Armstrong said, ““we had one goal and one ambition and that was to win the greatest bike race in the world and not just to win it once, but to keep winning it.”” However, the path he chose to pursue that goal ran far outside the rules. His goal led him to depend on EPO, testosterone and blood transfusions but also, more ruthlessly, to expect and to require that his teammates would likewise use drugs to support his goals if not their own.
(USDSA Vs. Armsotrong)
אז מה בעצם קרה?
לטובת קוראי שאינם מצויים בטור והלכותיו, והרוכב המקצועני היחיד שהם מכירים בשמו הוא לאנס ארמסטרונג, אחזור על עיקרי האירועים, כפי שהם ידועים עכשיו. לאנס ארמסטרונג, רוכב האופניים המפורסם ביותר בעולם, ניצח שבע פעמים בתחרות ה"טור דה פראנס", לאחר שהחלים ממחלת הסרטן. הוא זכה עוד כהנה וכהנה בתחרויות אופניים אחרות. חלק מזמנו ומהונו הקדיש ארמסטרונג להקמת קרן למלחמה בסרטן, LiveStrong שמה. שעזרה במימון מחקרים ובתמיכה בחולים. בשל השגיו המרשימים עד מאד, היו שהטילו ספק בכשרות הנצחונות. בתקופה האחרונה, וביתר שאת בחודשים האחרונים עלו שוב האשמות לפיהן הזכיות הושגו בדרך לא ראויה. (אגב, בישראל פירסמו את הסיפור תחת השם "שימוש בסמים", שהוא תרגום מאנגלית שיש בו כדי להטעות. מאחר שלא מדובר כאן בסמים נוסח הירואין וקוקאין ושאר חבריהם מ"פקודת הסמים המסוכנים" אלא בתרופות שיש בהן כדי לשפר את הביצועים הספורטיביים, ואסורות על פי התקנון של אגודות הספורט למיניהן, ובמקרים לא מעטים עלולים לפגוע באופן משמעותי בבריאות הספורטאים, עד כדי מוות). לאנס הואשם לא פעם בעבר שעשה שימוש בתרופות וטיפולים כאלה, אך לא הודה בדבר.
לאחר חקירה ממושכת של הנושא על ידי רשות אמריקאית הנקראת UNITED STATES ANTI-DOPING AGENCY, (ובקצרה USDSA ) ובסיוע הוכחות נסיבתיות ואוסף של עדויות מפי שותפים לעבירה לשעבר שזכו לעונשים מופחתים (מה שמכונה אצלנו "עדי מדינה") הואשם לאנס כי לא די בכך שהשתמש בתעלולים מפוקפקים כאלה בעצמו, אלא שחטא והחטיא את הרבים. הוא אירגן, על פי הנטען, את כל קבוצתו שתצטרף למאמץ ועודד אותם להשתמש בחומרים האסורים ואף סייע בידם להתחמק מרשויות מהבדיקה. בשל כך נשללו ממנו תאריו. לאנס, בתגובה להאשמות הודה בהן באופן "טכני", והודיע שלא ימשיך להיאבק על טיהור שמו, אבל ממשיך לכפור בהן באופן ציבורי.
בשבועיים האחרונים פירסם ה USADA דו"ח עבה כרס במטרה לבסס את הטענות כנגד ארמסטרונג. ברקע יש החושדים כי בעבירות הללו היו מעורבים בכירים בארגון האופניים העולמי( ובקצרה UCI) שמנסים, על פי הנטען, לטייח את הפרשה על מנת שלא יבולע להם. כך או כך, ממש לפני כמה ימים הודיע איגוד האופניים הבינלאומי שהוא מאמץ את המסקנות של הועדה האמריקאית ושולל ממנו כל תאריו. bאסר עליו להשתתף בכל תחרות לכל ימי חייו. כתגובת שרשרת, מספר ספונסרים משמעותיים ביטלו את החוזים שלהם עם לאנס ארמסטרונג, ויש גם התובעים ממנו להחזיר מענקים שקיבל.
