גלגל ענק, קונטאדור ומשרד הבטחון – טור ליום ששי

גם השבוע אני בחופש. אפילו לא כל כך חם. כמה הערות על המצב. יום ששי.

בשביל כבוד צריך לעבוד

בראש המתחרים על המקום הראשון בטור דה פראנס, ניצבו ביום ב' אנדי שלק, שלבש את החולצה הצהובה, ואלברטו קונטאדור, מנצח השנה שעברה. שניהם, יחד עם שני טוענים לכתר, סמואל סאנצ'ז ודניס מנצ'וב, רכבו במעלה ההר. לקראת סוף הקטע, (22 ק"מ עד לסיום) יצא אנדי שלק קדימה (מה שמכונה בעגת הטור "בריחה") במטרה ליצור פער של ממש בינו לבין קונטאדור. קונטאדור, כך נראה, התקשה לרגע להגיב. לחוסר מזלו של שלק, החלפת הילוכים לא מוצלחת גרמה (ככל הנראה) לנפילת השרשרת. הוא נאלץ לעצור והפסיד שניות  יקרות. קונטאדור יצא בסערה, ולמרות מאמציו המרשימים של שלק, הוא לא הצליח לסגור את הפער, והחולצה הצהובה עברה לאלברטו קונטאדור. קשה לדעת כרגע, אבל יתכן שמהלך זה יביא לו את הנצחון בטור כולו. למעונינים – צפו בקטע (ארוך) מיוטיוב – כאן.

טוב, תאמרו. הצליח לו. אלת המזל סייעה, והוא ידע לנצל את ההזדמנות. אלא מה, הדברים אינם כה פשוטים. קונטאדור, בעת שקיבל את החולצה הצהובה בסוף הקטע, זכה לשריקות בוז מהקהל. גם שדרני היורוספורט התלוננו, והתנהגותו של קונטאדור זכתה לביקורת גורפת ולויכוחים ממושכים. האם החולצה הצהובה הושגה בצורה ראויה.  וכל כך למה? לדעתם של רבים,אלברטו עבר על קוד הכבוד של הטור. נצחונות משיגים דרך הרגליים ולא כתוצאה מתקלה טכנית של היריב. ובכלל, יש כללים איך להתנהג כש"החולצה הצהובה" רוכב איתך. לנוכח הביקורת,  אחרי כמה גמגומים והסברים משונים, פירסם קונטאדור התנצלות בבלוג המצולם שלו. והשניים התפייסו.

מעניין ומרתק לראות שדווקא בטור דה פראנס, התחרות שמיומה הראשון היא מיזם כלכלי , לפחות לכאורה, לא מנוהלת על פי האתוס של ניצול כל הזדמנות לנצח. נכון, תגידו שהכול רק על פני השטח, ופרשיות השימוש בחומרים אסורים יוכיחו, ובכל זאת, ההתעקשות הזו, שהמטרה לא מקדשת את האמצעים היא דבר חשוב.

בשביל כבוד צריך לעבוד 2

באתר האינטרנט saloona , כותבת רוני שני על בלוגריות ישראליות. היא טוענת כי "לאט לאט כובשות הבלוגריות הישראליות מקום של כבוד ברשת ומכתיבות סדר יום חדש". היא משוחחת עם כרמל וייסמן ואורי ברוכין. אורי ברוכין מתלהב, וכרמל וייסמן שופכת קצת מים קרים.

נראה לי שיש קהילה של בלוגרים ובלוגריות המכירים זה את זה, ברשת או בחיים, ומהדהדים זה לזה. יש ביניהם קשר בתחומי עניין והשקפת עולם. הקהילה הזו מתייחסת לעצמה בתור "הבלוגוספירה", היא כוללת כמה עשרות בלוגרים. לא יותר. אני מניח שכשכותבים על ה"בלוגוספירה"  לא מתייחסים לבלוגים של נערות מתבגרות. יש לה ותיקים שהיו פה כשפוסט היה חור, וכוכבים עולים ויורדים. אין לי ביסוס מחקרי רציני לטענה, ואולי זו לא יותר מהתרשמות. .

אני עצמי תוהה לא פעם, בלי קשר לשאלות של מין ומגדר והקף הקבוצה, אומרים השפעה יש בעולם, מה זו השפעה. מהו "בלוג משפיע". על מי הוא משפיע בכלל? בלוגרית מצליחה במיוחד משיגה אלפי כניסות לפוסט. זו השפעה?

