קורא את פרנץ פאנון

בפוסט אחד בו תהיתי על טיבה של מזרחיות ועל תודעה מזרחית, כתב לי מישהו שאני "כל מה שפאנון כתב עליו". איך שהוא הרגשתי כבר אז שלא מדובר פה במחמאה. כך או כך, אחרי שלמדתי רבות על פאנון, הגיע הזמן לקרוא משהו משלו. "עור שחור, מסכות לבנות" יצא במקור בשנת 1952. תורגם לעברית בידי תמר קפלנסקי ויצא לאור בספרית מעריב בשנת 2004.  אקדים ואומר כי הספר קריא ביותר, שלא כמו הכתיבה הפוסט קולוניאלית המאוחרת יותר. הומי באבא למשל, הוא כתב חידה מתמשך. ולא שלא ניסיתי.

על גב הספר כתוב כך:

עור שחור,מסכות לבנות / פרנץ פנון"פרנץ פנון," כתבה סימון דה בובואר, "הוא אחת הדמויות המיוחדות והחשובות ביותר של זמננו." בשנת 1952 פרסם פנון, פסיכיאטר ופסיכואנליטיקן צרפתי צעיר את ספרו הראשון "עור שחור, מסכות לבנות" והכה בתדהמה את החברה הצרפתית. לראשונה בעולם המערבי העלה אינטלקטואל שחור את שאלת הגזענות הלבנה ודיכוי האדם השחור במלוא חריפותה ואילץ את החברה הלבנה להתבונן באדם השחור ולהכיר בפשעיה ההיסטוריים נגדו. באמצעות שילוב חסר תקדים בין הפסיכולוגיה הפרוידיאנית, ההיסטוריה של הקולוניאליזם, ובעיקר חקר הלשון ההגמונית, הטיח פנון בקורא המערבי טקסט מהפכני ששינה את יסודות החשיבה המערביים ביחס לאדם השחור. פנון היה הראשון שקבע כי הלשון היא כלי הדיכוי העיקרי של האדם הלבן, ושבשפה הלבנה טבועה ההכרה כי "האחר" השחור הוא "נחות ומרושע." הספר, שכתוב כמניפסט, מהווה שילוב מופלא בין אינטלקט חריף לרגשות עזים ועמוקים, בין זעם מתפרץ ובין ניתוח מדעי. עור שחור, מסכות לבנות הוא ללא ספק אחד הטקסטים המכוננים והמשפיעים של המאה העשרים, שהפך לנקודת ציון לכל אינטלקטואל המבקש להבין את מקורם של הקונפליקטים המעסיקים אותנו עד היום: גזענות, דיכוי, כיבוש ושחרור לאומי ותרבותי. יצירתו של פנון עיצבה דורות של הוגי דעות נחשבים. אולם מעבר להשפעה האינטלקטואלית פנון נודע כ"פילוסוף של האלימות" וראה בה חלק בלתי נפרד מהמאבק לשחרור, וכך הפכו ספריו למדריכים מעשיים להתקוממות נגד דיכוי וניצול בכל רחבי העולם. פרנץ פנון (1961 – 1925) שירת כרופא צבאי באלג'יריה בזמן המרד נגד הכיבוש הצרפתי שם טיפל בקורבנות משני צדי המתרס. אף על פי שהיה אזרח צרפת הצטרף כרופא לחזית לשחרור אלג'יריה ה – .FLN

