בכל שנה, בעונה הזו של השנה הצפורים נודדות אל ארצות החום. בשל כך, ככל הנראה חוזר ועולה כטקס שנתי הויכוח על שעון הקיץ.  אני לא אוהב את שעון הקיץ, כבר אמרתי, אבל חושב שהויכוח מגיע למחוזות משונים במקום לדון בדברים כהוויתם. ולכן, אנסה להזכיר את מה שבעיני נראה חשוב.

מאחר שלא השתנה מאומה מאז הקיץ האחרון, ארשה לעצמי להשתמש בדברים שכתבתי בשנה שעברה, עם מעט שינויים והרחבות.

אני לא אוהב את שעון הקיץ, אמרתי את זה מזמן. בימים בהם בשעה שמונה עדין אור, אני מרגיש לא נוח. האור הזה מסנוור אותי, ואחרי יום עבודה העיניים מבקשות קצת מנוחה. מבחינתי, הזמן הנכון לכיבוי אורות הוא שש וחצי, מקסימום שבע. כזה אני. ולא, בתורה לא כתוב שום דבר על שעון קיץ ושעון חורף. הדבר הכי קרוב הוא מה שנאמר בבראשית, אחרי המבול – עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ'. ובכל זאת – אני חי במסגרת תרבותית מסוימת, ושינוי השעון מפריע לה. בתרבות בה אני חי יש משמעות רבה לשקיעה, היא מסמלת את תחילתו של היום הבא והרבה טקסים נקבעים סביבה. בתרבות הזו נהוג להגיע לעבודה בשעה שמונה לכל המאוחר,  בלי קשר למצב השמש בשמיים. ולכן, ואם אני רוצה לעשות כמה דברים קודם ,  אני צריך לקום בחמש או בשש. ואני לא אוהב שהציפורים לא מצייצות בשעה שאני קם, ועגום לי ללכת ברחוב בחושך, שלא לדבר על לרכוב באופניים, ענין החביב עלי כל ימות השנה. ואני שונא את כל ההחלפות האלה, פעמיים בשנה. כל הבקר חיפשתי ולא הצלחתי להזכר איפה למען ה'  הנחתי את שעון החורף שלי באפריל הקודם.

ולמה זה רלבנטי, ומה אכפת לנו מרכיבת האופניים שלך, שגם ככה לא מביאה אותך רחוק?

שאלה יפה. ולפני שאשיב עליה – נחזור ליסודות.

עשר ועשרה

כל בקר זורחת השמש, וכל ערב היא שוקעת. ככה זה מאז שאני זוכר את עצמי, ויש עדויות משכנעות שזה היה גם הרבה קודם. בבית הספר למדתי שהשקיעה והזריחה,  להן  יש סידור עבודה קבוע, תלוי ביחסים שלא הבנתי אותם לעומק, בין כדור הארץ והשמש, ומסיבה זו מספר שעות האור משתנה באופן מחזורי. למעשה – השמש בכלל לא זורחת, ולא שוקעת. אלה אנחנו שמסתובבים מסביבה ורק באים בטענות. התרבות בה אנחנו חיים קבעה הסדרים שונים, כיצד להתנהג בשעות שיש אור ובשעות שאין, ישנם גם אילוצים ביולוגיים הגורמים לנו בני האדם, יושבי חושך וצלמוות, ללכת לישון בחושך. שינויים תרבותיים היסטוריים הביאו את הרעיון  שצריך לחלק את הזמן ליחידות מידה קבועות, וליצור מסגרת בינלאומית שתשקף את זאת.  לשם כך, ובעיקר כדי שהספינות תוכלנה להגיע בבטחה אל יעדן, הוחלט לחלק את העולם לאזורי זמן שייצרו את המסגרת הקבועה והיפה הזו, וכקריטריון נקבע המרחק מאנגליה – הלא היא  מרכז העולם. נכון, שעת הזריחה והשקיעה אינה אחידה על פני כדור הארץ  ומשתנה לפי עונות השנה (לא יודע להסביר למה, אני סוציולוג ולא פיזיקאי) ובכל זאת – כך הוחלט, ובעזרת כחות הכפיה הבינלאומיים מומש הלכה למעשה. בינתיים, כשהכפיה קצת נחלשה, כל מיני מדינות  החליטו לזוז טיפה ימינה או טיפה שמאלה ולהגדיר "אזור זמן" שאינו זהה בדיוק למה שהחליטו מזמן חכמי גריניץ'.