ה USDSA מציין שהאשמתו של לאנס ארמסטרונג נעשתה באמצעות שיטות שאינן מספיק חזקות לעמוד במשפט הפלילי. אך רשויות הספורט אינן זקוקות לרף כזה של הוכחות על מנת להרשיע. יש שטענו בשל כך שהוא זכאי עד שלא הוכחה אשמתו מעבר לכל ספק, רבים אחרים יקבלו את מכלול הראיות שהוצגו כמשכנע מספיק לכל צורך מעשי, שאינו הרשעה פלילית. אנשי ה USDSA אומרים כי לדעתם החשדות הוכחו מעבר לספק סביר, ובאותה רמה המספיקה לשלול את רשיונו של רופא, למשל.
למה לו כל הענין הזה
תחרות הטור דה פראנס היא ככל הנראה אירוע הספורט הקשה ביותר בתחרויות ספורט בינלאומיות. הוא משול לריצת מרתון במשך שלשה שבועות – כל יום מחדש. רוכבי האופניים עולים הרים ויורדים גבעות, במהירויות גבוהות, במשך הטור הם רוכבים ברגליהם הדוויות מרחק של אלפי קילומטרים.
בניגוד למה שחושבים אלה שלא מכירים את הטור וחוקיו, רכיבת אופניים אינה תחרות אישית בה מי שמעז מנצח ומי שרכב מהר מכולם הוא זה שיעמוד על דוכן המנצחים. רכיבת אופניים תחרותית היא בעיקרה ספורט קבוצתי. קבוצה תחרותית מתארגנת סביב רוכב אחד או שניים בעלי יכולות גבוהות במיוחד, ותומכת בהם במהלך הרכיבה. הרוכב הכוכב יזכה לכך שהאחרים המכונים "דומסטיק" (משמעות המלה "משרת" – בצרפתית), יטרחו עבורו. הם יאטו כדי להביא מים מרכב הליווי, הם יתנו את האופניים שלהם לרוכב אם הוא ייפול. לכל קבוצה יש מרכז הדואג לטקטיקה שלה. מתי לרדוף ולהשיג, מתי לנוח ולצבור כוחות, ובסוף לחלק שלל. הסיבות לכך מורכבות. קודם כל – פיזיקה. יריבתו המרה של רוכב האופניים הממהר אינה העלייה, אלא הרוח. רכיבה מהירה מייצרת התנגדות רוחנית שאפשר למדוד אותה בכלים פיזיקאליים רגילים. כדי להתמודד עם הרוח הנושבת בפניהם, רוכבי האופניים מסתדרים בטור צמוד זה לזה, וכמו אווזים בשמים, נותנים מחסה זה לזה מהרוח. מעת לעת הם מתחלפים, וכך מתחלק מאמץ המלחמה ברוח בין כולם. בשל כך, תוכלו לראות בתחרות שכמעט כל המתחרים נעים בקצב קבוע במשותף, ורק במקרים מיוחדים, בדרך כלל לקראת סופה של התחרות, נוצרת "בריחה" – קבוצה קטנה של רוכבים המנסה ליצור פער בינה לבין כל שאר הרוכבים ולנצח במירוץ. מעניין לראות שגם באותה בריחה, היריבים עד למטרים האחרונים כמעט ממשיכים להתחלק ביניהם במלאכת ההובלה. מעבר לפיזיקה, גם חוקי התחרות מותאמים לקבוצות, ולאופן התנהלות זה. רוכב, מוכשר ככל שיהיה, לא יוכל לנצח בטור או בכל תחרות אופנים נחשבת, ללא תמיכה של חבורת מקצוענים הפועלים באותה קבוצה עבורו. לדברי ה USDSA ארמסטרונד היה ראש וראשון לארגון מערכת של אחזקת החומרים הללו, הפצתם והשפעה על כלל חברי קבוצתו להשתמש בהם מנהג של קבע. ולא רק שהוא השתמש בחומרים הללו האסורים, אלא הביא לכך שכל הקבוצה תשתמש בהם, כדי לשרת את הנצחון שלו עצמו, כפי שאומר הדו"ח ממנו ציטטתי בפתיח לפוסט.
