האומה שלנו, למרות שאין לה מי שתייה, אין חשמל, אין מערכות ביוב, תחבורה ציבורית, תודעת נקיון, אין משמעת נימוס או דיוק, יזמים דווקא לא חסרים לה. אלפים על אלפים. במיוחד בתחום הטכנולוגיה. והיזמים הללו – אנו היזמים – הקמנו את כל החברות למיקור חוץ שלמעשה מתפעלות את אמריקה בימינו….אני יזם אוטודידקט. זה הסוג הטוב ביותר של יזמים, תאמין לי. אחרי שתשמע את הסיפור על איך הגעתי לבנגלור ואיך הפכתי לאחד מאנשי העסקים המצליחים ביותר בה (אם כי כנראה אחד הפחות מוכרים), תבין כל מה שאפשר להבין על איך נוצרת יזמות, איך מטפחים אותה ואיך מפתחים אותה במאה הזאת, המאה העשרים ואחת המהוללת של האדם. ובאופן יותר ספציפי, המאה של האדם הצהוב והאדם החום. אתה ואני.
ספר ראשון בפרויקט ספרי הקפיטליזם. ואפתח דווקא בסיפורת, ולא בספר עיון תיאורטי. אספר לכם היום על באלראם האלוואי גיבורו של הספר "הטיגריס הלבן" שכתב ארווינד אדיגה יצא לאור ב 2008 באנגלית ותורגם על ידי יואב כץ מאנגלית באותה שנה ממש (פן הוצאה לאור – ידיעות אחרונות – ספרי חמד). זאת בשל הערה ששמעתי בהרצאה באינטרנט ובה אמר המרצה ש"הטיגריס הלבן" הוא בבחינת "'בין שתי ערים' של זמננו" ומיטיב לתאר את הקפיטליזם ההודי.
סיפור המסגרת של "הטיגריס הלבן" הוא על באלראם האלוואי, יזם ואיש עסקים, היושב ליד שלחנו וכותב מכתב. באלראם שהיה פעם משרת והיום הוא יזם. שמע שראש ממשלת סין מגיע לביקור בבנגלור כדי ללמוד על עולם היזמות ההודי, והחליט לכתוב לו מכתב ולספר את סיפור חייו. באלראם נולד למשפחה עניה, אביו התפרנס בדוחק רב ממשיכת ריקשות, בחלק ה"חשוך" של הודו בו העוני כבד וההשכלה אינה בנמצא. המסורת והמשפחה חזקים מאד, והריבוד המעמדי אינו ניתן לפריצה כלפי מעלה. הודו החשוכה אינה זו של האור, בה נמצאים העשירים, הסוחרים והמשכילים. זוהי הודו המנוצלת על ידי פוליטיקאים מושחתים וחבריהם אנשי ההון המשחדים אותם באין מכלים. הבחירות הדמוקרטיות הן כוזבות, ורשע וטוב לו כל היום וכל הלילה. באלאראם שנאלץ לעזוב את לימודיו כדי לסייע בפירעון חוב שנטלו הוריו כדי לממן את חתונת אחותו, מוצא את עצמו כמעט עבד נרצע, נאלץ לבלות ימיו ולילותיו בשירות האדונים. הוא לומד להשתלב, ובסדרה של מעשים לא נאים במיוחד, הוא מצליח לטפס במעלה. המחיר שהוא ומשפחתו נאלצים לשלם כבד מנשוא, אך זוהי הדרך שלו להיות יזם ולשבור את מעגל הדיכוי האינסופי.
הטיגריס של דיקנס
היה זה הטוב בזמנים, היה זה הרע בזמנים; היה זה עידן החוכמה, היה זה עידן הטיפשות; היה זה תור האמונה, היה זה תור הספקנות; היו אלה ימים של אור, היו אלה ימים אפלים; היה זה אביב התקווה, היה זה חורפו של ייאוש; הכול היה אפשרי, דבר לא היה אפשרי. גן עדן ציפה לכולנו, או היפוכו הגמור – בקיצור התקופה דמתה כל כך לזו הנוכחית, עד שבני הסמכא הקולניים ביותר בה התעקשו להתייחס אליה, לטוב או לרע, אך ורק בהשוואה על דרך ההפלגה.
("בין שתי ערים" פתיחת הספר).