אחד מהרעיונות הללו, שככל הידוע לי מיוחס לבנג'ימין פרנקלין, הוא "שעון הקיץ".  פרנקלין היה קפיטליסט נלהב, שטבע את המושג המדכא "זמן הוא כסף"  והציע להעיר את תושבי עירו באמצעות תותחים למען לא ירבצו על משכבם, הבטלנים הארורים. מתוך כך הוא גם חשב שחבל להשחית שעת אור נאה ושימושית בבוקר, שאין יפה ממנה לעבודה, וכדאי להזיז את השעון. וכך גם נחסוך את התשלום למדליקי הפנסים.

"שעון קיץ" הוא מטאפורה מטעה, מאחר שאין לו קשר אינהרנטי לקיץ, אלא פירושו הזזה של הזמן התרבותי האחיד לעומת זמן גריניץ' – שגם הוא זמן תרבותי אחיד. אין שום דבר "טבעי" בשעון זה או אחר, הכל מוסכמות תרבותיות.  זכרו זאת, השמש זורחת ושוקעת בלי שום קשר לשעון שאנחנו עונדים על ידינו, ואפילו לא לככר השעון ביפו בלילות. הקצב שלה לא תלוי בנו והוא נמשך כי ככה זה אצל השמש, והימים מתארכים ומתקצרים כי ככה זה (אחר, אבל גם בלי קשר אלינו).

במרוצת השנים שחלפו מאז המצאת הקיץ והשעון, נושא זה הפך לסוגיה טעונה. מסיבות שונות, ובעיקר משונות היא התחברה לויכוח הישן על דת ומדינה, דתיים וחילונים, פוליטיקה וקואליציה.

דומני, שהטיעון לפיו שעון קיץ חוסך מיליארדים למשק נזנח. איני יודע מתי הוא היה נכון, ואיך בכלל חושב. המספרים שהופרחו נראו לי כאסמכתה בעלמא. גם המחשבה שיש בכך משום צמצום תאונות הדרכים אין לה על מה שתסמוך. מה שנותר הוא הטיעון ששעות אור ארוכות הן דבר נאה ונחמד, ומאפשר למשפחות לבלות עם ילדיהם הקטנים, ולקנות דברים רבים שיניעו את גלגלי הכלכלה.  זו טענה לגיטימית, כמובן. אבל היא למצער שקולה לטענתם של אלה  שלא אוהבים את הרעיון ולא נוח להם איתו. בירושלים אין ים, כידוע, ולאנשים רבים שלהם ילדים רבים האור המאוחר מפריע. שעון הקיץ לא מתאים לאורחות חיים הכוללים סעודה בליל שבת שעה וחצי אחרי השקיעה, והימנעות מכתיבת פוסטים באינטרנט עד למחרת, שוב אחרי השקיעה. ויש כמה וכמה מועדים בשנה בהם המשפחה מתכנסת, וגם הם בדרך כלל אחרי שקיעת השמש, ואם הזמן התרבותי גורם לכך שזה יהיה מאוחר, הילדים נרדמים ליד קערת המרק. (או בתוכה, תלוי).

כשנוצר הזיהוי בין התנגדות לשעון קיץ לבין דתיות, במיוחד חרדי הוא  איפשר לעשות שימוש יצירתי במושג "חושך", ובימי הבינים החשוכים ושאר השמצות.  גם אנשים דתיים, שמוקד ההתנגדות שלהם הוא הפרעה לאורח החיים הנוח והנעים, ולא הפרה של עיקרי אמונה הפכו את התנגדותם ל"התנגדות דתית". וכך שני הצדדים נוטים להתבצר בעמדתם. ראו למשל את הטיעון התמוה שהצום ביום הכיפורים קשה יותר בגלל שעון הקיץ. או תסלחו לי, החשבון שלא הבנתי עד היום על הסליחות.

