הרבה מאד נכתב ועוד ייכתב על פרישתה של סיעת "עצמאות" ממפלגת העבודה. יש תומכים ויש מתנגדים. רציתי לדבר על עניין אחד, שדומני שלא הודגש. בנאומו הקצר, בתוך המלל הצפוי והמקובל בנסיבות שכאלה, אמר אהוד ברק משהו מעניין:
המצב המתמשך לא בריא ולא טוב למפלגה, שנפלה קורבן….. לגלישה לכיוון פוסט מודרניות בפינות ובשוליים גם פוסט ציונות.
מילא פוסט ציונות, אני יכול להבין. אבל מה יש לו נגד הפוסט מודרניות? אולי סתם נדבק לו פוסט בפוסט, או שלא רצה להעליב יותר מדי ואמר פוסטמודרניות כגרסה מתונה יותר של פוסט ציונות, ואולי המודרניות לא נואשה, והיא שוב מרימה ראש? האם ברק דוגל בגישה לפיה התיאוריה הפוסטמודרנית אינה תיאוריה המתארת את המצב בו אנחנו שרויים, אלא הלך רוח, שלא לומר אידיאולוגיה?
אין ספק שעיסוק בשאלות כאלה הוא משב רוח רענן בשיח הפוליטי הישראלי. הייתי רוצה לשמוע את דעתה של מפלגת "קדימה" בסוגיה (ענין מאתגר מאחר שאף היא מחזיקה בגראנד נארטיב של קידמה, עניין מודרני בתכלית), וממתין בקוצר רוח לשמוע את פסיקתו של הרב עובדיה בנושא.
עינת ווילף כתבה לו כנראה את הטקסט. אומרים שהיא כשרונית.
איך לא הבנו עד עכשיו שאהוד ברק הוא פוטוריסט?
"אנחנו רוצים להעלות על נס את המלחמה – ההיגינה היחידה של העולם – את הצבאיות את אהבת המולדת, את הז'סטה ההרסנית של האנרכיסטים, את האידאות היפות שלמענן מתים, ואת הבוז לנשים" (מתוך המניפסט הפוטוריסטי (ולמען ההגינות, ויקיפדיה))
צחקו צחקו, אבל פואד עם הפוסמודרניזם שלו, ברוורמן הפוסט סטרוקטורליסט, והטקסטים הדרידאים של עמיר פרץ, (שלא לדבר על הלקניאניות של כבל,) גרמו לנזק אדיר למדינה.