צ'רנוחה, לא נסתום ונורית גלרון – טור ליום ששי

  כמה הערות על המצב – יום ששי.

צ'רנוחה כבר לא באופסייד

כמה פעמים חלמתם לנהל את בית"ר ירושלים ?
כמה פעמים אמרתם "אם רק אני הייתי המחליט הכול היה נראה אחרת" ?
כמה פעמים רציתם שהרוח הבית"רית של פעם, זו של ילדותכם, תחזור לקבוצה של היום ?

http://www.amutabj.co.il/

קבוצת אוהדים מבקשת להקים עמותה שתשתלב בהנהלת בית"ר ירושלים, ואלי פעם תהיה הבעלים של הקבוצה. אני בעד. כלומר אני בעד קבוצות המוחזקות על ידי האוהדים יותר מאשר לקבוצות הממומנות על ידי אילי הון המציפים אותן בכסף ונעלמים אחרי כמה זמן. למעשה, גם את אלה שנשארים אני לא כל כך אוהב. המודל של אוהדים המחזיקים בבעלות על הקבוצה, קיים פה ושם בעולם, ובישראל הוא פועל עם "הפועל קטמון" שזכתה להצלחה, איך לומר, מסוימת. אני נזכר עכשיו בתקופת שלטון מרכזי הספורט הפוליטיים בספורט, וזוכר את הכתבות והטענות כנגד ה"עסקנים". חברות ניהול ויזמים ואנשי עסקים צריכים להיות הבעלים, כמו בעולם המתוקן, זה מה שאמרו אז. את מה שהביאו אלינו הבעלים הפרטיים כל חובב ספורט יודע ומכיר. ובעירנו הקטנה רבים חשים געגועים למפיות של דדש. ואני? אני לא אקנה מניה. לא, לא בגלל הקומץ. אני לא אוהב את הקונספט של קבוצת כדורגל כחברת אחזקות שכל שנה קונה שחקנים אחרים ומוכרת אותם בשוק ההחלפות. אני לא שמח על מצב הספורט הישראלי שהפך להיות מגרש המשחקים של זרים שאני לא יודע לבטא את שמם ובאים לכאן לעונה שתיים או שלש. כן, זה מיושן, נכון. אבל כזה אני. מזמן.

אם תרצו לא נסתום

תחושת ההדרה מהשיח הציבורי היתה עד כה תלונה קבועה של הימין ושל הדתיים.  אך לא עוד. הקרן החדשה לישראל יצאה בקמפיין חדש למען הדמוקרטיה וחופש הביטוי– או כמו שהגדירה זאת אפרת בבלוג "מה אני קוראת" – "למען חופש דיבור של שמאלנים שמרגישים שזורקים אותם החוצה מהמרחב הציבורי." היא מביאה גם כמה לינקים מעניינים.

כמי שמתעניין מאז ומתמיד בסוגיות של דמוקרטיה וחופש הביטוי, יחד עם ענין סוציולוגי בתנעות חברתיות, עיינתי באתר שלהם לא נסתום את הפה . שמתי לב שהקריאה ל"פעולה"  פותחת בהצעה להצטרף לדף בפייסבוק ול"מיילינג ליסט". בכלל, שלש מתוך חמש המשימות הן במרחב האינטרנטי. דבר שיכול הצביע על המקום הנתפס של האינטרנט בתודעתם. זוהי "ככר העיר" החדשה. אם זה המצב או רק התודעה עוד מוקדם לשפוט. אחרים יאמרו שיש כאן פניה רק למי שיש לו אינטרנט וזמן לגלוש בו. נקודה שנייה שתפסה את תשומת לבי הייתה הדינמיקה של הדיון. תנועות אידיאלוגיות תמיד מתקשות להתמודד עם הפער שבין הרעיונות הטהורים שהם דוגלים בהם לבין הצורך להתפשר עם אילוצי המציאות ודרישותיה. כאן התרשמתי מהמעבר המהיר מההצהרה הזו

הדרך לעצור את ההידרדרות מתחילה בהחלטה אסרטיבית, בהירה וברורה שלא נסתום את הפה. נשמיע את כל הדעות המגוונות, ונתגאה בריבוי הקולות שמייצרת החברה הישראלית. (מתוך פוסט הפתיחה, ההדגשה שלי)

אל זו

… "לא נסתום" של עכשיו היא קהילה בהתהוות. קהילה, מטבעה, היא תוצר של אנשים עם עניין משותף ואחריות משותפת. "לא נסתום" היא קהילה של אנשים שחרדים לדמוקרטיה הישראלית ומבקשים לעשות משהו כדי להבטיח את קיומה ולשפר את אופיה. …. כן, אם "לא נסתום" היתה חברת מופת דמוקרטית היינו יודעים להתמודד גם עם אותם כוחות מבחוץ ולהכיל אותם.…אז כרגע אנחנו נשמור את השיחה שלנו לעצמנו, ויסלחו לנו מי שלא יזכו להיכנס בקרן החדשה בעמוד שלנו (הם מוזמנים לעשות את זה בעמוד של הקרן עצמה). עוד שנתיים-שלוש, כשיהיה כאן מחנה דמוקרטי שרירי ואפקטיבי, נחשוב מחדש על מדיניות ההתנצחות שלנו. קצת סבלנות.