הטור הוא עסק כלכלי גדול מימדים, ובאירופה כמו באירופה הוא עניין תרבותי מהמעלה הראשונה. לרוכבי הטור רוחשים כבוד רב, והם מצידם מחויבים לאתיקה הנוקבת של הטור, לחוקים הבלתי כתובים. כשלובש החולצה הצהובה נופל, אסור להאיץ כדי לנצל את היתרון. בנקודות מסוימות מאט כל הטור את מהלכו, כדי לאפשר לרוכבים לשתות או להתפנות. במקרים אחרים, האלוף המוביל בניקוד המצטבר יאפשר לאחרים, שאינם מאיימים על סיכוייו לנצחון, לזכות בקטע מסוים, מתוך ידיעה שהדבר יהיה השג משמעותי לאותו רוכב, ויסיע לו בקידום הקריירה הספורטיבית שלו. הזוכה במקום הראשון, מחלק את כל סכום הפרס בין חבריו לקבוצה. וישנם עוד כללים רבים לטור, ומי שלא שומר על כבודם של הטור ושל מתחריו מאבד את אהדת הקהל. כפי שאמרתי קודם, למרות החוקים, כללי הכבוד והאתיקה, בגלל המאמץ הפיזי העצום וההצלחה הספורטיבית והכלכלית המתלוות לזכייה, לא מעטים מתפתים ומשתמשים בתרופות אסורות כדי לנצח. כל שניה קובעת, ובשל כך רבה המוטיבציה לרמות. מתוך עשרים ואחד הרוכבים שעמדו יחד עם לאנס על דוכן המנצחים בשבעת הטורים בהם זכה, ("פודיום" קוראים לזה כאן), עשרים הואשמו בשימוש או בקשר עם שימוש בחומרים אסורים. מתוך ארבעים וחמשה שעמדו על הפודיום בין השנים 1996 עד 2010, שלושים וששה נפסלו. כך מסתבר שהשימוש בחומרים משפרי ביצועים בספורט האופניים נפוץ מאד. ולא רק בעת האחרונה, גם קודם לכך היו רוכבים "אגדיים" שנעזרו בחומרים כימיים שונים לתחזק את האגדה.
לאנס ואני
כפי שכבר אמרתי, אני לא גדלתי על לאנס. הוא יותר צעיר ממני. לא הערצתי אותו ולא שאבתי ממנו השראה. אני באופן כללי לא נוטה להעריץ אף אחד. כך שכל הסיפור לא יוציא לי את הרוח מהמפרשים ולא את האוויר מהגלגלים, ובכל זאת לפרשה יש מבחינתי כמה היבטים מטרידים. הרבה מאד נכתב ועוד יכתב על הפרשה הזו, אני לא בטוח שמה שיש לי לומר אלה הדברים החשובים דווקא, ראו זאת כהערות בשולי הדיון שלא יגמר לעולם.
אקדים ואומר שאני לא מתכוון לדון בשאלת מעורבותו האפשרית של ה UCI שרוחץ כעת בניקיון כפיו ומשתלח בלאנס, או בדיון מורכב בטיבן של הראיות, וגם לא אדבר על ההשתלשלות של החקירות ומה אמר לאנס אז ומה הוא שותק עכשיו. אשאיר לכם לחשוב לבד מה טיבה של הרשעה המושגת באמצעות עדויות של חבורה שלמה של נוכלים, שידעו להרוויח כשהשתלם להם, ולהודות עכשיו ולצאת בזול.
