השבוע, מבחינתי, עמד בסימן פורום תקנה והפרסומים בידיעות אחרונות. כתבתי עליו פוסט אתמול, ולכן לא ארחיב בענייני השבוע מעבר לכך. נדבר על לימודי התרבות, על ספרים חדשים ממש וקצת פחות, תקליט חדש ומרגש של גדי סרי  ונשמע גם שיר.

(לקוראים  ב"רשימות" – בגלל תקלות באתר רשימות יתכן שהפוסט  שנכתב בבקר יעלה לדף רשימות  בשבת. אתכם הסליחה – אין לי שליטה על זה)

תרבות אגודה

image השבוע היה השבוע השני שלי באוניברסיטה. העניינים מתחילים להתבהר והסטודנטיות מהנהנות לי לשלום. אפילו שוחחתי עם מישהי שהכרתי בתואר השני הראשון שלי, ובשבוע הראשון תהיתי מאיפה היא מוכרת לי כל כך. כמו מיכל (בבלוג "כשיש שתיים") אני מגלה שהשנים חלפו. במקרה שלי משלים עם העובדה שמחלקי המתנות והמבצעים בפורום כבר לא פונים אלי, ותוהה מתי יתחילו לקום לי כשאאחר ולא יהיה מקום פנוי. כשדיברנו על ספרו של דיורקהיים  The Elementary Forms of The Religious Life ואמרתי שיש לי עותק בבית, אני מניח שכמה מהן חשבו שהוא עם חתימת המחבר "לגלעד היקר"  אפרופו ספרים, ברגע של עלפון חושים זמני נעניתי להצעתו הערמומית של אלגוריתם ההמלצות  של אמאזון, וקניתי (בלחיצה אחת!) את ספרו של בורדייה Distinction . ועכשיו יש לי על המדף 600 עמודים באנגלית מתורגמת מצרפתית. אני אקרא את זה, מבטיח. (מיד אחרי האתיקה הקפיטליסטית שקניתי לפני שנתיים מסיבה דומה). בכלל, ספרים בחדר העבודה הם ענין מרגיע ומשרה אוירה אינטלקטואלית. העובדה שהמקראה הקלאסית של During על לימודי תרבות יושבת במדף ממש ליד הראש שלי, כבר תתרום משמעותית לאיכות הדיון שלי בשיעור. אין ספק.

השנה בחרתי ללמוד את לימודי החובה של התכנית, ולכן השיעורים הראשונים מיועדים, כך אני מבין, לעזור לתלמידי התכנית להשתלב היטב בסמול טוק.  כמו "מה את עושה השנה? אני לומדת לימודי תרבות – מה זה לימודי תרבות?".  אני למשל עונה – אני הולך ללמוד להיות תרבותי סוף סוף, אבל יש כאלה שממשיכים ומבקשים לדעת (לא באמת, במגבלות הנימוס של הסמולטוק) במה מדובר אז זהו שעוד שיעור או שניים אני אדע להשיב. בינתיים למדתי שאחרי אסכולת פרנקפורט הגיעה הקבוצה מבירמניגהם. ושלימודי תרבות הם למעשה ארצם של הביקורתיים. נשמע מקום לא רע בשבילי.

איה פלוטו

ליאון קם הוא מרצה לאסטרונומיה, שראשו בכוכבים. עוד כשהיה ילד אהב לעלות לגג ביתו ולצפות בטלסקופ אל השמים. הכוכבים הם ידידיו ומערכת השמש משמשת לו מטאפורה לחיים. את האנשים הוא ממיין לפי שיוכם לכוכב לכת. ליאון קם מסתובב בארץ ומרה על אסטרונומיה ועל המיתולוגיה היוונית, משלב בין העולם הזה לעולם העליון.  ערב אחד, כשאשתו שהצלחתה האקדמית מאפילה על זו שלו, יוצאת לחו"ל הוא מתפתה ומפנה מבטו אל אחת הדירות בשכונה, שם הוא רואה אשה קסומה בשמלה אדומה והוא מכנה אותו "נוגה" על שם הכוכב הגדול שבשמים. כשהוא מגלה ששמה הוא נוגה, עולמו משתבש עליו והוא מתאהב בה ויוצא למסע פנימי קדימה ואחורה בזמן, אל שיכון ותיקי הפלמ"ח, לא אלה שזכו לתהילה ותפארת אלא הלוחמים הפשוטים שנותרו מאחור ומה שנשאר להם הם חלומות על עבר אבוד  אל מקומו בעולם, למסלולו האקדמי שלא הביא אותו להכרה מקצועית, ואל הרגע הנורא שהוא נושא איתו – התאונה בה נהרגו אימו ואחותו. הספר מחולק לשני חלקים, הראשון מונולוג ארוך של ליאון קם, המשוחח בו עם נוגה, עם אשתו, עם הפסיכולוגית ועם עצמו כשהם לא נוכחים בשיחה באופן פעיל. החלק השני הוא סדרה של מכתבים. למרות, ואולי בגלל עליבותו של ליאון קם, המנסה ליצור סדר בעולם כאוטי – לבך יוצא אליו.