(בהזדמנות אחרת ננתח את המטאפורה של "מחנה שרירי" ואת משמעותה המגדרית)

כנס וורדקאמפ ירושלים Wordcamp Jerusalem

מתוך אתר הכנס

ורדקמפ הוא הכנס השנתי של קהילת וורדפרס בישראל. כנסים דומים נערכים בכל רחבי העולם. וורדקמפ הוא אירוע קהילתי שמתארגן ע”י משתמשי וורדפרס כמוך. משתמשים פשוטים, כותבים, מפתחים מתקדמים- כולם משתתפים, חולקים רעיונות ופשוט נפגשים ומכירים.
וורדקמפ פתוח למשתמשי wordpress.com וwordpress.org באותה מידה.

איך משתתפים?

ההשתתפות בכנס היא חינם (איזה כיף!), אך מותנית בהרשמה מראש היות שמספר המקומות מוגבל. רוצים להשתתף? תוכלו להירשם לכנס כאן.

הכנס נערך מדי שנה. לפני שנתיים נרשמתי, לא הצלחתי לבוא. מקווה להיות שם השנה.

כדאי לקרוא

דינוזאור כתום ברחבת המשביר, חרדת הבעל העשיר ואהבת הבורא – פרשת "ראה" בבלוג של אריאל סרי לוי

מרית בן ישראל כותבת בבלוג שלה "על שמלת השבת של חנה'לה (אם לא אונס שהושתק, אז מה?)" כותרת מאתגרת. אני מודה שבתחילה חשבתי שיש כאן עקיצה מרומזת לחנה אחרת, המחבבת פרובוקציות וכותרות מטרידות. אבל לא היא (ולא ההיא). דיון מעניין בסיפורי ירח, בסיפורים בכלל ובקריאות חתרניות של טקסטים ישנים. גם הדיון בתגובות מוסיף.

שלומית ליר עונה לשוקי גלילי התוהה (ונוזף) על העדרן של נשים מפעילות פוליטיות.

חנה בית הלחמי כותבת על הטרדות מיניות של פעילות שמאל בהפגנות. קשור? 

אני לא מתרגל מדיטציה, אף פעם לא הייתי מתרגל. (לעבודה הזו קיבלו את חביבי המרצים, שלא היתה להם עבודה אחרת.)  אביב טטרסקי כן מתרגל, וגם עושה שיאצו. בבלוג שלו "חכמת הגוף" הוא כותב על ספרם של לייקוף, ג'והנסון Phylosophy in the Flesh . ביקורת מענינת , מהז'אנר בה הכותב נמצא בתוך הביקורת ואינו חוות דעת חיצונית, אוביקטיבית ובלתי משוחדת יודעת כל.

אני מכיר בדיחה לא רעה בכלל הכוללת ספריה, מישהו שמדבר בקול, והמבורגר, אבל היא לא עוברת טוב בפוסט. חוץ מזה – מאז שדרגתי את מהירות הגלישה, יש לי יותר סבלנות לפוסטים עתירי תמונות. במהירות הקודמת שהייתה לי, יכולתי לצאת לחופשה ולחזור עד שהמחשב היה מציג את הכל.  למה אני מספר לכם את זה? בגלל הפוסט המעניין בבלוג "הרפובליקה הספרותית" המספר על רעש בספריה.

ספר לשבת

השבוע, במסגרת "הפרויקט הקלאסי" שלי פרסמתי כאן על הספר "מיתולוגיות" של רולאן בארת. (משום מה המנויים לא קיבלו הודעה – אתכם הסליחה). כעת, בהמשך אותו פרויקט אני קורא את "אידיאולוגיה – מבוא" שכתב טרי איגלטון. מעמיק, אך גם מצחיק. דיווח מפורט יבוא כאן.

על השלחן כמה ספרים, ראשון – ספר גדול וכחול על סיפור קטן ומלוכלך, הלא הוא ספרה החדש של רוני גלבפיש "סיפור קטן ומלוכלך". הרוקי מורקמי "על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה" . 

בשעה טובה

ברכות לרפרם חדד, שכן מ"רשימות" שנחלץ סוף סוף מהצרה שנפלה עליו.

סטאטוסים

תחיה ארוך ופרוספר, הוא אמר ועשה את הסימן הזה עם הידיים. בסדר, אמרתי לו. אבל מי זה פרוספר?

כל כך קל להפוך לנראה בצ'אט של גימייל. בחיים זה לא  פשוט.

גימייל משפר את מצבם של אנשי הקשר. ומי ידאג לאנשי הגשם?

מישהו אהב את הסטאטוס שלך. עכשיו יושב עם הבוס ומבקש לקבל  את המינוי במקומך.

שיר לשבת

אחת ההוכחות הנדירות לכך שלמרות תיאוריות הקונספירציה הנפוצות ברחבי הרשת – נורית גלרון ויהודית רביץ אינן אותה אישה.