השאלה הראשונה היא עקרון הפעולה של גופים ממשלתיים, ושאינם ממשלתיים הנוטלים על עצמם תפקידים כמו שיפוטיים בלי שיהיו כפופים לכללים הפרוצדורליים המחייבים את בית הדין בשבתו לגזור דינו של אדם. כיום, המעקב אחרי רוכבי אופניים מקצועיים גובל ברודנות. מאחר שלא ניתן להוכיח באופן ישיר את אשמתם, מספיקות ראיות נסיבתיות שלא היו מספיקות להרשיע מישהו בדוח חניה כדי ליטול ממנו ניצחון בטור דה פראנס. ראו למשל את הרשעתו של קונטדור על בסיס כמות מזערית של חומר, ולמרות טענות חפות שהעלה. ראו גם את המרדף המתמשך אחרי לאנס ארמסטרונג. זו לא הייתה החקירה הראשונה או השנייה, וגם היא המשיכה לאחר שגופים מדינתיים אחרים הפסיקו. לאנס מואשם בשל אירועים שהסתיימו ב 2006 . לא אתמול. בסופו של דבר, גם אם לאנס אשם בכל המיוחס לו, ועוד כמה דברים שלא נודעו, לא מדובר כאן בפשע נגד האנושות. טובה רבה יותר היתה נגרמת לעולם לו המשאבים הללו היו מושקעים אי אז ברדיפת משתפי פעולה בצרפת, או רודנים הממומנים מכספי ממשל אמריקאי ולא במזרקי EPO על הגבול.
נקודה נוספת ששמתי לב אליה היא חדוות השפלתו של לאנס ארמסטרונג, ממנה נהנו במיוחד, כך נראה לי – אנשי ה UCI. פט מקוויד צוטט כאומר שיש לשכוח את ארמסטרונג וגם ה USDSA לא טמנו ידם בצלחת. אמנם לא יהיה טקס בו ישברו לו את הכידון של האופניים, אך נראה שאם זה היה תלוי בהם, היו מארגנים אחד. לדעתי הסיבה היחידה שלא שלחו אותו לאי השדים היא שעושים שם איירון-מן, אז פחדו שיצטרף.
ואם דיברנו על לשכוח מארמסטרונג, ההחלטה של שני הגופים היא לשלול מארמסטרונג רטרואקטיבית את כל תאריו, מאחר שהושגו במרמה. התמשכותן של הבדיקות הופכות את כל ענף האופניים למשהו שבו שום דבר לא סופי, וכל ניצחון הוא זמני. מי לידינו יתקע שבראדלי ויגינס, הבריטי החביב עם התספורת המשונה, לא יתגלה ב 2025 כמגה-נוכל המסתייע במדען מטורף מסרט קומיקס? הכל פתוח.
גם אם לא נטה אוזננו לתיאוריות קונספירציה, בכל מקרה "המלחמה הנחרצת" של הUCI היא כושלת, מצד אחד לא מצליחים לגלות שום דבר חשוב בזמן, ומצד שני מסתכנים בהפללה של ספורטאים תמימים. מה שהפך את זה מופרך עוד יותר הוא העובדה המצערת שבשל הצטיינותם של האחרים בתחום משפרי הביצועים, שבע חולצות צהובות נותרו מרחפות בחלל, ללא איש שיוכל ללבוש אותן.
מבחינה פילוסופית ועקרונית היכולת הזו לנוע אחורה בזמן ולחשב מחדש תוצאות ולהגדיר מחדש את מה שקרה, נראית לי הרבה פחות 2012 והרבה יותר מדי 1984. אני יודע שזו פרקטיקה מקובלת בעולם המשפט. ויש כאלה שיוצאים אפילו לקרבות משפטיים ממושכים כדי לזכות נאשמים שמתו מזמן, בחטאם או בשיבה טובה. לדעתי, קצת מגוחך לחשוב שאפשר במחי החלטה מנהלית כאילו-שיפוטית לשנות את ההיסטוריה ולהגיד לכולם – בעצם, תעזבו, מה שראיתם מאז 1998 לא היה באמת. התברר לנו עכשיו. מצטערים. אני לא מצליח להבין את זה. מין משחק רברסי כזה שבו הופכים אחורה את הכל, ותבוסה הופכת לנצחון, ולהפך, או שלא, הכל בינתיים כזה. ונודה לכם בשלב הזה.