אני לא יודע אם הוא באמת "אחד הטקסטים המכוננים והמשפיעים של המאה העשרים, שהפך לנקודת ציון לכל אינטלקטואל המבקש להבין את מקורם של הקונפליקטים המעסיקים אותנו עד היום: גזענות, דיכוי, כיבוש ושחרור לאומי ותרבותי."  אבל יש לו בהחלט השפעה. פאנון מציג את המצב המורכב של העמים שעברו משטר קולוניאלי. גם בעיני עצמם הם נראים כחגבים. העמים הללו, מספר פאנון, הטמיעו בתוך זהותם את הנחיתות של הגזע השחור, ומודדים את עצמם לפי סולם הלבנוניות. (מלשון לבן, לא לבנון) ספרו של פאנון הוא לא ספר עיון במובן החמור של המלה. הוא משלב מחשבות ורגשות ושירים.  אני לא אהבתי את הניתוח הפסיכואנליטי שלו. פאנון היה פסיכיאטר, ואך ברור שזו תהיה הפרדיגמה העדיפה עליו. לזכותו יאמר שהוא מבקר ברוח מלינובסקי את תסביך אדיפוס ונותן לו הקשר חברתי, המעקר במידה רבה את האוניברסליות של הפסיכואנליזה. הספר נכתב מזמן,  ויש בו לא מעט יסודות שהיום לא היו מתקבלים כל כך בברכה. כמו ההומופוביות המוחצנת שלו. משום מה פאנון זכה בחוגים מסוימים בישראל לתהילה, שדו בויז שהקדים אותו בכתיבה על שחורים לא זכה לה. גם המסה המופלאה "זר בכפר" שכתב ג'יימס בולדווין יפה בעיני שבעתיים.  אולי בגלל שקולוניאליזם הוא נושא יותר חביב, לא יודע. כך או כך אני מודה שבסופו של הספר לא היה לי ברור מה הוא מציע. גם לא ברור לי מה רוצים אנשי התודעה המזרחית של היום. באותו פוסט שהושמצתי כתבתי:

מסתבר שאני חייתי שנים ארוכות בלי להיות מודע להיותי מזרחי. ולא לגמרי ברור לי לשיטתם מה ראוי שאעשה. האם אני צריך לפתח אחת כזו? ומה אעשה איתה כשתהיה לי?
אף פעם לא תפסתי את עצמי כיהודי-ערבי. אני לא מצליח להזדהות עם המזרחיות האינטלקטואלית ששורשיה באוניברסיטאות המערב, בזה לכל לאומיות חוץ מזו הפלשתינית, ומתנגדת לכל גישה אתנית חוץ מזו שלה עצמה. מזרחיות שמקדשת את העבר אך מורדת ביהדות. לא ברור לי  מה טיבה של המזרחיות הזו, שנשענת על ערכים אוניברסאליים ותמיכה בינלאומית.  מה זו הדיוק זהות יהדות-מזרחית שכוהניה הם פרנץ פאנון, הומי באבא ואדוארד סעיד?

 

אחר כך קראתי גם פרק או שניים ב"מקוללים עלי אדמות" שלו, והורדתי מהמדף גם את "קולוניאליות והמצב הפוסט קולוניאלי", ניסיתי לקרוא את "כלום יכולים המוכפפים לדבר" של ספיבאק. לא יודע לגבי זה, אני די בטוח שהמוכפפים, או כל מישהו אחר, ישאר תוהה למה היא התכוונה.

 

 

(הפוסט התפרסם במקביל בבלוג   תַּרְבּוּת אֲגֻדָּה)

15 Comments

  1. עמליה

    זה תמיד משכנע אותי למדי, שיכול יהודי להיות גם מודע לעצמו וגם אינטלקטואל ועדיין לא להגדיר עצמו באופן אונטולוגי או משהו דרך מוצאו האתני. למוצא יש משמעות, כמובן, אבל אני חוששת שבתור יהודים כולנו מעורבבים-גנטית מדי מכדי לנכס לעמו זהות אתנית יחידה. אני את האהבה שלי למוסיקה ערבית קלאסית לא רכשתי מאבי או מאמי, ולא מהוריהם, ובכל זאת אני אוהבת מאד, כאילו זה מוכר לי מאישם. יש קפיצות בגנטיקה; בטח ילדיי, בעז"ה, ייהנו מזהות מגוונת אפילו יותר.
    ותודה על הסקירה המרתקת, בכל מקרה.