בשל ההשוואה לדיקנס, חזרתי וקראתי, אחרי הרבה מאד שנים, את "בין שתי ערים" (מאנגלית: מרים יחיל-וקס, זמורה-ביתן מוציאים לאור).. בדיוק יצאה לאור השנה מהדורה החגיגית שיצאה לציון 200 שנה להולדת דיקנס, ובכל מקרה כדאי הוא דיקנס שאקרא בו מזמן לזמן. גם אדיגה משווה עצמו לדיקנס בשל העבודה שהוא שופך אור על חייהם של העניים ממש. מבחינה ספרותית קשה להשוות ביניהם. דיקנס הוא, איך לומר, דיקנסי בכתיבתו והעלילה שזורה בהרבה מאד עלילות משנה עם הסברים ארוכים כמנהג הימים ההם. "הטיגריס הלבן" אוחז בנראטיב אחד המסופר מפי הגיבור, בסגנון שאמור לייצג איש שאינו משכיל במיוחד. קשה לי לומר שאני מכיר הודים משכילים וכאלה שאינם משכילים, ואולי זה התרגום לעברית, אבל סיפור המסגרת הזה לא עובד מבחינתי. אדיגה גם לא שוזר עלילות ועלילות משנה רבות מספור כמנהגו של דיקנס, והסיפור מתנהל בקו עלילה אחד ברור. כמו דיקנס, אדיגה מבקש להציג מציאות כלכלית של קפיטליזם חריף קיצוני ואלים, עם אי שוויון שכמעט קשה לנו לדמיין. אלא אם קראנו את דיקנס. אדיגה מדבר על יחסי הניצול של המערב בהודו, ואת הניצול האלים הכוחני והבלתי נפסק בתוך הודו עצמה. אולי כדי להכריח אותנו לראות את דיקנס בתוך הטיגריס, אדיגה משלב בתוך הסיפור עצמו משולב קטע שבו תאונת דרכים בה העשיר דורס שלא בכוונה, גם אם מתוך זלזול, ילד מהמעמד העני. גם אצל דיקנס בתחילת הספר (עמודים 116-118) מרכבתו של המרקיז דורסת למוות ילד עני, שם העשיר מציע בזלזול פיצוי מטבע זהב אחד, שמושלך לו חזרה בפרצופו. אדיגה חוזר אל הסיפור הזה ועושה בו שימוש מתוחכם בהתפתחות העלילה, לש אותו ודורש אותו כעין חומר.
"בין שתי ערים" מסתיים במהפכה הצרפתית ובגילויי האלימות הברוטאלית שלה. הוצאה להורג שיטתית של כל מי שנחשב "אציל" או קרוב אליו, בבתי משפט שהתוצאות בהן ידועות מראש. "הטיגריס הלבן" לא צופה מהפכה, על אף העוני המחפיר והפער הנורא שבין המעמדות, באלראם האלוואי, המספר כותב לראש ממשלת סין שהמעמדות הנמוכים בארצו משלימים עם מקומם בתחתית ההירארכיה החברתית, עבדים שלא ימרדו לעולם כי אינם מכירים מציאות אחרת, כי הם משלימים עם מקומם הנמוך. כך היה מעולם, וכך ימשיך להיות.
השוק החופשי לגמרי
איני יודע מספיק על הודו ומצבה החברתי כדי שאוכל לשפוט האם לא הפריז אדיגה לצורך הסיפור, או שמא המעיט שלא יגידו בגת. כך או כך, "הטיגריס הלבן" הוא דוגמה קיצונית וסיפור על קפיטליזם חפשי לגמרי, ללא כל מגבלות באשר הן. "הטיגריס הלבן" מאתגר את התפיסות המזהות חופש וחרות, עם חופש כלכלי. בהודו שמתאר אדיגה יש קפיטליזם שמולו "הברונים השודדים" של ארצות הברית המתפתחת נראים כחבורת נערות כנסיה תמימות. חופש וחרות שבאמצעותם גמישות בשוק העבודה מושגת על ידי הסבר מנומס לעובדיך שאם לא ישתפו פעולה עם תפקידם ושכרם, מישהו עלול לרצוח את משפחתם. או רק לשרוף להם את הבית. מין מקום בו היוזמה חופשית בלי התערבות של המדינה, שהרי היא רק מפריעה ומגבילה אנשים מלממש את רצונותיהם החופשיים. בהודו של אדיגה והמדינה ממושמעת להפליא ונותנת לשוק לפעול. עם קצת תשלום כמובן, אבל מי שיכול להרשות לעצמו לשחד פקידי ממשלה, משחד. כי ככה זה בתחרות חופשית. חופש כזה יוצר קפיטליזם עם אי שוויון שקשה לנו לדמיין, ואת המשטרה הכי טובה שכסף פרטי יכול לקנות. שלטון המונח בכיסו של ההון והיזמים שמבטיחים צמיחה יודעים גם לדשן היטב את הדשא של הפוליטיקאי המקומי. שיצמח, למה לא. כך, בקפיטליזם טהור בו כל איש חפשי לפעול כדי למקסם את תועלתו האישית, בלי שאף אחד בעולם יפריע לו תיטיב יותר מתמיד לפעול היד הנעלמה, ואיש לא ימנע מהרעבים לממש את זכותם הטבעית לישון מתחת לגשר.
