"שטעטל בייגל בייסבול – על מצבם הנורא והנפלא של יהודי אמריקה" הוא שם ספרו החדש של שמואל רוזנר שיצא לאחרונה בהוצאת כתר. רוזנר הוא עיתונאי ועורך, ראש מחלקת ספרי העיון של הוצאת הספרים כנרת זמורה ביתן דביר שהוציא את ספרו החדש דווקא ב"כתר". רוזנר רוצה לספר ליהודי ישראל, על אחיהם שמעבר לים הגדול. איך הם רואים אותנו, את היהדות שלהם, מה הם חושבים על עצמם מה הם חושבים לעצמם.
הספר נפתח במבוא שנקרא "עשור ההתנתקות" לא זו של עזה אלא של יהודי ארצות הברית מישראל, ויותר מכך מיהדותם שלהם. או כפי שרוזנר מכנה את זה מ"יהדות פעילה". היהדות שם, אומר הוא לנו, נתפסת יותר ויותר כפריט ביוגרפי, לא חשוב במיוחד. אחריו ארבעה שערים. הראשון נקרא "לאן הולכים", על עתידה של יהדות ארצות הברית ואחריו "פוליטיקה של מיעוטים" על הדרך בה מנסים היהודים – שני אחוז בסך הכל לשמור על מקומם, "אוי, ישראל" המתמקד ביחס המורכב של היהודים לישראל תחת החשש להחשד ב"נאמנות כפולה", ו"מי מאמין במה" על מסורות חדשות וישנות ביהדות אמריקה. הספר מסתיים בסוף דבר "למה אפשר וצריך לאהוב את יהודי אמריקה".
רוזנר מנסה לשאול, ומתקשה להשיב לאן פני יהדות ארצות הברית. לטמיעה בתוך הרוב הלא יהודי? או אולי היא ניצבת בפני "תור הזהב" שלה? רוזנר מציין כי בארצות הברית קשה מאד לדעת מי הוא יהודי, אין הסכמה בין החוקרים כמה יהודים יש באמריקה. גם לא מיהו יהודי. המספרים נעים מחמשה ועד שבעה מיליון כשברקע השאלה עומדת התהיה "מה הוא יהודי". האם מי שחגג את חנוכה הוא יהודי? ומי שיש לו גם עץ אשוח? ומי שיש לו עץ אשוח כי בן הזוג שלו הוא נוצרי? ואם זאת בת הזוג?
הוא מספר לנו עד כמה יקר לחיות חיים יהודיים בארצות הברית בה הדת מופרדת מהמדינה ומופרטת היטב. ועל יהודים הרואים את מחויבותם הדתית יהודית לעסוק ב"תיקון עולם" במשמעותו הליברלית. זכויות מיעוטים, דאגה לחלש וקשר לאג'נדה שמאלית, מה שהופך את הקשר שלהם לישראל למורכב יותר. במיוחד כשהמםלה הדמוקרטית מצליחה בבחירות. מתוך כך יש בהם כאלה המבקשים להשפיע בפועל על מדיניות ישראל, בלי לגור בה בפועל. רוזנר מזכיר לנו כי היהודים האמריקאים הם קבוצת אליטה ובתור שכאלו יש להם תודעה שונה מיהודי ישראל ומקהילות אחרות. מספר נישואין בין דתות נחשבים ל״מעשה אמריקני״ והיהודים מכירים בכך שמדובר במאבק אבוד מבחינתם וכעת יש לחשוב מה לעשות. הדרך המרכזית היא למשוך אל הקהילה את ילדיהם של המעורבים.
נראה כי לדעתו של רוזנר השיח הישראלי על יהודי ארצות הברית נגוע בשטחיות וכולל בתוכו סטריאוטיפים על רפורמים עשירים מצד אחד, ועל ילדים מפונקים המרעישים במדרחוב בירושלים מצד שני. על דרישה למחויבות בלתי מסויגת בישראל, או לעתים ציפיה לסיוע בויכוחים פנים ישראליים. האם ישראל היא מדינתם של כל היהודים? אם כך, האם לגיטימי מצידם של יהודי ארצות הברית להתיחס להחלטות של מנהיגי ישראל כנוגעות להם? במיוחד בשאלות של הסכסוך הישראלי והשאלה הבוערת מכולם, מבחינה יהודית – מי הוא יהודי והאם להכיר בגיורים שונים. "שטעטל בייגל בייסבול" אינו רק מתאר מצב. רוזנר לא נמנע מלהביע דעתו באופן מפורש פחות או יותר, כשהוא מדבר על אמונות ודעות, על מקומם של האורתודוקסים ובענינים אחרים. זכותו, כמובן. למעשה- אם רוזנר היה מוכן לשקול שמות ארוכים וקצת משונים הייתי מציע לו לקרוא לספר ״יהודי ארצות הברית לא מה שחשבתם האמת יוצאת לאור – אני מודאג אבל יהיה בסדר״.
אני לא יודע אם ראש הממשלה לקח את ספרו של רוזנר בתיק בדרך לביקור בארצות הברית. אני מניח שהוא מכיר את יהדות ארה"ב היטב. לכל שאר האזרחים כדאי לקרוא את "שטעטל בייגל בייסבול" ולקבל תמונה מעניינת ומאתגרת על מצבם של יהודי ארצות הברית בעת הזו.
פינגבק:הערות על המצב | ספר חברה תרבות