והנקודה האחרונה, המטרידה ביותר מבחינתי היא שבסופו של דבר אין שום קרב הוגן שם בהרים. נכון, שיטות נוסח הסרט הותיק "בן חור" לחבל במרכבות של יריביך נפסלו משימוש, אבל גם כך הכל כזב, הכל אשליה שמטרתה למכור לנו את הספורט כמוצר בידורי, עם חסויות, ומוצרים נלווים, וזכויות שידור בהרבה מאד כסף. אין באמת "ספורט טהור" בספורט התחרותי, בוודאי בבינלאומי. אני לא מבקש לעודד כאן רמאים, או לקרוא לפעילות לא חוקית מזן זה או אחר, אבל לטעמי יש פה הבניה של מציאות שמטרתה לשמר את המערכת כפי שהיא.
כל ענין משפרי הביצועים הוא העמדת פנים קולקטיבית, קודם כל כאילו זאת הבעיה האמתית בספורט התחרותי שהופכת אותו למסוכן, או לא בריא או לא הוגן. ספורט תחרותי הוא ענין מזיק לבריאות, תמיד. רבים נפצעים ומזיקים לעצמם בשלל דרכים משונות. בנוסף, האגדה על "פייר פייט" כבר מזמן התבררה כסיפור רומנטי, והדרך לנצחונו של מי שיש לו יותר עוזרים ויועצים סלולה כמעט תמיד. בימי המלחמה הקרה, מיטב המוחות מעברו השני של מסך הברזל עסקו בכך. היום רק הכסף הגדול מדבר. ובכלל, מה שהיה מותר היום יהיה אסור מחר. יש קו דק מאד בין "טיפול" לבין "סימום" שמשתנה עם הזמן.
כשהייתי ילד, היו בערוץ הלבנוני קרבות האבקות של דמויות משונות זו בזו שחבטו ללא רחם. קראו לזה אז WWF . לימים התברר שמדובר בהצגה מתוכננת היטב. ובכן רבותי וגבירותי הצופים, הפער בין הליצנים המשופמים הללו לכל האתלטים ורוכבים האופניים והשחיינים, אינו כה גדול כפי שנדמה לכם.
.
מעט קישורים בנושא
La côte de la roche-aux-faucon בלוג מצוין (בעברית !) על אופני כביש כספורט תחרותי, שפירסם הרבה טורים על פרשת ארמסטרונג.
על הצליבה – חגי אשלגי באתר "שוונג"
מציאות נושכת – יאיר בן עמי באתר "שוונג"
עדכון – 18/01/2013
לאנס ארמסטרונג התראיין אצל אופרה ווינפרי והודה שהשתמש בחומרים אסורים.
כמה ציטוטים:
כן או לא, האם לקחת סמים? "כן", עונה לאנס, "לקחתי EPO, השתמשתי בעירויי דם, השתמשתי בטוסטסטרון. השתמשתי בסמים בשנים שזכיתי בטור דה פראנס. לא הייתי יכול לזכות בלי זה".
"אני יודע את האמת. האמת היא לא מה שאמרתי עד עכשיו. הסיפור היה יותר מדי מושלם לכל כך הרבה זמן. התאוששתי מסרטן, זכיתי בטור דה פראנס, זה היה סיפור מושלם, אבל זה לא היה אמיתי. אני עזרתי לצייר את התמונה הזאת. ועוד הרבה אנשים. כל האשמה עליי. אבל מאחורי התמונה הזאת, יש תקשורת ואוהדים ואיבדתי את עצמי בתוך זה. לא הצלחתי להתמודד עם זה"
"בעידן הזה אי אפשר היה לנצח באופניים בלי סמים. לא המצאתי את זה, אבל לא ניסיתי לעצור את זה. הענף משלם על זה עכשיו ואני מצטער".
הו, סוף סוף מישהו מסביר במה מדובר! וגם ההרהורים מעוררי מחשבה ועצב.
תודה 🙂