  2. עלאם עאקל

    אינך יכול להיות יהודי מזרחי.יהודי המזרח ,ה"אוסטיודן"(Ostjuden )לא באו מארצות ערב.
    תימן היא מזרח? מרוקו,ששמה הוא אל-מַעְ'רִבּ‏,המערב, היא מזרח?
    מצחיק שהמזרחים יוצאי האוסטיודן הגדירו את את יוצאי ארצות ערב כמזרחים.
    לא ברור לי מה טיבה של היהדות הזו של ש"ס, לדוגמא. האם היא היהדות של בית אבא,או היהדות של ליטא?
    ומה טיבה של היהדות של שכניי, שהם יהודים ממוצא תימני, אבל כל ערב שבת צועקים זמירות חרד"ליות בנוסח אשכנזי של….איי איי איי,ובסגנון זמירות ותפילה מזרח אירופאי .אפילו הניגון והטעמים אינם יהודיים תימניים.האם זו היהדות של אבא שלום שבזי? של רבי יוסף קאפח? של המקובל הרב מרדכי שרעבי?
    אדוני, אל תכעס,אבל עם כל הכבוד, אתה משובט. שכניי משובטים.זו התופעה שפאנון מסביר. רבים מהיהודים יוצאי ארצות ערב משובטים.ההוויה שבה הם גדלו (בני עקיבא,ישיבות ליטאיות,ישיבות הסדר חרד"ליות ,וכד' ) קבעה את התודעה שלהם,שהיא אינה תודעה של בית אבא, אלא תודעה של יהדות אשכנזית מזרחית.(Ostjuden )
    אני זוכר בצעירותי איך שמעתי מרבים סביבי שהפנימו את המסרים שהם קלטו מהסביבה ,שכדאי להצמד לאשכנזים. ללמוד אצלם בישיבות שלהם ,וכד'.בנערותי אף התארחתי ערב שבת אחד בישיבת הדרום. כל היהדות שנתגלתה לעיניי שם היתה זרה לי.התפילות, הנענועים הרבים, הזימרה ,הטעמים.לאחר התפילה ישבנו ליד השולחנות.ולאחר זמירות ונענועים ממושכים אשר היו זרים לי,הוגש העוף המכובס לפני. הסתכלתי בבעתה על כל המחזה ,וברחתי כל עוד נפשי משם. נשבעתי להוריי שיהיה מה שיהיה, אני לשם לא חוזר. מה לי ולכל היהדות המזרחית (אוסטיודנית ) הזו? היא זרה לי.
    לגביי, אני מנסה לשלב ערכים אוניברסליים, את פרנץ פאנון, את היהדות של בית אבא,קורא ומבין את אדוארד סעיד,ולא חושב שיש סתירה בין כולם.
    להיפך.
    אני חי עם כולם בשלום,ומרגיש שכולם משלימים זה את זה.

    1. גלעד סרי-לוי

      איני יודע אם אתה אותו מגיב מאז, או שזו רק מחווה לאותו עאלם עאקל. אם זה אתה – תודה לך על שנים של קריאת הבלוג.
      לגופו של ענין, כל נקודה בעולם היא מזרח למשהו מבחינה גיאוגרפית. כי מזרח (שלא כמו צפון או דרום) הוא תמיד המקום בו זורחת השמש. אני דיברתי שם על ה"מזרחיות" כתנועה חברתית, כהוויה.
      לגבי האוסטיודן – ראה תגובתו של אריאל למטה. (ואגב, זה מצוין גם בפוסט המקורי). הורי, שיחיו לאורך שנים רבות בבריאות טובה ובשלום, גידלו אותי בדרך שגידלו אותי, ואתה משום מה מזלזל בה, למרות שמבחינתי כאמור היא דרך בית סבא. תהיתי שם, ואני תוהה עכשיו מה המשמעות של "תודעה מזרחית" ולמה אני צריך לאמץ כזו, כפי שמציעים שם בספר, ולא למשל זהות של אוסטיודן, תהיה זו מה שתהיה.
      לכן- כל הכבוד לפאנון, ולשירי האשכנזים אני לא מרגיש "שיבוט" של כלום. ובעיותיה של המולאטית ממרטיניק, לא זהות לאלה שלי.