על גג העולם, אמיר בן דוד, עם עובד – חרגול, 2009 ,  תשס"ט 2009

גוגל טוק

שמעתם פעם על אבנר רזניק?  אבנר רזניק הוא מהנדס חומרים בכיר מקריית מוצקין שרודף אחרי אזכורים של שמו בגוגל, ועצוב שלא כתבו ערך בוויקיפדיה על אבנר רזניק. אבנר רזניק הוא גיבור הסיפור "גוגל" שכתב אמיר בן דוד בכרך החדש בסדרת "מסמרים" הנפלאה יצא לאור. כתמיד, "מסמרים" מרוכז באופן אסוציאטיבי סביב תימה אחת, והפעם – סיפורי אהבה. עוד כותבים – רות אלמוג, נילי לנדסמן (שבאופן מפתיע, הבקר הציע לי הפייסבוק להציע לה חברות מאחר שיש לנו כך וכך חברי פייסבוק משותפים) , אורית עריף מ"רשימות" ,  ליאת אלקיים ויש גם סיפור חדש מאת יהושע קנז.

מגלת אסתר ושתי ותמר עילם גינדין

ערב אחד,  לפני שנה בערך,  בעודי נוהג בשכונת מאה שערים העברתי את הרדיו לגלי צה"ל ושמעתי הרצאה מרתקת על מגילת אסתר, עם פרשנות מאתגרת הקושרת את סיפור המגילה לרקע היסטורי ומסביר מילולית אפילו מי הם האחשדרפנים. (שחכמינו ז"ל לא התביישו להודות שלא ידעו). ההרצאה היתה מרתקת, אבל שמעתי אותה לא מההתחלה, ולא עד הסוף.(היה טלפון מהבת שלי, מצטער). הצטערתי שהחמצתי, מאחר שמגילת אסתר העסיקה אותי תמיד, ולא אהבתי כל כך את הפרשנות הרבנית הקלאסית שלמדתי בישיבה. איכשהו לא קניתי אותה. בקיצור, פה ושם ושם ופה, בשרשרת של אסוציאציות ופייסבוק, גיליתי שאת ההרצאה המרתקת נשאה ד"ר תמר עילם גינדין בלשנית המעידה על עצמה שהיא פרסייה צאצאית להורים אשכנזים, והילדה היחידה בגדרה שדיברה סינית.היא סיפרה לי שספר ההרצאות אמור לצאת בקרוב (משרד הביטחון סוף סוף מצא מו"ל חדש), אבל את התוכנית הספציפית הזאת אני  יכול לקרוא, בבלוג שלה ( ויש גם הרצאה מלאה בוידאו, בשני חלקים. )

ועכשיו בעיצומו של סתיו, קצת אחרי סוכות יצא לאור הספר "שירי המגילה" שכתב איציק מאנגר (1901-1969) בספר כלולים השירים המקוריים וחד עם תרגום חדש מאת  דוד אסף שהוא פרופסור בחוג להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב  ואייר נעם נדב שהוא מרצה בכיר בבצלאל. מהספר למדתי ששיריו של מאנגר מציבים את גיבורי המגילה במציאות היומיומית של של יהודי מזרח אירופה, וכל שיר מלווה בהסבר הרקע ההיסטורי האקטואלי. שם תוכלו ללמוד מדוע לדידו של מאנגר, ושתי בחרה להינשא לאציל פולני. אז בין מגילת אסתר של תמר עילם גינדין החוגגת את ההיסטוריה הקונקרטית של פרס העתיקה, לבין כנפי הדמיון של מאנגר, ימשיכו דמויות המגילה איתנו.

תקליט חדש

לעתים רחוקות מאד אני כותב כאן על תקליטים חדשים, ובכל זאת רציתי לספר לכם על פרויקט חדש שהוציא לאור אמן כלי ההקשה גדי סרי (גילוי נאות הכרחי – גדי הוא בן דוד שלי) בפרויקט ספר-דיסק הנקרא "ספרי" בו חוזר גדי אל שירי תימן ומקליט אותם מחדש בעיבודים המנסים להיות נאמנים למקור התימני.

בטור מרגש שכתב גדי בYNET הוא מספר:

החלטה לעשות פרויקט גדול כל-כך של ספר דו-לשוני המתעד ומתמצת את המחקרים בתולדות יהדות תימן נבעה מתוך סקרנות למקור השירים, וחוסר הזמינות של חומרים מהימנים. אני לא חש שאני "חוזר לשורשים" כי חוזר הוא רק מי שעזב או הלך. אני מעולם לא הייתי בקונפילקט עם הזהות התימנית שלי, אבל רק כעת אני מעמיק בה. באיחור, אבל מעמיק.

אפשר להאזין לכמה שירים כאן ובתוכם גם לשיר "ספרי תמה" שנתן לפרויקט את שמו.

שיר

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=i9H2sTdAW68&w=425&h=355]
אמיר בן דוד ואבטיפוס