רוח הבלהות של הקפיטליזם

בקיץ האחרון יצאו המוני בית ישראל לרחובות. נטו אוהלם בשדרות והניפו שלטים בכיכרות. "המחאה החברתית" קראו לזה, והעם דרש (בקצב אחיד) צדק חברתי. כמה חודשים חלפו ובחוץ יורד הגשם, ועדיין הדעות חלוקות מה רצה העם, מי העם הנ"ל ומהו בכלל הצדק החברתי הנכסף. מעת לעת מתפרסמות כתבות ומאמרים "מה באמת" וגם בזמן ההפגנות עצמן היו לא מעטים שניסו להגיד מה הוא צריך לרצות. גם אני לא יודע, מה בדיוק רצו המפגינים, והעם, מאחר שלא חקרתי זאת. אני גם מנסה לא להגיד לאנשים אחרים מה הם צריכים לרצות. כך או כך נראה לי שהיו שם כמה דעות, באותה ככר ממש. היו כאלה שחשבו שזה יהיה הקיץ של אביה (ספיבק) ועולם ישן עדי יסוד נחרימה. אחרים רצו רק שיהיה קצת פחות גרוע. קפיטליזם זו השיטה הכי פחות גרועה, הם אמרו, רק נעשה שתהיה אפילו פחות גרועה כך שיהיה לנו עוד קצת כסף לקנות כמה דברים.

ענין חשוב שיש לי לומר לאלה אף לאלה, הוא שאין "הקפיטליזם" בתור שכזה. כמו שכבר אמרו בהקשר אחר, קפיטליזם הוא שם משפחה ולא שם פרטי. ישנן כמה וכמה שיטות טעמים וגוונים לקפיטליזם. אינו דומה הקפיטליזם של המדינה בדרום קוריאה, לזה שנותן מקום משמעותי לעובדים כמו בגרמניה. אבל יש זן אחד של קפיטליזם שהצליח לייצר שיח כאילו הוא הקפיטליזם ואין בלתו. יש שקוראים לו "הקפיטליזם הניאו ליברלי". ולא, הוא לא היה פה מימי אברהם אבינו כמו שסבורים כותבי טורים בYNET ויש להניח שהוא לא ישאר לנצח כמו שחושבים חבריהם בדה-מארקר. המפנה הניאו ליברלי הוא שינוי משמעותי של הדרך בה פועל הסקטור הפרטי והציבורי על ידי הסרת מגבלות על פעילות עסקית באמצעות הגנה על הקניין הפרטי, שמירה על עקרון השוק החופשי והחופש לסחור. המשמעות היא דה רגולציה מקיפה של פעילות  השווקים הפיננסיים, הפרטה של פעילות ממשלתית יחד עם הקטנת מדינת הרווחה וכרסום כוחם של האיגודים המקצועיים. הקפיטליזם הניאו ליברלי דוגל ב"ממשלה קטנה" שאינה מעורבת בשוק באופן פעיל, ובהפחתת המסים לחלק העליון של בעלי ההכנסות הגבוהות. הוא מבקש ליצור תנועה חופשית של סחורות בין המדינות ולהפחית ככל הניתן את המגבלות על תנועות הון בהיקף משמעותי בין מדינות. חשוב לציין כי לא מדובר בדה רגולציה בתור שכזו, אלא בצמצום רגולציה אחת והחלפתה באחרת שתאפשר את הפעילות הזו. המפנה הניאו ליברלי הביא לעליה משמעותית בחלקו של המגזר הפיננסי בכלכלה ובתוצר העסקי. נוצרו 'דברים' חדשים שאפשר לסחור בהם. נגזרות על השוק, חוזים עתידיים ועוד 'מוצרים פיננסיים' שהפכו כמעט את הכול לסחיר. חוב של אנשים פרטיים וגם חובות של ממשלות הפכו אובייקטים למסחר רב מטבעי ורב לאומי. אחת התוצאות של המפנה הוא עלית שכרם של המנהלים בתלות במניות מה שהביא למדיניות קצרת טווח. במקום השקעה ופיתוח השוק עסק במניפולציות פיננסיות. וכפי שאמרתי יש פה ענין כפול, שלא לומר תודעה כוזבת. המהלך הניאו-ליברלי מוצג במונחים של 'קידמה' ו'התפתחות' ובו זמנית נתפס גם כמהלך המייצג את 'המצב הטבעי' הקפיטליסטי.

בדיוק בגלל זה, כך נראה לי, הא-ג'ון צ'אנג, כלכלן דרום קוריאני הפועל בארצות הברית כתב את "23 דברים שלא מגלים לנו על קפיטליזם" (כלכלנים חייבים לשים מספרים בכל מקום, זו נטייה בלתי נשלטת אצלם) שיצא לאור לאחרונה בהוצאת כנרת זמורה ביתן. (מאנגלית: גיא הרלינג). הא-ג'ון הוא קפיטליסט, אל תטעו, אבל מזן אחר והוא מבקש לפרק את השיח הניאו ליברלי, או במלים אחרות – לספר לכם שעובדים עליכם בלי בושה. אם הא-ג'ון היא כותב את ספרו בעברית במקור, יש להניח שהיו קוראים לו "זהו שלא". חשבתם ש"השוק החפשי" הוא באמת שוק, ובאמת חפשי? אז זהו שלא. השוק החפשי פועל באמצעות חוקים תקנות והסדרות. האם הכלכלנים הם אלה שצריכים להנהיג את הכלכלה? לא, אומר לנו הא-ג'ון בנחרצות. עדיף שיכתבו ספרים ומחקרים, בשביל לנהל מדינה צריך לדעת הרבה יותר. האם מה שטוב לתאגידים הגדולים יהיה טוב למדינה כולה? האם רמת החיים באמריקה הניאו ליברלית אכן גבוהה יותר מזו של העולם כולו?    נראה לי שהבנתם, התשובה היא לא.  הספר בהיר נהיר ופופולארי למדי, כך אומרים. כדאי לקרוא.  וחוץ מזה, "הקפיטל" יצא במהדורה חדשה.

לקריאה נוספת

ראיון עם המחבר בכלכליסט

אורי בבלוג "דעת מיעוט"