שבוע הספר 2012 חלק ג – ביקור ביריד

שבוע הספר ביקור ביריד ואבא במאה

כמה וכמה

אתמול הלכתי ליריד הספרים בירושלים. חיכינו בחוץ חצי שעה, כי הספרים היו צריכים להתלבש או משהו. היו המון ספרים על הדוכנים, וילדים וילדות בחולצות אדומות ניסו למכור אותם לעוברים ולשווים. סופרים לא היו כל כך. על פי מקורות זרים, הם היו כולם  בתל אביב. טוב, זה ידוע שהם לא סופרים את ירושלים. גם השנה, למרות החוקים והדיבורים, ביריד נדרשה ממך יכולת מתקדמת באריתמטיקה שימושית. למשל – אם תקנה ספר אחד תקבל 30% הנחה מהמחיר הקטלוגי. אם תקנה שניים, תקבל כבר חמשים אחוז הנחה. אבל אם אתה רוצה, אתה יכול לשלם על השניים את המחיר המלא (שזה בערך אפס אחוז הנחה) אבל תקבל יחד איתו שלשה ספרים לפי בחירתך. אם תקנה עוד אחד, תקבל גם תירס חם מהמוכר בפינה, ונשיקה מהסופר. סליחה, זה רק במבצע בתל אביב.

על השלחן בבית מחכים לי כמה וכמה ספרים לקריאה וסקירה בשבוע הספר הזה, לכן לא תכננתי לקנות. אבל מה – לא נעים. אז קניתי. שניים כמובן. הראשון הוא ספר חדש של אראלה שדמי "ארץ מאובטחת – משטרה ושיטור בישראל בשנות האלפיים" בהוצאת הקיבוץ המאוחד. הספר, כך כתוב עליו –

צמח מתוך שאיפה לעודד את השיח הציבורי על המשטרה ולהרחיב את המחקר האקדמי, ובמיוחד לחשוף את הפנים המוסתרות של המשטרה והשיטור בישראל – פנים המתגלות לקבוצות ויחידים אשר סובלים מנחת זרועם של גופי המשטרה והשיטור. ….[הוא] מבקש לנתח כיצד מתפתחים המשטרה והשיטור בישראל, ומה הם הכוחות המעצבים אותם, ומנסה להאיר באורח ביקורתי כמה היבטים בתיפקודם. התקווה היא לעורר דיון ציבורי פתוח ואמיתי על משטרת ישראל – נושא שנדחק לשוליים במשך רוב שנות המדינה.

ואכן, בתחום המחקרי יש כתיבה רבה מאד על הצבא, ומעט מאד – אם בכלל – על המשטרה. שדמי היא קרימינולוגית ופעילה חברתית. אותי מעניינות מאד סוגיות של הפעלת כח לגיטימי במדינה דמוקרטית, יתרונותיו של כח כזה יחד עם האתגרים המונחים לפתחה של חברה רב גונית כמו שלנו.  הספר, כך נרמז מהכריכה, הוא בנימה ביקורתית למדי.  ויש שם גם פוקו,  עם הפנאופטיקון שסחב מבנתהאם, ועוד. יהיה מעניין. אחזור לפה לספר לכם.

וקניתי עוד ספר. (תחשבו לבד כמה שילמתי) של גיאורג זימל. זימל הוציא עכשיו ספר חדש, ולא היה לי נעים ממנו. בכל זאת – אחד מאבות הסוציולוגיה. אז נכון שהוא מת מזמן בשנת 1918 ,  ובגלל זה לא הגיע לחתום על הספר אפילו בתל אביב, אבל בכל זאת מדובר בזימל. הספר, שנקרא " כיצד תיתכן חברה" בהוצאת הקיבוץ המאוחד אף הוא, הוא אסופה של מאמרים שערך עמוס מוריס-רייך (תרגמה מגרמנית: מרים קראוס). על הספר מספרת ההוצאה:

גיאורג זימל, אולי הפוסט-מודרני ביותר מבין מייסדי הסוציולוגיה, היה הוגה חדשני ונועז, והראשון שהסיט את המבט הסוציולוגי מהשאלות החברתיות "הגדולות" על הכלל אל המיקרוסקופיה החברתית המתמקדת באינדיווידואל – היסט שאופיו החתרני לא נעלם מעיני בני זמנו. מאמריו המתורגמים בכרך זה, על נושאים כמו ההרפתקה, הסוציולוגיה של החושים, הארוחה או הכסף, סללו את דרכה של ההגות החברתית לעיסוק בנושאים שנחשבו קודם לכן "שוליים" ו"נמוכים", שיהוו מפתח להבנת תהליכים וזהויות חברתיות ולפענוח הנימות שמהן שזורה החברה המודרנית. מאמריו היו לנכסי צאן ברזל של סוציולוגים, אנתרופולוגים וחוקרי תקשורת ברחבי העולם.

טוב, חוץ מהענין של הפוסטמודרני (בכל זאת הבחור מת ב1918) אני מסכים איתם. (ואני  נורא אוהב את הביטוי "נכסי צאן ברזל" – אלה שגוזזים מהם את צמר הפלדה שהיינו שוטפים איתו סירים בטירונות).

אחר כך הלכנו לשתות קפה באיזה מקום שמוכרים בו כל מיני מוצרים בכמה קומות עם מדרגות נעות נאות למדי. ויש שם גם חנות לממכר מוצרים תרבותיים. נכנסנו וצילמתי שני ספרים ששיעשעו אותי. (קצת).

20120612-132026.jpg20120612-131959.jpg

וגיליתי שגם בנפילים נפלה שלהבת (תודה – ח') לא רק את מרקס מוכרים בזול ואפילו איין ראנד נמכרת במבצע האכזרי.

20120612-132043.jpg

ובגללשאשתי בחרה כבר שלשה ספרים  והמוכרים הכריחו אותנו לקחת עוד ספר שבכלל לא רצינו ובטח לא נקרא, ובגלל שהמצב נורא, ואף פעם לא היה ככה,  לקחתי את הספר הזה.

20120612-132059.jpg

כמי שמזהה את הציטוט שירשום לעצמו על פתק. הוצאות ספרים נורא אוהבות לעשות חידונים כאלה ולתת ספרים במתנה.

2 Comments

  1. פינגבק:שבוע הספר פרק א « ספר חברה תרבות

התגובות סגורות.