מאלאבי כותב באתר הודי של פעילים כנד קפיטליזם תאגידי, על הביוגרפיה של המחבר, הפוליטיקה של הספר והפוליטיקה של המחבר. סקירה מעניינת שנעזרתי בה בעת הכתיבה.
"תוכנית המזון הופרטה, המזון נבזז וילדים בהודו מתים ברעב" אתר "דה מארקר" 20/12/2012 – דיווח עיתונאי על שחיתות חריפה בהודו המובילה למוות ברעב של ילדים.
(כתוביות בעברית ניתנות להפעלה מהסמלים הקטנים בתחתית הוידאו)
9 Comments
יהודה
שלום גלעד,
מה שתיארת (בעיקר בפיסקה האחרונה) זה לא חברה קפיטליסיטית לגמרי, אלא פשוט חברה מושחתת.
אף קפיטליסט לא דוגל בשחיתות של המשטרה ושל פקידי הממשלה, ולהציג את הקפיטליזם ככזה, זה דמגוגיה זולה..
גלעד סרי-לוי
שלום יהודה
הוספתי מעט לפסקה האחרונה כדי להבהיר את כוונתי. זוהי דוגמה קיצונית לחברה קפיטליסטית לגמרי. בה הרעיון של האנוכיות שמיצרת את הסדר הקפיטליסטי מובא למקסימום.
אתה אומר שאף קפיטליסט, כיום, לא דוגל בשחיתות של המשטרה ושל פקידי הממשלה. ובכל זאת מפעם לפעם אנחנו שומעים על חברות רב לאומיות ששיחוד הוא חלק מהאסטרטגיה שלהן, ואפילו מבקשות לנכות מס על זה כהוצאה מוכרת.
יהודה
גלעד,
אתה מניח שהיסוד לסדר הקפיטליסטי הוא האנוכיות, ולכן מה שהצגת הוא (אולי) סוג של קיצוניות האנוכיות. אבל יש גם גישה קפיטליסטית שלא מניחה את האנוכיות כערך, אלא כצורת התנהלות כלכלית.
כלומר, כשעושים עסקים- אין סיבה שמישהו יתערב ויכריח לאיזו שהיא פעולה בגלל רעיונות אידיאולוגים כאלה ואחרים (הן אלטרואיסטים הן אגואיסטים), ושהשוק יהיה חופשי לגמרי- בלי שום הכרח מטעם המדינה.
בנוסף לכך, אפשר לחנך לדאגה לזולת וגמילות חסדים- מתוך כך לתת הרבה צדקה ואולי גם לעשות עסקים שיתרמו לקהילה על חשבון הרווח שלך (אבל זה כמובן מתוך רצון טוב ולא כי הכריחו אותך).
מדובר על קפיטליזם מסיבות פרקטיות (כי זה שיטה מוצלחת יותר) ולא אידיאולוגיות (כי להיות אנוכי זה טוב).
(לא הבנתי אם היית ציני או רציני בהציגך מדיניות מושחתת, אבל שחיתות היתה גם בקומוניזם- אז מה הראיה פה?)
גלעד סרי-לוי
לא בטוח שהבנתי את החלוקה שאתה עושה בין קפיטליזם מסיבות פרקטיות או אידיאולוגיות. שניהם,לפי התיאור שלך, בנויים על הרעיון שכל אחד מנסה למקסם את הרווח של עצמו ורצוי לא להתערב.
ולא, לא הייתי ציני או אירוני בדברי על השחיתות. רק אמרתי שעל פי ההגיון של האנוכיות, פרקטית או עקרונית, גם לפקיד משתלם לקבל שוחד במקום המשכורת העלובה שלו. ואני לא מביא דוגמה תיאורטית לצורך הדיון, אלא את מה שמספר עליו המחבר בספר.
יהודה
שניהם בנויים על הרעיון שכשהכלכה בנויה כך שכל אחד מנסה למקסם את הרווח של עצמו ורצוי לא להתערב, ההבדל הוא האם עומדת ביסוד גם עמדה מוסרית או לא.
