ערב אחד, בעודי נוהג בשכונת מאה שערים העברתי את הרדיו לגלי צה"ל ושמעתי הסבר מעניין לשמות מרדכי אסתר והמן , ושאר גיבורי מגילת אסתר, עם פרשנות למנהגים ולמקומות. ההרצאה הייתה מרתקת, אך החמצתי את ההתחלה, ולצערי גם לא הצלחתי לשמוע אותה עד תום.
לימים גיליתי שאת ההרצאה המרתקת ההיא נשאה ד"ר תמר עילם גינדין , בלשנית המעידה על עצמה שהיא פרסייה שנולדה להורים אשכנזים, והילדה היחידה בגדרה שדיברה סינית. התכתבתי איתה והיא סיפרה לי שמשרד הביטחון סוף סוף מצא מו"ל חדש וספר ההרצאות אמור לצאת בקרוב, ובינתיים אני יכול להשלים את שהחמצתי בבלוג שלה ולצפות בהרצאה ביוטיוב (ראו למטה). הספר לא יצא לאור עדיין, והנה שוב הגיע חג הפורים עם המגילה.
מגילת אסתר היא טקסט מאתגר לקוראים מימי חז"ל ועד היום. מאחר ששורשיה בפרס של התקופה האחימנית, ולדוברי העברית וקוראיה קשה להבין את ההקשרים ההיסטוריים והבלשניים שבתוכם פועל כותב המגילה. כשעילם גינדין מסבירים מי הם הפרתמים והסריסים וכל הדמויות הצבעוניות החוזרות ובאות שם אפשר להבין את כוונת של המחבר ולפענח את ההיגיון הפנימי של העלילה. מנקודת מבט דתית, אפשר לקרוא את ההסברים של עילם גינדין בשתי צורות. הראשונה, להבין מה התכוון מחבר מגילת אסתר. תורה היא וללמוד אני צריך ולכן כדאי שאבין את המלים, ומתוכן אבין טוב יותר את הכוונה, ואלמד את לקחה של המגילה בהעמקה יתירה. קריאה שנייה יכולה להיות מפרקת ומשברת. מדובר פה באגדה קדומה, שיש לה מקבילות בתרבות העמים, ובכלל זוהי מלחמה בין האלים שקיבלה תרגום וגיור כהלכה.
השאלה כיצד להתייחס לידע היסטורי פילולוגי אקדמי, ובעיית הפרשנות אינן ייחודיות למגילת אסתר כמובן, רק שכאן הפער בין הפרשנות המסורתית, לבין פשט המגילה בולט במיוחד. דרשות והסברים שנכתבים ונאמרים עד היום של כל מי שאינו מבין פרסית קדומה (ורוב הפרשנים הם כאלה) ממשיכים את הפער, למרות שהידע המחקרי החוץ-מסורתי זמין לכל מי שמתעניין. סוגיה זאת גרמה לוויכוחים שהגיעו לכלל מריבות של ממש בתוך הציונות הדתית של היום. היא לבשה ופשטה צורות, מפירושו של הרטום (הידוע בשם "קאסוטו") שהיה אצל אבא שלי על המדף, אבל בישיבה הס מלהזכירו, דרך הוויכוח שהפך למאבק של ממש על לימוד התנ"ך בשיטת נחמה ליבוביץ' לעומת שיטת הרב יואל בן נון. (אפשר לקרוא על כך בספרה של חיותה דויטש "נחמה"). ישיבת מרכז הרב התפלגה לשני ראשים בשל המחלוקת הזו ממש, גם אם ניתנו לה שמות אחרים.
