זה יגמר בבכי

אילן גולדמן מספר במדור הספורט של "הארץ" על תחרות האופניים נגד השעון במשחקים האולימפיים:

בראדלי וויגינס כתש את יריביו כדי להבטיח למארחת מדליית זהב שנייה במשחקים, קריסטין ארמסטרונג האמריקאית חזרה מפרישה ועשתה זאת בנשים.

Max Factor 1950 Wild Blue

איזה יופי. יש סיקור לתחרות אופניים, והכתב לא שכח לכתוב גם על תחרויות הנשים. ענין שממעטים ליחס לו חשיבות לצערי, במיוחד בספורט האופניים. אבל השמחה מוקדמת. לצערי. לא צריך תואר שני בתיאוריות ביקורתיות של תקשורת וגם לא התמחות בלימודי מגדר כדי לראות את ההבדלים בצורת הסיקור ותוכנו.

וכך זה מתחיל, בגברים:

כולם נראו במיטבם: האלוף האולימפי קנצ'לארה זינק בעוצמה חייתית ונראה שכתפו הימנית אינה מטרידה אותו יותר, אלוף העולם מרטין פוצץ את הדוושות בעוצמה האופיינית לרגליו, ואפילו כריס פרום הדקיק נאבק בהילוכים הקשים כמי שהבטיח לבריטים מדליה.

ובנשים:

את מירוץ הכביש ביום שבת, קריסטין ארמסטרונג סיימה עם שפתיים כחולות. זה לא היה בגלל שהרוכבת בת ה-38 מטנסי גילתה צבע חדש של שפתון או התחילה טרנד – פשוט היה כל כך גשום וקר, עד ששפתיה של אלופת העולם לשעבר, שינו צבע.

הגברים האנרגטיים מול האשה עם השפתיים הכחולות. ויש לו גם שנינה מופלאה. ולא, זה לא ליפסטיק, אפילו שידוע שספורטאיות מקפידות על הליפסטיק שלהם  לפני כל מירוץ.

וכך הסתיים המרוץ, בגברים:

פביאן קנצ'לארה, האלוף האולימפי היוצא, הלך ונכבה מרגע לרגע. הכתף עליה נפל ביום שבת, החלה להציק ואפילו הרגליים המאסיביות לא עזרו הפעם.

מפסיד, אבל גבר כמו שגבר צריך להיות. עם רגליים כמו של גבר אמיתי. פצוע, אבל נלחם עד הסוף.

ובנשים:

כשארמסטרונג התקרבה לישורת האחרונה, לכולם כבר היה ברור כי הזהב שייך לה. היא הובילה בכל אחת מבדיקות הזמנים המקדימות וגם אולגה זבלינסקייה, מומחית הנג"ש הרוסייה שישבה על הכסא המוזהב המיועד למובילה הזמנית, ידעה כי כסיסת הציפורניים לא תעזור במאומה – רגעיה בזהב שאולים.

(הסבר קצר – בתחרות מסוג זה כל אחד רוכב בנפרד, כך שזבלינסקייה השיגה את התוצאה הטובה ביותר עד ליציאתה של ארמסטרונג). אתם יכולים לדמיין לעצמכם את זבלינסקייה עם הצפורניים על כסא מוזהב, נכון? כי זה מה שמענין אשה. כסא מוזהב, בטח עם נצנצים, והצפורניים שלה.

ואם לא נחה דעתכם, ולא הבנתם מה צריך לחשוב על נשים הרוכבות על אופניים, ראו את הסיכום, תחילה על בראדלי וויגינס, גבר שבגברים:

זה השינוי התרבותי שמעשיו חוללו: מאומה שלפני 20 שנה כלל לא הייתה מעורבת במשחק האופניים הגלובאלי, הבריטים הפכו בשנה האחרונה לכוח הדומיננטי ביותר בתחום. אם עד עכשיו בריטניה הייתה לאימפריה של כדורגל שזוהתה בעיקר בזכות מועדוני הפאר שלה, מהיום בערב היא הפכה גם לאימפריה של דוושות שתזוהה בזכות הרוכבים שלה.

כשמגיעים לגברים שוב נשלפות המטאפורות הגבריות. יש פה עוצמה, פעמיים אימפריה, ממש כמו פעם, בימים ההם שבריטניה שלטה בגלים. לא תשמעו פה אף מילה על פאות הלחיים נוסח שנות הששים של וויגינס, או על הבת הקטנה של קנצ'לרה.

ובנשים:

ארמסטרונג שפרשה זמנית לאחר בייג'ין כדי להקים משפחה, חצתה את קו הסיום בזמן של 37.34 דקות (מהירות ממוצעת של 46.3 קמ"ש) וסילקה את הרוסייה תכולת העיניים עד המדרגה ה-3 בדוכן המנצחים (37:57 דקות). ברונזה נוספת לזבלינסקייה בשבוע אחד, לאמריקאית סגירת מעגל מרגשת שהסתיימה בדמעות.

הכל מכל כל. ארמסטרונג שחושבת שלהיות אמא זה יותר חשוב, "רוסיה תכולת עיניים" שזה מסמן תרבותי מוכר אצלנו, וכמובן דמעות. ויש עוד עקיצה קטנה, לסיום:

המהירויות שנראו על המסלול, לא היו מהטובות שנצפו בשנים האחרונות, אבל בהתחשב בתנאים על המסלול – כל רוכב אופניים תחרותי יוכל להגיד לכם, כי היה חותם בשמחה על זמני המנצחות.

יחסית לנשים, היה בסדר. סביר. אתם יודעים. בין הילדים, והליפסטיק, והדמעות יש פה ושם אופניים.  רק אל תפתחו יותר מדי ציפיות, שלא יגמר בבכי.

2 Comments

  1. פינגבק:ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » אמא הליקופטר‏

התגובות סגורות.