  3. עלאם עאקל

    אותו המגיב הקורא אותך.פעמים מסכים,ופעמים רבות לא מסכים, אבל ממשיך לקרוא.
    כשהיהודים יוצאי ארצות ערב באו לישראל בשנים הראשונות למדינת ישראל ,הם נקראו יהודי ארצות ערב, יהודי אסיה-אפריקה, ויוצאי מרוקו אף כונו בשמם האמיתי, מוע'רבים.(מערביים.מבחינה גיאוגרפית כמובן) לאחר מספר שנים,המגדירים,שהיו אוסיודנים ממזרח אירופה,התחילו לכנות את היהודים יוצאי ארצות ערב כמזרחים.
    מזרח,לא במובן גיאוגרפי, אלא במובן חברתי.
    בבחינת,אם אני ,האוסיודן, מגדיר עצמי מערבי, (לא יודע איך מזרח אירופה הפכה מערב, אבל שיהיה ) אז ההוא, יוצאי ארצות ערב, מזרחי.
    ויש השקפה שהוטמעה ומקובלת,שמערבי,נעלה על מזרחי.
    ויקיפדיה נותנת גם היא הסבר לתופעה.
    עזיזה כזום, בהתייחסותה לסוגיית האוריינטליזם, טוענת כי תהליך האוריינטליזציה התחיל דווקא מהסימון של יהודי מזרח אירופה על ידי יהודי מרכז אירופה כיהודים מזרחים. לדבריה, יהודי מזרח אירופה בתורם, סימנו את יהודי ארצות האסלאם כ"מזרחים" ,והדירו אותם מעמדות השפעה בחברה בישראל ,מכיוון שעקב תיוג העבר הם לא היו בטוחים במעמדם.המושגים "עדות מזרח" ו"מזרחים" משקפים שיח חברתי, בו הקבוצות ההגמוניות קובעות את ההמשגה של השיח וגבולותיו. כך, שמצד אחד, הממסד האשכנזי ששלט בארץ, אשר ניכס לעצמו את ה"מרכז" הישראלי, תייג את הפריפריה החברתית (והגאוגרפית) כ"עדות"; ומצד שני, הקבוצות המוחלשות הפנימו את התיוג והשתמשו בו. כך ניתן למצוא שימוש בתקופת היישוב בכינויים "ספרדים" ו"עדות מזרח", זה לצד זה. למשל, הרב הספרדי הראשי, הראשון לציון, בן ציון מאיר חי עוזיאל, פונה במכתב מיום כ"ח חשון תש"ד (26.11.43) אל "חוג הפעילים" של "ארגון העובדים הספרדים ובני עדות המזרח" ומברכם על יזמתם החשובה, להקים סמינריון לחינוך צעירים לעסקנות ציבורית[1]; ובבחירות הראשונות לאסיפה המכוננת, הלא היא הכנסת הראשונה, זכתה רשימת הספרדים ועדות המזרח, בראשות בכור שלום שטרית ואליהו אלישר (שניהם ילידי הארץ, שהשתייכו לעילית החברתית ביישוב, אף בעת שעולי מזרח אירופה האשכנזים נחשבו קבוצה נחותה), בארבעה מנדטים. תיוג זה היה מלווה ברה-סוציאליזציה ובדה-סוציאליזציה, אשר ביקשה לקלף את ערביותם ובו בזמן סימנה את "אחרותם" הלבנטינית. עם השנים הכינוי "מזרחיים" החל להחליף את הכינוי "עדות המזרח", כאשר משנות ה-90 החל הכינוי "מזרחים" לתפוס דומיננטיות הולכת וגוברת.

    לכן גם אני נגד ההגדרה המזרחית שנכפתה עליי. למעשה, אתה הוא שקיבלת על עצמך את התודעה המזרחית(האוסיודונית ) ,כאשר אני מתנגד לה נחרצות.
    מתנגד לה ,בין אם היא אוסיודונית,ובין אם היא בנוסח שהאוסיודונים הגדירו את היהודים יוצאי ארצות ערב .

    אתה כתבת ש…" היו לנו שניים שלשה תימנים בישוב. אבל אני לא הרגשתי שייך אליהם.

    בבית היינו אשכנזים כמעט לגמרי.
    בבית הכנסת התפללנו עם "כולם",
    כשהגעתי לתיכון הנחשב "נתיב מאיר",
    תו התקן היהודי דתי היה אשכנזי.
    בבית ספר נתנו לכולם סידור אחיד אחד. בשיעורי הלכה למדו את קיצור שלחן ערוך של הרב גאנצפריד.
    בבני עקיבא הכרתי.

    מה כל זה, אם לא תודעה מזרחית- אוסיודונית?

    וממתי הולכים יהודים, לפי בית סבא, מצד האימא ?