אני גדלתי והתחנכתי בחינוך הדתי, שבאותם ימים ראה את פרשנות חז"ל כדרך היחידה הראויה ללימוד, ופסל וביטל כל מחשבה אחרת. כשהייתי צעיר למדי, כעסתי מאד. הרגשתי שהמורים והרבנים מרמים אותי, ולעתים חשבתי שהם טיפשים ולא מבינים פסוק כצורתו. אני עוד זוכר את הוויכוח מכתה ט' עם הרב שלא ידע ש"מוניטין" פירושו מטבע, ובוודאי לא ידע שהיה זה מנהג בימי הרומיים שחז"ל שאלו אותו לצורך המדרש. המורה דחה על הסף את ההסבר שלי וצירף אותי, התלמיד הנבוך, יחד עם ליצני אותו הדור. אחרי שנים למדתי קצת מקרא באוניברסיטה. מעט ממש, קורס אחד או שניים, אבל מספיק בשביל למצוא אישוש לטענותי מאז. ובכל זאת,השנים חלפו, ואני יכול להבין קצת יותר את שני הצדדים. מצד אחד, מחקרים כמו של עילם גינדין מציגים לנו ידע טקסטואלי והיסטורי, שגם אם לא נסכים עם כל מסקנותיו אי אפשר לבטלן בהבל פה, ואולי אף נחטא ונסתיר את אמיתה של תורה שבלשון בני אדם נכתבה. מצד שני, אומר הסוציולוג שבי, ברגע שפתחת פתח לערער על הפרשנות המסורתית, עלולים תלמידיך להגיע לביטול כל ערכה של המסורת. אם גדולי הדורות הקודמים לא ידעו הכל ברוח קדשם, והם זקוקים לד"ר תמר עילם גינדין שתאלפם בינה, מי לידך יתקע שאכן מבינים הם בשאר הליכות עולם. וכך נמצאת מפרק ומשבר את יסודות החינוך הדתי, ומערער את הדרך בה הובנתה כל סמכותה של המסורת.
ויש לנו את הפוסטמודרניזם, שבימים אילו מצא לו חסידים מרובים, דווקא בין אנשי הניאו-חסידות. הם יאמרו שדרידה ורולאן בארת מציעים פתרון אפשרי. לשיטתם המחבר הרי מת מזמן (מה שבוודאי נכון לגבי כותב המגילה) ומכאן נדאג למשחק הלשון המתאים והכל יהיה בסדר. אם הטקסט מתכונן מחדש כל פעם מול עיני הקורא, אין זה משנה באמת מי היו הפרתמים, ומה היא דת בשושן הבירה. אך גם פתרון כזה אינו ישים לחינוך מסורתי, כי הוא, אפילו יותר מהקודם אינו נאמן לשום מסורת פרשנית. בשיטה הזו, אפשר לעשות קריאה אירונית וקריאה איראנית, ולשחרר את הטקסט בלי שום מחויבות לשום דבר.
אך האם החלופה היחידה היא בחירה בין טיפשות סתם ל"שקר קדוש", בו אנחנו יודעים שמרמים אותנו, או את התלמידים, כדי לשמור עליהם? האם אסטרטגיה כזו בכלל יכולה להחזיק מעמד בעידן שלנו, בו זמינות המידע והידע גבוה לאין שיעור? אינני יודע לענות על השאלות הללו.
==
(פורים תשע"ב – עדכון- הספר המבוסס על ההרצאות באוניברסיטה המשודרת יצא בינתיים לאור – כתבתי עליו כאן)
(שבט תשע"ה – עוד מעט יצא ספר על המגילה – אתם יכולים להשתתף)
חלק ראשון – בו נכיר את אחשוורוש ובני ביתו:
חלק שני ובו יסופר בין השאר על ושתי הנחשקת וחלב בכיוון צפון בלילה:
חלק שלישי (ואם תקשיבו עד הסוף תבינו מי הוא ויזתא):
ציטוט:"נכון יש פה צד של אמת טקסטואלית והיסטורית, אי אפשר להתווכח עם זה. מצד שני ברגע שמתחילים לערער על הפרשנות המסורתית, עלולים להגיע לביטול כל ערכה של המסורת. ניתוח המציג את גדולי הדורות הקודמים ככאלה שלא ידעו הכל, מפרק ומשבר את יסודות החינוך הדתי, ומערער את הדרך בה הובנתה כל סמכותה של המסורת."
