, ואולי אפילו מצטערת שאני בכלל לא מתאימה להיות אם פונדקאית (נשואה, משכילה וכבר זקנה) :), היה לי חשוב מאוד להסתכל על זה מזווית ראה אחרת.
דיון מעניין התעורר כאן ובהחלט ראוי לציון האפשרות שנתת לתמר להיות היוצאת מן הכלל בתוך העקרון שהצבעת עליו. רק אעיר כי השימוש של אחת הכותבות בסרט שצפתה כמקור להסתמך עליו קביל ממש כמו הציטוט של דבריה של עירית לינור, שאומרת על גבי גלי האתר הרבה דברים, רובם הם עמדתה הפרטית ולא ממצא מדעי מחקרי.