    1. גלעד סרי-לוי

      תודה לך, ואתה מוזמן להגיב בכל עת שאינך מסכים, וגם כשכן.
      הרצאתך המלומדת על המושג "מזרחים" הזכירה לי את קורס "חברה ישראלית" שלמדתי לפני שנים הרבה אצל ד"ר ממן, איש יקר.
      טוביה החולב היה אומר "טענו בחטים והודה לו בעצי שטים" (או אולי היה זה מנחם-מנדל? אני לא בטוח) איך זה מתקשר למה שאמרתי?

  4. אינו ונטר

    "אני לא מצליח להזדהות עם המזרחיות האינטלקטואלית ששורשיה באוניברסיטאות המערב, בזה לכל לאומיות חוץ מזו הפלשתינית, ומתנגדת לכל גישה אתנית חוץ מזו שלה עצמה. מזרחיות שמקדשת את העבר אך מורדת ביהדות. לא ברור לי מה טיבה של המזרחיות הזו, שנשענת על ערכים אוניברסאליים ותמיכה בינלאומית. מה זו הדיוק זהות יהדות-מזרחית שכוהניה הם פרנץ פאנון, הומי באבא ואדוארד סעיד?"

    ממש השטחה מוגזמת של כל המזרחיות. נכון שאלה שוחט ושנהב מתיחסים לסעיד אבל סעיד דווקא זוכה לקיטונות של ביקורות מצד המזרחים בישראל. גם לומר שהמזרחיות מורדת ביהדות זה מאוד מוגבל, אשר כנפו או ארז ביטון בוגדים ביהדות? במה? האם הם אנטיציונים? ההפיך מזה. תמיכה בינלאומית? מה זה ליברמן נהיית לנו. איפה בכלל התמיכה במזרחים.

    מה שאתה אומר מועתק מכתב שיטנה אנטישמי או מה? אין כמעט תמיכה כלשהי במזרחיות. המזרחים הם ציונים או אנטיציונים, יהודים דתיים או חילוניים או שומרי מצוות או לא, הכל יש. אתה עושה לעצמיך עבודה קלה מדי.

    זה שאתה לא מרגיש שייך לזה, זה לגמרי בסדר. אף אחד לא חייב להרגיש שייך לכלום. אבל הסיבות… הגזמנת לגמרי.

    1. גלעד סרי-לוי

      קצת הרחקת לכת עם האנטישמיות.
      אמרתי "אני לא מצליח להזדהות עם המזרחיות האינטלקטואלית ששורשיה באוניברסיטאות המערב". לא עם כל מזרחיות באשר היא.
      והמזרחיות האינטלקטואלית הזו חיה וקימת. פגשתי את דובריה וקראתי מספריהם.

  5. מוני יקים אנטיציוני

    רק מי שרוצה לגחך את הדיון מנסה להשוות בין אוסטיודים/כוזרים לבין השימוש במושג המטעה "מזרחים" לתאור היהודים צאצאי יהודי בית שני שמעולם לא עזבו את המרחב השמי העולם הערבי. השימוש במושג מזרחי יכול להטעות כי דמגוגים ידברו על האספקט הגאוגרפי של קווי אורך ורוחב כדי להתעלם מהמשמעות ההיסטורית לאומית של המושג לכן עדיף להשתמש במושג ספרדומזרחים שמצליח לאחד בתוכו את כל היהודים שאינם כוזראשכנזים. שהרי זו החלוקה האמיתית הרלוונטית בין שתי הקבוצות שהציונות האשכנזית השיקרית ניסתה לכפות עליהן אחדות לאומית משותפת מזוייפת. במסגרת אביב העמים הדמוקרטי בעולם הערבים נגיע למומנטום חיובי של ניתוח וחשיבה מחדש של כל המושגים האמיתיים והשיקריים שמנחשלים את היחלצותנו ממלכודת הציונות האשכנזית להכרה מלאה בהיותנו ערבים בני דת משה ובכך שעתידנו טמון בשיבה לחיים משותפים כקהילה דתית בחיק האומה הערבית.

  6. פינגבק:עדיין פאנון « תַּרְבּוּת אֲגֻדָּה

התגובות סגורות.