חיים של אחרים

שיריו של בילי גו'אל חביבים עלי עוד מנעורי. הייתי צעיר ואהבתי לשמוע  את Honesty והאמנתי ל Just The Way You Are והיו עוד שירים. אחד שערבה לי נעימתו הנוגה- איש הפסנתר של יואל קראנו לו. הפסנתר מתחיל ומיד המפוחית:

השנים חלפו, וחזרתי להקשיב למלים הנוגות :

Now John at the bar is a friend of mine
He gets me my drinks for free
And he's quick with a joke or to light up your smoke
But there's someplace that he'd rather be

He says, "Bill, I believe this is killing me."
As the smile ran away from his face
"Well I'm sure that I could be a movie star
If I could get out of this place"

והוא  לא היחיד באותו מצב ממש

Now Paul is a real estate novelist
Who never had time for a wife
And he's talkin' with Davy, who's still in the Navy
And probably will be for life

והפסנתרן מסכם את הדברים מנקודת מבטו

It's a pretty good crowd for a Saturday
And the manager gives me a smile
'Cause he knows that it's me they've been comin' to see
To forget about life for a while
And the piano, it sounds like a carnival
And the microphone smells like a beer
And they sit at the bar and put bread in my jar
And say, "Man, what are you doin' here?"

שאלה שאף אחד לא פטור מלהשיב עליה, בסופו של דבר. גם אני מתחבט בה לפעמים. אולי אשאל את בילי הזה, שנוסע לטוקיו להתחנף לקהל, חם לו כל כך ואותות השנים ניכרים בו:

Man, what are you doin' here?