כשפקיד נמצא בממשלה מושחתת, יותר משתלם לו לקחת שוחד. אבל זה עדיין לא אומר שהשיטה מעודדת שחיתות. לכן צריך שיהיה משטרה ואכיפה נגד שחיתות.
(גם לפקיד במדינה קומוניסטית מושחתת כדאי לקחת שוחד- אם ממילא הכל מושחת, אז למה שרק הוא יפסיד?)
גלעד סרי-לוי
מה זו "השיטה"?
אם מבחינה פרקטית משתלם לפקיד לקחת שוחד, למה נמנע את זה ממנו?
למה דוקא פה תתערב המדינה ותכריח אנשים לא לקחת שוחד? אתה סותר את העקרון של אי התערבות הממשלה ורואה כמובן מאליו שצריך משטרה שתפעל נגד התועלת של עצמה ותמנע שחיתות.
ברור שהטיעון הזה מביא לקיצוניות את הרעיון של כל אחד דואג לעצמו ומתוך כך צומחת טובה כללית. אבל ממנו אני מבקש להסיק שבכל מקרה נדרשת התערבות של החברה במעשי הפרטים, וכעת הדיון הוא רק על ההקף והעוצמה.
יהודה
השיטה זה השיטה הקפיטליסטית.
לא מדובר פה על אנארכיזם, אלא על גישה של שוק חופשי. גם בגישות הקפיטלסטיות הקיצוניות קיים מושג של משפט ומשטרה.
"אם מבחינה פרקטית משתלם לפקיד לקחת שוחד, למה נמנע את זה ממנו?"- כי לקיחת שוחד היא לא קבילה בחוקי השוק החופשי מכיוון שהיא מהווה פגיעה באחרים (במקרה הזה, הפרה של הסכם בין הפקיד לציבור).
"למה דוקא פה תתערב המדינה ותכריח אנשים לא לקחת שוחד?"-כנ"ל
"אתה סותר את העקרון של אי התערבות הממשלה ורואה כמובן מאליו שצריך משטרה שתפעל נגד התועלת של עצמה ותמנע שחיתות"- שוב, עיקרון אי התערבות הממשלה הוא כל עוד אין פגיעה באחרים, בגלל שכך המדינה לא מתדרדרת ולא כערך כשלעצמו.
"ברור שהטיעון הזה מביא לקיצוניות את הרעיון של כל אחד דואג לעצמו ומתוך כך צומחת טובה כללית."- מצב שבו "משטרה הכי טובה שאפשר להשיג בכסף. שלטון המונח בכיסו של ההון והיזמים שמבטיחים צמיחה יודעים גם לדשן היטב את הדשא של הפוליטיקאי המקומי" כמו שהצגת אותו, לא מייצג מצב שבו כל אחד דואג לעצמו לגמרי (אנארכיזם), אלא מצב שבו יש משטרה ומשטר שכולם מחויבים אליו, ופשוט יש שחיתות במערכת. זה דבר שונה מאוד.
גלעד סרי-לוי
אנסה לנסח את דבריך במלים שלי, ותגיד לי איפה טעיתי בהבנתך: אתה מוסיף לעקרון האנוכי עוד עקרון אחד, והוא להימנע מפגיעה באחר. את הפגיעה באחרים אתה מסייג למקרים מסוימים. לא כל פגיעה באחר תחשב פסולה.
מתוך הטענה הזו אני מבקש להסיק שאתה מסכים איתי שאין בנמצא "שוק חפשי" בתור שכזה ללא התערבות חיצונית.
עכשיו אפשר להתווכח מה גבולות ההתערבות הזו.
יהודה
לא.
אפשר (עקרונית) לקיים שוק חופשי לגמרי. לבטל את כל חוקי המדינה, את המשטרה ואת מערכת המשפט.
במצב אנארכיסטי שכזה לא יהיו 'פקידים מושחתים' (לפחות לא של גופים ממשלתיים), פשוט כי כלל לא יהיה בכלל גופים ממשלתיים. זה לא המצב שעליו מדברים קפיטליסטים (שדוגלים בשוק חופשי בתוך המדינה, ולא בביטול המדינה), אבל זה מצב אפשרי.
.jpg "הטיגריס הלבן")
שלום גלעד,
מה שתיארת (בעיקר בפיסקה האחרונה) זה לא חברה קפיטליסיטית לגמרי, אלא פשוט חברה מושחתת.
