ירושלים של זהב

כמו שבפסח מתלוננים על המצות, בראש השנה על הגפילטע, ביום ירושלים מספרים לנו כמה ירושלים היא העיר הגרועה ביותר בעולם. שמעון ביגלמן למשל מספר לנו בYNET שהוא, תאמינו או לא, לא חוגג את יום ירושלים. ממש כך. שמעון, כן שמעון ביגלמן  העיתונאי שאנחנו כולנו מכירים לא חוגג את יום ירושלים.  ולמה שמעון לא חוגג? כי "כי העיר הפכה למחוז חפצם של לאומנים חשוכים" ומה שהרבה יותר גרוע, ולו ביגלמן מקדיש את רוב המאמר הוא שירושלים היא עיר של חרדים. וראש העיר החילוני לא דואג לחילונים אלא רק לחרדים שלא משלמים מסים.  במסגרת הז'אנר הזה התפרסם עוד טור דעה, והפעם של אביטל להב, שהעורך נתן לו את הכותרת "אבטלה ובורות: ירושלים שוקעת עמוק בעוני" ולא התקררה דעתו עד שעיטר את תמונת הר הבית בכותרת "עיר של סמרטוטים". ולמה הוא כל כך לא מרוצה, תשאלו. אה – שאלה יפה. השבוע התפרסמו נתוני הלמ"ס אודות ירושלים. וככה כתוב לאמור –

אוכלוסייתה מצוידת בכל המאפיינים של אוכלוסיה ענייה – שיעור ילודה גבוה, הוצאה גבוהה על מזון בסיסי והוצאה נמוכה על אכילה מחוץ לבית, שיעור נמוך של ניגשים לבחינות בגרות (פחות ממחצית מהתלמידים בעיר), שיעור נמוך של מבוגרים המצוידים ברישיון נהיגה ושיעור גבוה של בתי אב עם מפרנס אחד.

וזה עוד לא הכל:

שיעור הילודה בירושלים עומד על ממוצע של ארבעה ילדים לאישה, לעומת ממוצע ארצי של פחות משלושה ילדים לאישה. על פי נתוני הלמ"ס, בירושלים נרשמה ב-2009 ההוצאה הגבוהה ביותר על בשר ועופות בארץ, בעוד שההוצאה על אכילה מחוץ לבית עומדת על 244 שקל לחודש בלבד, לעומת 636 בתל-אביב

מסתבר, כמה מפתיע, שבירושלים יש הרבה עניים, הרבה ילדים, והרבה אנשים שלא אוכלים מחוץ לבית.זה כשלעצמו ענין חמור מאד ואני מארגן  עוד הערב הפגנה למען אכילה מחוץ לבית. (נפגשים במרפסת עם סנדביצ׳ים). והיא מסכמת

הנתונים מלמדים כי למרות ההשקעה העצומה של המדינה בירושלים, מצבה הכלכלי של העיר עדיין אינו הולם את מעמדה כבכירה שבערי הארץ.

מילא שהיא שוכחת שבירושלים יש הרבה ערבים וחרדים, שדפוסי הפרנסה והבילוי שלהם שונים, ומערבבת בין אינדיקטורים לעוני לבין בעיות אמיתיות. למשל – אם על מספר ילדים מעל ארבעה עוד אפשר אולי להתווכח, העדפת תחבורה ציבורית היא בעיקרון דבר חיובי, בוודאי לעתיד כדור הארץ.

המסקנה המרכזית מהמאמר הוא שיש אנשים שכדאי להחביא אותם, להפטר מהם שלא יהיו בעיר הבירה שלנו, העיר הבכירה שבערי הארץ. אנחנו רוצים שירושלים תהיה ירושלים של זהב, לא רוצים שישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם ואיש משענתו בידו מרוב ימים: בוודאי לא נסכים שרחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים. אנחנו נדאג שיהיו פה האנשים הנכונים שכל עיר צריכה להשתבח בהם, אלה שמוציאים 636 שקלים בממוצע על אכילה מחוץ לבית.ולשאוף שימלאו אותה עד כלות או לפחות עד שמחירי השכירות יאמירו ולא תשאר עוד חניה בשום מקום.

קישורים קשורים

זכריה פרק ח' – בבבלוג של אריאל

אלטנוילנד

ממודיעין לירושלים

סיפור ליום ירושלים