ערב אחד, בעודי נוהג בשכונת מאה שערים העברתי את הרדיו לגלי צה"ל ושמעתי הסבר מעניין לשמות מרדכי אסתר והמן , ושאר גיבורי מגילת אסתר, עם פרשנות למנהגים ולמקומות.  ההרצאה הייתה מרתקת, אך החמצתי את ההתחלה, ולצערי גם לא הצלחתי לשמוע אותה עד תום.

לימים גיליתי שאת  ההרצאה המרתקת ההיא נשאה ד"ר תמר עילם גינדין , בלשנית המעידה על עצמה שהיא פרסייה שנולדה להורים אשכנזים, והילדה היחידה בגדרה שדיברה סינית. התכתבתי איתה והיא סיפרה לי שמשרד הביטחון סוף סוף מצא מו"ל חדש וספר ההרצאות אמור לצאת בקרוב, ובינתיים  אני  יכול להשלים את שהחמצתי בבלוג שלה ולצפות בהרצאה ביוטיוב (ראו למטה). הספר לא יצא לאור עדיין, והנה שוב הגיע חג הפורים עם המגילה.

מגילת אסתר היא טקסט מאתגר לקוראים מימי חז"ל ועד היום. מאחר ששורשיה בפרס של התקופה האחימנית, ולדוברי העברית וקוראיה קשה להבין את ההקשרים ההיסטוריים והבלשניים שבתוכם פועל כותב המגילה. כשעילם גינדין מסבירים מי הם הפרתמים והסריסים וכל הדמויות הצבעוניות החוזרות ובאות שם אפשר להבין את כוונת של המחבר ולפענח את ההיגיון הפנימי של העלילה. מנקודת מבט דתית, אפשר לקרוא את ההסברים של עילם גינדין  בשתי צורות. הראשונה, להבין מה התכוון מחבר מגילת אסתר. תורה היא וללמוד אני צריך ולכן כדאי שאבין את המלים, ומתוכן אבין טוב יותר את הכוונה, ואלמד את לקחה של המגילה בהעמקה יתירה. קריאה שנייה יכולה להיות מפרקת ומשברת. מדובר פה באגדה קדומה, שיש לה מקבילות בתרבות העמים, ובכלל זוהי מלחמה בין האלים שקיבלה תרגום וגיור כהלכה.

השאלה כיצד להתייחס לידע היסטורי פילולוגי אקדמי, ובעיית הפרשנות אינן ייחודיות למגילת אסתר כמובן, רק שכאן הפער בין הפרשנות המסורתית, לבין פשט המגילה בולט במיוחד. דרשות והסברים שנכתבים ונאמרים עד היום  של כל מי שאינו מבין  פרסית קדומה (ורוב הפרשנים הם כאלה) ממשיכים את הפער, למרות שהידע המחקרי החוץ-מסורתי זמין לכל מי שמתעניין.    סוגיה זאת גרמה לוויכוחים שהגיעו לכלל מריבות של ממש בתוך הציונות הדתית של היום. היא לבשה ופשטה צורות, מפירושו של הרטום (הידוע בשם "קאסוטו") שהיה אצל אבא שלי על המדף, אבל בישיבה הס מלהזכירו, דרך הוויכוח שהפך למאבק של ממש על לימוד התנ"ך בשיטת נחמה ליבוביץ' לעומת שיטת הרב יואל בן נון. (אפשר לקרוא על כך בספרה של חיותה דויטש "נחמה"). ישיבת מרכז הרב התפלגה לשני ראשים בשל המחלוקת הזו ממש, גם אם ניתנו לה שמות אחרים.

אני גדלתי והתחנכתי בחינוך הדתי, שבאותם ימים ראה את פרשנות חז"ל כדרך היחידה הראויה ללימוד, ופסל וביטל כל מחשבה אחרת. כשהייתי צעיר למדי, כעסתי מאד. הרגשתי שהמורים והרבנים מרמים אותי, ולעתים חשבתי שהם טיפשים ולא מבינים פסוק כצורתו. אני עוד זוכר את הוויכוח מכתה ט' עם הרב שלא ידע ש"מוניטין" פירושו מטבע, ובוודאי לא ידע שהיה זה מנהג בימי הרומיים שחז"ל שאלו אותו לצורך המדרש. המורה דחה על הסף את ההסבר שלי  וצירף  אותי, התלמיד הנבוך, יחד עם ליצני אותו הדור. אחרי שנים למדתי קצת מקרא באוניברסיטה. מעט ממש, קורס אחד או שניים, אבל מספיק בשביל למצוא אישוש לטענותי מאז.  ובכל זאת,השנים חלפו, ואני יכול להבין קצת יותר את שני הצדדים. מצד אחד, מחקרים כמו של עילם גינדין מציגים לנו ידע טקסטואלי והיסטורי, שגם אם לא נסכים עם כל מסקנותיו אי אפשר לבטלן בהבל פה, ואולי אף נחטא ונסתיר את אמיתה של תורה שבלשון בני אדם נכתבה. מצד שני, אומר הסוציולוג שבי, ברגע שפתחת פתח לערער על הפרשנות המסורתית, עלולים תלמידיך להגיע לביטול כל ערכה של המסורת. אם גדולי הדורות הקודמים לא ידעו הכל ברוח קדשם, והם זקוקים לד"ר תמר עילם גינדין שתאלפם בינה, מי לידך יתקע שאכן מבינים הם בשאר הליכות עולם. וכך נמצאת מפרק ומשבר את יסודות החינוך הדתי, ומערער את הדרך בה הובנתה כל סמכותה של המסורת.

ויש לנו את הפוסטמודרניזם, שבימים אילו מצא לו חסידים מרובים, דווקא בין אנשי הניאו-חסידות. הם יאמרו שדרידה ורולאן בארת מציעים פתרון אפשרי. לשיטתם המחבר הרי מת מזמן (מה שבוודאי נכון לגבי כותב המגילה) ומכאן נדאג למשחק הלשון המתאים והכל יהיה בסדר. אם הטקסט מתכונן מחדש כל פעם מול עיני הקורא, אין זה משנה באמת מי היו הפרתמים, ומה היא דת בשושן הבירה. אך גם פתרון כזה אינו ישים לחינוך מסורתי, כי הוא, אפילו יותר מהקודם אינו נאמן לשום מסורת פרשנית. בשיטה הזו, אפשר לעשות קריאה אירונית וקריאה איראנית, ולשחרר את הטקסט בלי שום מחויבות לשום דבר.

אך האם החלופה היחידה היא בחירה בין טיפשות סתם ל"שקר קדוש", בו אנחנו יודעים שמרמים אותנו, או את התלמידים, כדי לשמור עליהם? האם אסטרטגיה כזו בכלל יכולה להחזיק מעמד בעידן שלנו, בו זמינות המידע והידע גבוה לאין שיעור? אינני יודע לענות על השאלות הללו.

==

(פורים תשע"ב – עדכון- הספר המבוסס על ההרצאות באוניברסיטה המשודרת יצא בינתיים לאור – כתבתי עליו כאן)

(שבט תשע"ה – עוד מעט יצא ספר על המגילה – אתם יכולים להשתתף)

חלק ראשון – בו נכיר את אחשוורוש ובני ביתו:

חלק שני ובו יסופר בין השאר  על ושתי הנחשקת וחלב בכיוון צפון בלילה:

חלק שלישי (ואם תקשיבו עד הסוף תבינו מי הוא ויזתא):