מדוע לא לבטל שקר "קדוש" המבוסס על האלים הבבליים מרדוך ואישתר ?
http://www.youtube.com/watch?v=Ek3M-bQWwdg#t=6m20s
נו,טוף.לעמים רבים יש הקרנבל שלהם.אז שליהודים לא יהיה אחד?
במונח "שקר קדוש" כוונתי להסתרת האמת לצורך מטרה דתית חשובה. כמו ש"שקר לבן" היא הסתרת אמת כדי לא לפגוע בחברים.
ולשאלתך "נו טוף", תיקנתי מעט את הניסוח שלי. אולי עכשיו הוא יותר ברור.
1.איני יודע אל נכון מי אחראי למינוח "השקר הקדוש".אני מניח כי ההנחה המנשימה אותו היא כי למען שלומו הרוחני של הילד מותר לשקר לו, או מכל מקום להסתיר ממנו מידע העשוי לגרום לו לסטות מן הדרך המיועדת לו על ידי מחנכיו.מותר למשל או להסתיר ממנו את עצם קיומה של תורת האבולוציה, או לסתור אותה סתירה שאינה עומדת בשום מבחן מדעי מפני שקבלתה נוגדת את האמונה בבורא עולם שברא את העולם כפי שאנו מכירים אותו היום בששת ימי בראשית.הנחה זאת סותרת את זכותו של המתחנך לדעת.זכות זאת קיימת מכל מקום,אינה תלויה לא בגיל ולא במרחב התרבותי בו חי הילד.סיכולה או ביטולה שוללת מן הלומד את זכות הבחירה וסותרת את המטרה הנעלה העליונה של החינוך שהיא הכנת היצור שנברא כיצור בוחר להיות מסוגל לבחור בחירה אחראית את דרכו בבגרותו ולקבל על עצמו אחריות לבחירתו.
הפדגוגיה תעסוק בשאלת המינון של האינפורמנאציה המוגשת למתחנך ובבירור המתודה על פיה תוגש אך עקרונית האינפורמאציה אינה מותרת בהעלמה או בעיוות. אם יש העלמה או יש עיוות, יש שקר, שאינו יכול להיות קדוש כי אין קדושה יכולה להתקיים במקום בו שוללים את זכותו של הילד להיות יצור בוחר.הדרך הנכונה הנראית כבלתי בטוחה אולם בסופו של דבר היא הנכונה והבטוחה ביותר, היא ליצור הבנה כי האמונה אינה יכולה ליסתור את המדע והמדע אינו יכול לסתור את האמונה מפני שמדובר בשתי גיאומטריות כביכול שאינן נפגשות.אפשר וצריך ומותר על כן לחיות בתוך תרבות המאמינה כי העולם נברא לפני 5771 שנה וללדעת בעת כי על פי המדע נברא העולם לפני מליונים רבים של שנים, כי המקרא מעיד על בריאה שלימה בששה ימי יצירה אלוהיים והמדע מעיד על התפתחות החיים ממולקולה ללוויתן ואין מלכות מידע אחת נוגעת בחברתה. האלטרנטיבה היא לנתק את הילד מן העולם בו הוא חי ובו הוא עתיד להיות בר חורין לבחור ולעצב את חייו על פי השקפתו. הנסיונות הפתתיים לכת בדרך המוכיחה כביכול שהמדע המודרני גנוז במקרא הם נסיונות סרק.היכולת של האדם לחיות על פי שתי מערכות אוטונומיול לחלוטין היא חלק מציודו האינטלקטואלי המוקנה לו מיום בואו לעולם, הוא ביטוי עליון לחירות, ואף על פי שהוא פרדוקס ופרדוקס נחשב בעיני אנשים מסויימים כבלתי מתקבל על הדעת, הפרדוקס הוא מהות המציאות.
