אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן קשה לזווגם כקריעת ים סוף שנאמר אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות (אל תיקרי מוציא אסירים אלא כמוציא אסירים אל תיקרי בכושרות אלא בכי ושירות) איני והאמר רב יהודה אמר רב ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני לא קשיא הא בזווג ראשון הא בזווג שני. תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כב/א

וְלֹא דִבֶּר שָׁאוּל מְאוּמָה בַּיּוֹם הַהוּא כִּי אָמַר מִקְרֶה הוּא בִּלְתִּי טָהוֹר הוּא כִּי לֹא טָהוֹר. שמואל א כ כו

בשווארמה של שרדינגר יש מאה אחוז סיכוי למצוא חצי חתול .שמעתי, לא זוכר ממי מאמי.

אפתח בגילוי נאות. מעולם לא הייתי רווק. כלומר, טכנית הייתי. בתעודות הזהות שלי שקיבלתי בגיל 16 מהשר יוסף בורג היה כתוב שאני רווק. אלא מה, לא הרבה זמן אחר כך הכרתי את בתשבע, ואחרי לא הרבה מדי שנים התחתנו. כן, עד היום צוחקים עלי שהתחתנתי קצת אחרי הבר מצווה כי היה מבצע על אולמות. אבל מה שקרה הוא שהחמצתי את אחת החוויות המכוננות בתהליך ההתבגרות האוניברסלי, לא יצאתי לדייטים.  לצאת לסרט בתיכון הרי לא ממש נחשב בליינד דייט. וההופעות יכלו לכל היותר לגרום נזק לשמיעה. נקודה חשובה נוספת היא שאי שם בשנות התשעים למדתי סטטיסטיקה באוניברסיטה העברית. עסקתי בשאלות הסתברותיות קלאסיות – מה הסיכוי שתצליח להוציא שלשה כדורים לבנים ושניים אדומים מתוך כד שחור,  ומה ההסתברות המותנית שהפרופסור המפוזר שמחפש גרביים בחושך, יצליח להגיע למשחק של הרד-סוקס. ועוד עניינים החשובים לחישובי קצים והסתברויות כאלה. יש לי אפילו תעודה בחתימת הדיקן ממש כאן מאחורי, אם תרצו לראות.

למרות האמור לעיל, קיבלתי על עצמי לכתוב ביקורת על הספר החדש "מצרפי המקרים" שכתב יואב בלום. יואב בלום הוא מתכנת ובלוגר, בן שלושים ואחת מקרית אונו.  הספר "מצרפי המקרים" מספר על שלשה "מצרפי מקרים". גיא עוסק בצירופי מקרים לצורך שידוך הגון, אמילי דואגת להשראה, ואריק ? בוא לא נדבר על אריק. מצרפי המקרים הוכשרו בקורס מיוחד והם ישויות בעלת יכולות גבוהות מאד, בלתי מוגדרות היטב, שהתגשמו בגוף אנושי. אמילי גיא ואריק הם מצרפי מקרים זוטרים. לא כאלה שדאגו לגילוי הפניצילין (במקרה!) או לרעיון המופלא שכדאי לשכנע אנשים שמים בבקבוק הם משהו אחר מאלה שבברז, אלא סתם עניינים של יום יום. המצרפים מקבלים משימות במעטפה ועליהם לדאוג שאירועים, שהסיכוי להתרחשותם נמוך, יקרו. את זאת הם עושים באמצעות כל מיני השפעות משונות, ושרשרת של אירועים יוצרת את האפקט הרצוי. כך למשל, אם המלצרית החביבה אך עצובה בבית הקפה, מיכל, מסתובבת סביבך ואתה לא שם לב,  שיר מתאים ברדיו יכול לגרום לך להיות עצוב פתאום ולהרגיש בודד. וכך, לפתע פתאום  תרגיש צורך עז להתכרבל יחד איתה ולמלמל בצרפתית. ומשם – הדרך לחתונה בטוחה. (יש שיאמרו שעדיף שהחתונה תהיה לפני ההתכרבלות, אבל נעזוב אותם במנוחה).

קובץ:Cassandra1.jpegבלום מדבר הרבה על אהבה. גיא, אחד הגיבורים הראשיים בספר (שאין בו הרבה גיבורים או דמויות של ממש) משדך שידוכים ומצרף צירופים, והוא כאחרון הסנדלרים היחפים הולך לישון בודד. גם אמילי מזילה דמעות כתיכוניסטית שבורת לב, שעה שהיא מנסה לשווא ללכוד את תשומת לבו של גבר חלומותיה. הדמויות משוחחות בינן לבין עצמן על מקומה של האהבה בעולם, והאם רואי חשבון צריכים לכתוב שירים. האם אהובתך היא אשה של ממש, או רק יציר דמיונך. ומה קורה כשאתה לא יכול להבחין בין שתי אלה. האשה האמיתית וזו המדומינת?

בלום מנסה לענות על השאלה המטרידה, כיצד קורים כל הדברים, ומה היה קורה אילו לא היה קורה מה שקרה, האם היית אהובתי היחידה?  זו השאלה הישנה על ההכרחיות, האם מה שקרה מוכרח היה לקרות, ואם כן מה טיבה של הבחירה החופשית. מה המשמעות של הסתברות, אם כל דבר היה חייב לקרות דווקא כך ולא אחרת. שאלות עמוקות, שים של דיו נשפך עליהם, וחתולים תיאורטיים לא מעטים נכלאו בקופסאות. בלום  עושה זאת בדרכו  הסיפורית, עובר ליד שאלות אנליטיות ועוקף אותן משמאל. בעדינות, ככה שלא נרגיש.  הוא מציג מודל של סיבתיות רכה. ישנה שרשרת של סיבות ותוצאות רק שרובן עלומות לבני תמותה שכמונו. אנחנו לא יכולים לראות את התמונה השלמה, כיצד דבר קשור לדבר. כך למשל לו היינו יודעים היינו רואים שפקקי תנועה באיילון צפונה, הם הסיבה לשיעור הגירושים הגבוה אצל גברים באזור בת ים. ואם תראה את פריחת הפקאן תזכר באהובך אסף, או בקרן. או להפך. אני עצמי לא יודע.  כך שמה שנראה לנו בלתי סביר בעליל יקרה, וכדי שדברים רצויים יתרחשו, נדרש כיוונון עדין של הנסיבות. וגם זה לא תמיד מצליח. כך שיכול להיות שאתה רוצה לאחוז בידה רק בגלל משהו בדרך שהיא זזה, ולא בגלל התערבות של ישות מסתורית.

בלום נע בשני הצירים, ומנסה לאחד אותם בסופו של דבר לעלילה אחת המתכנסת לסוף הולם. בדרך מעורב גם רוצח שכיר, חבר דמיוני, ואוטובוס. הספר יכול להיות מסווג כמדע בדיוני, ריאליזם פנטסטי, אפשר גם לומר שהוא סיפור אהבה נוגע ללב. אני יצאתי ממנו ברגשות מעורבים, אולי בגלל הדעות הקדומות בגילוי הנאות, אולי סתם הזדקנתי.

פסקול אפשרי לביקורת

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=nfWVKQoRXhk&w=480&h=385]
[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=RIRUwl7W2w0&w=480&h=385]
[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=dTWOwUich78&w=480&h=385]