איך שגלגל מסתובב

השבוע התבשרנו שבירושלים מתוכננת הקמת גלגל ענק. אבל ממש ממש ענק. הכי ענק שבעולם. מי שיטפס עליו עד למעלה, יוכל לראות את גשר המיתרים, ואת הולילנד!. איזה יופי. אבל אני לא מבין את ההתלהבות הזו ליצור משהו שאין כמוהו בעולם. למה צריך תמיד להלחץ למה. מה רע בצלחת חומוס, למה היא צריכה להיות בגודל של ארבעה טון. ובכלל – גלגלים צריך לשים באופניים, לא בתחנת הרכבת הישנה. ואם כבר, הגלגל הכי ענק שאני מוכן לדבר עליו הוא בקוטר 29 אינטש. נשמע לי מפוקפק כל העסק. באופן ערמומי, העירייה מספרת שבינתיים, עד שיבחר יזם שיבנה את הגלגל הענק, ייסלל שביל אופניים למקום. לא תעבדו עלי, אופניים או לא, אני על הדברים האלה לא עולה.

אהבתי

דה מארקר מדווח:

מורד שטרן, בעל הבלוג הטכנולוגי Usability Talking מונה ליועץ ניו-מדיה במשרד לשיפור השירות הממשלתי לאזרח. במסגרת התפקיד יעסוק שטרן בתחומים של ניהול מדיה, קידום נוכחות ממשלתית ברשתות חברתיות ועידוד יוזמות לשילוב כלי מדיה חברתית ביישומים ממשלתיים.

קודם כל – ברכותי. רק רציתי לשאול, אני מתאר לעצמי שמשרד החקלאות יטפל בפארמוויל כל היום. אבל האם מעכשיו משרד החינוך יכתוב לי "לייק בקושי" על סטאטוסים לא מספיק שנונים? ומה שיותר מדאיג האם משרד הביטחון יעשה לי "הייד" ?

כדאי לקרוא

"מה אני קוראת" – בלוג בת של "במקום תה" שכותבת אפרת וויל – בבלוג מרכזת אפרת וויל המלצות קריאה על פוסטים שמצאו חן בעיניה, ראו למשל את הפוסט 19.07 .  יותר מוצלח מהקורא של גוגל, יותר מנומק מה"ענבים". (ושאלה למתקדמים– אם המלצתי על בלוג שממליץ על בלוגים, אחרים, האם זה לא יגרום להדהוד רקורסיבי שיחריב את הבלוגוספירה?).

יואב אבני מספר על "כרוניקה ידועה מראש של חמישים דקות טיפול שבועיות" – על אבא גרוש  ובן בפגישה מוחמצת המחמיצה את הלב.

שמעתם בודאי על ההאקרים הטורקיים שבערמומיות חדרו לאתר פיצה האט, ולאתר הומלס ואולי לכמה אתרים נוספים. (האם הם יושבים עכשיו בקרן רחוב ואוכלים פיצה?)  – איל שחר בבלוג דיזיינר, עוזר לך לבדוק האם המייל שלך ברשימת הפרוצים

הבלוג של ליאת – עלילות רוכבת שטח שעברה המרה לכביש, חוטאת גם בריצה וחסרת מנוחה באופן כללי. והשבוע, ליאת מציינת שנה למעבר לרכיבת כביש, מדברת גם על בטיחות הדרך.

ספר לשבת

פרסמתי השבוע שני פוסטים – "אסף חזני על האופניים" על עבודת הדוקטורט של אסף חזני "לתפוס גלגל": עיצוב מרחב רכיבה בישראל, 2003-2006 , המדברת על אופניים ואנתרופולוגיה. שני נושאים עם פוטנציאל, שלא מוצה.

כתבתי גם על  "מות המחבר מהו מחבר" –  ספר שהוא אסופה הכוללת את המסה הקלאסית של רולאן בארת – “מות המחבר",  הרצאה שנתן מישל פוקו יחד עם דיון, ואחרית דבר – שכתב דרור משעני. הספר נכתב ממש מזמן, ויצא לאור בעברית לפני כמה שנים, זאת כחלק מפרויקט אינטלקטואלי עצמי שפצחתי בו.

מה אני קורא עכשיו – הקובץ "סיפורי תוהו" – אוסף סיפורים ונובלות של שלום עליכם בתרגומו החדש של דן מירון (הוצאת כתר).  "נקודת אומגה" של דון דלילו. בתחום העיון – ספרו של נסים ליאון "חרדיות רכה" ושל קימי קפלן "בסוד השיח החרדי". הצטברו לי כמה ספרים שקראתי וטרם הספקתי לכתוב עליהם, מקווה להשלים זאת עד תום  חופשתי.  

שיר לשבת

נכתב ביום חול

אני משתמש בשירות FeedBurner כדי לנהל את מערך המנויים. האתר שולח מייל למנויים פעם ביום, בזמן שנקבע מראש. בשבוע שעבר, בגלל טעות שלי בהגדרת ברירות המחדל של התוכנה, ההודעה על הפוסט הגיעה בשבת. אלה מכם שנפגעו מכך – אנא קבלו התנצלותי.