איש אינו לומד תנ"ך בבית הספר. לומדים שם איך למדו הלומדים בעלי שיעור הקומה תנ"ך. חומש עם רש"י היא חטיבה אחת. היא לימוד התורה על פי מה שלמדו אותה חז"ל. לימוד התורה על פי המחקר ההיסטורי או הבלשני או האנטרופולוגי או כל כיוצא באלה הוא לימוד התורה על פי מה שלמדו אותה אותם חכמים.מותר וצריך בדיוק כמו בעניין בריאת העולם והאבולוציה להעביר את האינפורמאציה האומרת לתלמיד כי תורה נלמדת על פי חכמי ישראל אך יש חוקרים שקראו אותה אחרת.אין מלכות נוגעת בחברתה.האקסיומות של המחקר הן לגיטימיות כמו האקסיומות של המדרש או כמו האקסיומות של ההלכה הרואה עצמה כישות רוחנית שירדה לעולם כתורה שבעל פה עם לוחות הברית החרותות באצבע אלוהים.לא שאין בכך בעיות מעשיות, אלא שהאלטרנטיבה אינה אפשרית מכל וכל אלא אם יש חירות, ואין, ביד החברה לגדל את ילדיה על בסיס של הכחשת היש התרבותי המגוון.
מי שלומד תנ"ך ולא לומד איך למדו תנ"ך עשוי להגיע למעמד של קראים או של שומרונים או ובעצם גם לזה לא כי יתכן כי כל שיקרה לו הוא שהוא ילמד תנ"ך לפני מה שלמדו הם.
התנ"ך אינו מקשה אחת. אינו דומה לימוד של דיני בנין המשכן ללימוד פרשת האזינו, ואינה דומה הפגישה עם היחס של הטקסט אל בעלי נטיות מיניות כאלה או אחרות לפגישה עם הנבואה המקדשת את הצדק ואת השוויון.אין כל אפשרות להתגבר על האתגרים שהשוני הזה מציב לפני הילד הגדל היום בעולם פרוץ מידע ורווי נגישות למקורות ולמסורות אלא על ידי הדגשת העובדא כי אנו לומדים תורה על פי מה שלמדו אלה ולמדו אחרים. גם התנהגותנו היא התנהגות על פי מה שהנהיגו אחרים ואנו בחרנו מתוך מה שהנהיגו בחירה חופשית בדרך הנראית לנו כיותר טובה וכן ניתן אמון בילדינו כי יבחרו גם הם מתוך מה שהנהיגו אחרים קדמונים או קרובים את הדרך התואמת את עיקרי בחירתם.כל זה נשאר בתחום המסובך אך ההכרחי של האמת. אין לו תחליף אלא שקר, לא קדוש, אין כזה, שקר ממש.
אני חושש כי בחילופי הדברים בינינו בפייסבוק ניבעו אי הבנות בעמדתי מפני הקיצור.
אפשר ש כאן הבהרתי יותר מה שלבי נוטה לו.מותר לך להפיץ דברי.
ברכות
יצחק מאיר
תודה לך על הדברים הנכוחים.
ה"פוסט פרשנות", בדומה לפוסט ציונות משתמשת לעיתים באותם כלים פסולים של קביעת פירושים יש מאיין על מנת להוכיח נקודה מסויימת, לא שאני טוענת שזה מה שנעשה במאמר מרתק זה אלא רק להזהיר את הנוטלים חלק במלאכה – לא תמיד האמת היא המטרה ולעיתים למשלים שונים ולמסרות יש תפקיד לא פחות חשוב בקביעת אתוס.
פינגבק:החומרה של זרתושטרא « ספר חברה תרבות
פינגבק:מפגש אדר: מה הפירוש השמות המן, אחשורוש ואסתר? | עמותת כמוך – הומואים דתיים אורתודוקסים