הסיקור התקשורתי מציג את "התועלת" שנגרמת "לנו" ו"למשק" ותומכת חד צדדית בהארכת השעון עוד ועוד. הוא מזדהה עם ה"אנחנו" של המעמד הבינוני החילוני, אליו שייכים הכותבים.  "אנחנו" אחר שקם מוקדם ממש, לא שייך אליו. וכך גם שומרי השבת וילדיהם. ועוד משהו – במונחי "אור" ו"חושך" נעשה גם שימוש מטאפורי לציין את הניגוד בין טוב לרע. לא חקרתי את שורשי הניגוד הזה, ומתי החלו לעשות בו שימוש אבל ודאי של"תקופת הנאורות" מקום חשוב בהנחלת השימוש במטאפורה וכינוי יריביך הרעיוניים כ"יושבי חושך". משם גם מגיע הרעיון להשוות את השעון שלנו לזה האירופי, ולאו דווקא למצרי או לסורי שמזיזים את השעון לפי חג הרמדאן. רצוי שאנחנו ננהג כמותם רק משום שהם אירופאים "בני תרבות" ובתור שכאלה רצוי לשאוף להגיע למדרגתם. כך שוב מחוזק הציר קדמה מול רגרסיה. ומתוך כך כבר לא מדובר על פשרה או דיון על הדרך בה אפשר למצוא נקודה בה כולם יהיו מרוצים, כי מדובר במלחמת תרבות, שלא לומר מלחמת דת על פניה הציבוריים של מדינת ישראל. ובמלחמה, כמו במלחמה. ומשם כך נראה לי ההצעה  שכל השנה יהיה שעון קיץ, ובקיץ יהיה שעון אולטרה קיץ, שיביא אותנו לזריחה בשעה רבע לשמונה בבקר. מה שיפריע לרוב האנשים שהולכים לעבודה, או לבית הספר.

כך או כך, שאלת השעון המוסכם היא שאלה שיש לה השלכה על כל האנשים. אי אפשר לחיות במדינה ולהתעלם מהשעון או התאריך הנוהגים בה. כלומר אפשר, תיאורטית, אבל המחיר היומיומי כבד למדי. וכפי שאמרתי, אם נסיר מעל השלחן את הדיונים הלא רלבנטיים ואת ההשוואות שאין להן מקום נראה שבסופו של דבר השאלה היא איך לארגן באופן ממוסד את השעון הרשמי, מי יהנה מזה ומי יענה. וכאן, כפי שאמרתי, רכיבת הבוקר באופניים שלי (ושל יאן ומיכל ודודי) גם היא גורם בעל משקל. ולכן שאלה זו צריכה להיות מוכרעת באמצעות דיון ציבורי שימצא את האיזון הנכון בין דעת הרוב לבין המיעוט, שישקול יתרונות וחסרונות ציבוריים מול אינטרסים פרטיקולריים מקומיים.

ואפשר גם להחליט פעם אחת ולהפסיק לשנות כל פעם מחדש.בשנה שעברה שמעתי מפי ידידי הלל גרשוני הצעה, שאיני יודע אם הגה אותה בעצמו, אך היא מוצלחחת כמעט כאילו חשבתי עליה בעצמי, ובכל מקרה – עד  שיוכח אחרת נקרא לה שעון-גרשוני. שעון  שיהיה בדיוק חצי שעה אחרי מזה המכונה בישראל "שעון חורף" וחצי שעה לפני "שעון קיץ". בדיוק באמצע. (לטכניים שבינינו – נעבור מ GMT+2 ל GMT +2.5). הצעה מצוינת. ולכן אני קורא לעם היושב בציון ובסביבה –  הבה נזיז פעם אחת ולתמיד את שעון ישראל הרשמי  ל"שעון גרשוני" וכך כולם יהיו מרוצים, ולא נצטרך להזיז את השעון הלוך ושוב.  ואולי יהיה נושא אחד פחות להתווכח אודותיו.

.

.

.

עדכון מאוחר – לשאלת רבים – כמה  ציטוטים מתוך דו"ח הועדה האחרונה בנושא :

"המצב המעודכן להיום הוא שאין חסכון באנרגיה או שהחסכון שולי". בענין פריון העבודה – "לא מוכרים מחקרים תקפים". בנושא התרחבות בכלכלה כתוצאה מצריכה "גם בתחום זה לא הצליחה הועדה למצוא מחקר מדעי תקף" עליה בתחלואה – "אין מחקרים", שיפור איכות השינה – "אין מחקרים חד משמעיים", תאונות דרכים – "לא נמצא קשר סיבתי", איכות חיים "לא נחשפה הוועדה למחקרים תומכים".

וכדי שלא תגידו שהוצאתי דברים מהקשרם – הנה ההקשר.
http://www.moin.gov.il/SubjectDocuments/DST_Committee_Report.pdf