סועד – מאיפה אתה משיג את כל הארנבות הללו?
שף – לא קשה – הן קופצות על החלון ומיללות אלי.
(בדיחה עממית)
אתמול הייתי (שוב) בטיול מטעם מקום העבודה שלי. כן, אני יודע שאתם שמחים לשמוע שהמסים שאתם משלמים מגיעים למטרה ראויה.טיולים מהעבודה מעוררים בי תמיד את התהייה על מקומו של מקום העבודה בחיים, ועל טיב הקשרים שנוצרים בין אנשים בתוך מקום העבודה. רציתי פעם לכתוב על זה דוקטורט, לא יצא. אולי פעם.
כדרכי, אני ממעט לפרסם בבלוג עניינים הקשורים לעבודה ממנה אני מביא את לחמי (כשאין לי כח ללכת לסופר ואם השומר ביציאה לא תופס אותי). לא שיש משהו להתבייש חלילה, רק שכך עדיף. צריך לזכור שהעולם קטן והאינטרנט רחבה והקוראים קוראים. אז אחרי שפעם כתבתי סיפור (בדיוני!!!) על טיול לים המלח (אין ים כזה) ובו, לא יודע למה ניתן היה להבין מדברי שיש לי ביקורת על סגנון (אי) הלבוש של עובדת מסוימת (שלא קיימת) אני נמנע מלחלוק אינפורמציה שכזו. ודברי הוצאו מהקשרם. למעשה לא היה להם שום הקשר כלשהו.
בכל מקרה, לא על זה רציתי לספר לכם, אלא לעסוק כדרכי בצדדים ממש לא חשובים של הטיול שהיה, וברשותכם, כמה תמונות שהצירוף שלהם מעורר שאלות שחשוב לתת עליהן את הדעת ויפה שעה אחת קודם, רפי גינת – מאחוריך.
היינו בחוות סוסים, ליד חוות הסוסים היה שלט, ובו כתוב באין מכלים:
אני לא בטוח שהתיעצו עם הסוסים בסוגיה חשובה זו. כך או כך- לא התפלאתי בכלל שהיה שם עוד שלט:
רעבים, המסכנים. מה אתה יכול לצפות?
לא יודע מה אתם הייתם עושים במקומי. אני, בכל אופן, לא הצטרפתי לטיול הסוסים שהובטח לנו. איכשהו זה לא נראה לי מספיק בטוח. העדפתי לנהוג ברכב משונה (המכונה "מכוניתו של תום") בירידות מפחידות על סלעים ולהשביע אבק את כל העובדות שנסעו מאחורי, מוטב להתהפך מאשר לחטוף נשיכה מסוס מורעב.
אחרי שלל הפעלות, כמיטב המסורת של עדת קלאב מד, ולהפתעתי ללא חיבוק עצים כלל וכלל, הלכנו לאכול ארוחת ערב. בדרך לשם גילינו שמסעדת הבשר אליה הוזמנו, נמצאת ממש מעל אורוות הסוסים. אני צמחוני, כך שהסתפקתי בכרסום עלי חסה כאחרונת הדוגמניות לפני חוק הפוטושופ, אבל לא כולם כמוני. אז מילא הריח, אבל לו הייתי אוכל בשר, אני מוכרח לציין שהקרבה הייתה מעוררת בי חשדות מסוימים, שעלולים היו לפגוע בתיאבון.
אולי בגלל זה היה שם שלט, ממש ליד המטבח: 
בתיאבון לכם, אני הולך לארוחת צהריים. גזר ועגבניה, כמובן. ואם תוכלו להסביר לה מה אלה עשו שם בחוות הסוסים – אשמח
מה השאלה בכלל? הזוג הטרי רצה ללמוד מהסוסים לאכול קש
רק הערה אחת:
היתה לי סבתא רבתא שלא זכיתי להכיר, ועליה ספרו שהיתה רוכבת על סוסים בערבות פולין. ואם נפרט – היא היתה סוחרת ממולחת, ונסעה ממקום למקום, ובדרך כלל הרכב שנשכר להוביל אותה היה איטי מדי לטעמה, היא היתה אומרת לו: יללה, זוז (ביידיש, כמובן) מתישבת במושב שלו, תופסת את השוט – ורוכבת להנאתה.
עכשיו, אני שואלת: באיזו שפה היא דיברה עם הסוס לדעתך?
לי אין ספק, שהיתה זו יידיש. אלא מה.
(מ.ש.ל.)
התשובה כתובה בתמונה עצמה. הם העיזו להצטלם במקום מטופש ולא קשור וזכו לתהילת הפרסום בלוגך.
ויש עוד אפשרויות רבות כמו חזרתם לכור מחצבתם. הם הכירו לפני שנה בבית חולים כששכבו זה לצד זה והתאהבו. זה קרה בגלל שכל אחד מהם העיז ונכנס לזירה בלי מדריך למרות השלט וננשכו על ידי הסוסים. החווה מסמלת את היותם אנשים ללא חת וכך יתחיל יום צילומי החתונה שלהם ויונצח עברם המזהיר ועתידם המבטיח.
בתחילת הספר "העבד," מתואר אדם שדיבר עם סוסים באידיש…