כן. יפה שאתם עוקבים, בעוד שבועיים בערך אתחיל את השנה השלישית בתכנית ללימודי תרבות באוניברסיטה העברית בירושלים. למה שלישית? ובכן – למה לא. אני לומד בקצב שלי, ומשלם את הקנסות שהות"ת השיתה על סטודנטים מתמהמהים. תואר שני אחד כבר יש לי, וכבר תרגמתי את ההון התרבותי להון פיננסי אצל המעסיקה שלי, אז אין לאן למהר. אני מזדקן לאיטי, ורק הסטודנטים והסטודנטיות נשארים צעירים. בשנה השנייה הרחבתי את ידיעותי בתיאוריות הביקורתיות, עם מאמץ מיוחד בכיוון בודריאר, שהעסיק את מחשבתי מאז קראתי את ספרו המרתק של ד"ר אושי קראוס "בודריאר וסימולקרת הכסף – על כסף, שוקי הון ומשברים פיננסיים". אפילו כתבתי עליו עבודה (על בודריאר, לא על שהם- קראוס). בכך השלמתי את התכנית שלי להתעמק בתיאוריות ביקורתיות בעשור הנוכחי.
בסטייה קלה מהתכנית המקורית שלי, למדתי גם כל מיני דברים על הפרעות אכילה, ואכילה בהפרעה. רכשתי שם כמה תובנות שימושיות, גם אם מדכאות למדי על יחס החברה לשמנים בהתהוות ועל חוסר האפשרות לרזות אי פעם.
ויחד עם עדי, היתה לי את קבוצת ה"חברותא" על "ההמון, האינטלקטואל והתרבות – היחס לתרבות המונים מאסכולת פרנקפורט ועד היום". ענין מרתק, שאמנם לא זכה לפופולאריות עצומה בקרב תלמידות התכנית, אבל היה מסע אינטלקטואלי מעניין, והיו גם עוגיות. בקרוב אכתוב כאן סיכום ומסקנות, אם רק אספיק.
מסקנות ביניים? יש ויש. תכנית אישית לתואר שני היא מסלול עתיר סיכונים למי שלא מילא כרסו בש"ס ופוסקים קודם לכן. רב תחומיות עלולה להיות ענין מתעתע. כדאי לדעת היטב מה רוצים בטרם מתחילים. מצד שני זו עצה טובה לחיים בכלל.
אני אקדיש את השנה האקדמית הזו, אם לא יצוצו מניעות ועיכובים, לדיון בעניני קפיטליזם. ואם הכל יעלה יפה אפילו אמצא מנחה ואתחיל לכתוב את התיזה שלי, שתעסוק, איך לא – בקפיטליזם. יצירה שמן הסתם תהפוך לספר רב מכר. (ידיעות ספרים כבר התקשרו להציע לי חוזה, אבל אני שומר לרסלינג זכות סירוב ראשונה.) בינתיים, אמליץ לכם לצפות בסדרה הזו – "עלייתו של הכסף", בה פרופסור ניאל פרגוסון מספר לנו את הסיפור (האמיתי?) על הכסף ומה שהוא עושה. הסדרה מבוססת על ספר שיצא גם בעברית מאת אותו ניאל פרגוסון ממש, וכאן הוא מציג את העיקרים בצירוף תמונות משמחות ומפחידות. בפרק הזה הוא מספר על מיסטר בונד שמנהל את העולם. (לא, לא ג'ימס, מישהו אחר):