כמה ספרי ילדים שהאידיאולוגיה והפוליטיקה שלהם עוררו את תשומת לבי השבוע, בין החדשות למבזקים לתמונות ולמלים.
הספר הראשון הוא ספרו של רוביק רוזנטל* "המסע המופלא לארץ המלים". (הוצאת כתר) הספר מספר על שני ילדים חובבי מלים, שירה ודורון שיצאו לטיול סמיוטי אל ארצם של המסמנים. יש בהם עצובים שהמסומן שלהם אבד לעד, ואחרים מצטערים מרה על שמסמן אחר לקח את המסומן שלהם, והן נותרו אבודות בחלל. או במלים אחרות העניין המרכזי בספר הוא קיומן של המלים כשהן לעצמן, והקשר המורכב שלהן לעצמים או הרעיונות שהן מסמלות. רוזנטל מדבר על גורלה העגום של מלה אחרי שהיא יוצאת מאוצר המלים השימושי של דוברי השפה ומלה אחרת מחליפה את מקומה. רוזנטל נוטע בגן המלים רעיונות בלשניים וחברתיים על מקומן של "מלים גבוהות". הוא עושה זאת בחינניות, מרחף כפרפר ועוקץ כדבורה. בספרו המלים המגונות והמפחידות יושבות המערה חשוכה, בכפרן של האונומטופאיות נשמעים צלילים, וכל המלים השמחות פורצות שוב בהורה סוערת.
ד"ר סטיבן לו, פילוסוף בריטי, כתב את הספר "השאלות הכי גדולות על החיים על העולם ועל הכל" (מאנגלית: עדית שורר, איורים: נישנט צוקסי הוצאת כתר). סטיבן לו מסביר לילדים הרכים מדוע "תיאורית השען" אינה נכונה, מה טיבה של "עובדה מדעית". מציג כמושכל ראשון את הטענה החברתית שהמדע כשלעצמו הוא פרקטיקה נטולת משמעות מוסרית, והחלטות מוסריות תקבענה את השימוש. מספר להם שמדיומים לא באמת יודעים מה חושב האדם שלפניהם, ושאין פיות בעולם, למרבה הצער. ספר נאה ושימושי, הסברים מאירי עיניים מנוקדים ומאוירים בחביבות. כל מי שתוהה לעצמו איך לגדל ילדים 'חילוניים באמת' למרות כל מה שהגננת מספרת להם בגן.
במהדורה חדשה יצא לאור ספרה של הסופרת צרויה שלו "ילד של אמא" (איורים: כריסטינה קדמון, הוצאת כתר והוצאת קשת) הילד גור, גבור הספר שומע בכל בקר מאמא שלו שהוא הילד הכי מוצלח בעולם. מסתבר לו להוותו שהוא עדיין אינו שולט כהלכה בכל האותיות, לא יודע לצייר פרצוף כתיקונו, וגם בתחום החבטות השימושיות אינו ממש מומחה. ענין זה גורם לו לדיסוננס מול הצהרותיה הבלתי פוסקות של אמא שלו, אותה הוא מחזיק כסמכות שאין עליה עוררין. שלא כמנהגי, אגלה לכם את הסוף. הפתרון לקונפליקט הוא שכל אמא בפני עצמה משוכנעת שהילד שלה הוא הוא היחיד והמיוחד. אמא של גור לפחות מבינה שגם לאמהות אחרות יש ילדים יחידים ומיוחדים שראוי לשמור עליהם ולחבק אותם.
========
* אני מאד גאה על כך שרוביק רוזנטל ציטט אותי פעם אחת בספרו המונומנטלי "מלון הסלנג המקיף". בגוף הטקסט ממש ולא בהערת שוליים.