אף קפיטליסט לא דוגל בשחיתות של המשטרה ושל פקידי הממשלה, ולהציג את הקפיטליזם ככזה, זה דמגוגיה זולה..
שלום יהודה
הוספתי מעט לפסקה האחרונה כדי להבהיר את כוונתי. זוהי דוגמה קיצונית לחברה קפיטליסטית לגמרי. בה הרעיון של האנוכיות שמיצרת את הסדר הקפיטליסטי מובא למקסימום.
אתה אומר שאף קפיטליסט, כיום, לא דוגל בשחיתות של המשטרה ושל פקידי הממשלה. ובכל זאת מפעם לפעם אנחנו שומעים על חברות רב לאומיות ששיחוד הוא חלק מהאסטרטגיה שלהן, ואפילו מבקשות לנכות מס על זה כהוצאה מוכרת.
גלעד,
אתה מניח שהיסוד לסדר הקפיטליסטי הוא האנוכיות, ולכן מה שהצגת הוא (אולי) סוג של קיצוניות האנוכיות. אבל יש גם גישה קפיטליסטית שלא מניחה את האנוכיות כערך, אלא כצורת התנהלות כלכלית.
כלומר, כשעושים עסקים- אין סיבה שמישהו יתערב ויכריח לאיזו שהיא פעולה בגלל רעיונות אידיאולוגים כאלה ואחרים (הן אלטרואיסטים הן אגואיסטים), ושהשוק יהיה חופשי לגמרי- בלי שום הכרח מטעם המדינה.
בנוסף לכך, אפשר לחנך לדאגה לזולת וגמילות חסדים- מתוך כך לתת הרבה צדקה ואולי גם לעשות עסקים שיתרמו לקהילה על חשבון הרווח שלך (אבל זה כמובן מתוך רצון טוב ולא כי הכריחו אותך).
מדובר על קפיטליזם מסיבות פרקטיות (כי זה שיטה מוצלחת יותר) ולא אידיאולוגיות (כי להיות אנוכי זה טוב).
(לא הבנתי אם היית ציני או רציני בהציגך מדיניות מושחתת, אבל שחיתות היתה גם בקומוניזם- אז מה הראיה פה?)
לא בטוח שהבנתי את החלוקה שאתה עושה בין קפיטליזם מסיבות פרקטיות או אידיאולוגיות. שניהם,לפי התיאור שלך, בנויים על הרעיון שכל אחד מנסה למקסם את הרווח של עצמו ורצוי לא להתערב.
ולא, לא הייתי ציני או אירוני בדברי על השחיתות. רק אמרתי שעל פי ההגיון של האנוכיות, פרקטית או עקרונית, גם לפקיד משתלם לקבל שוחד במקום המשכורת העלובה שלו. ואני לא מביא דוגמה תיאורטית לצורך הדיון, אלא את מה שמספר עליו המחבר בספר.
שניהם בנויים על הרעיון שכשהכלכה בנויה כך שכל אחד מנסה למקסם את הרווח של עצמו ורצוי לא להתערב, ההבדל הוא האם עומדת ביסוד גם עמדה מוסרית או לא.
כשפקיד נמצא בממשלה מושחתת, יותר משתלם לו לקחת שוחד. אבל זה עדיין לא אומר שהשיטה מעודדת שחיתות. לכן צריך שיהיה משטרה ואכיפה נגד שחיתות.
(גם לפקיד במדינה קומוניסטית מושחתת כדאי לקחת שוחד- אם ממילא הכל מושחת, אז למה שרק הוא יפסיד?)
מה זו "השיטה"?
אם מבחינה פרקטית משתלם לפקיד לקחת שוחד, למה נמנע את זה ממנו?
למה דוקא פה תתערב המדינה ותכריח אנשים לא לקחת שוחד? אתה סותר את העקרון של אי התערבות הממשלה ורואה כמובן מאליו שצריך משטרה שתפעל נגד התועלת של עצמה ותמנע שחיתות.
ברור שהטיעון הזה מביא לקיצוניות את הרעיון של כל אחד דואג לעצמו ומתוך כך צומחת טובה כללית. אבל ממנו אני מבקש להסיק שבכל מקרה נדרשת התערבות של החברה במעשי הפרטים, וכעת הדיון הוא רק על ההקף והעוצמה.
השיטה זה השיטה הקפיטליסטית.
לא מדובר פה על אנארכיזם, אלא על גישה של שוק חופשי. גם בגישות הקפיטלסטיות הקיצוניות קיים מושג של משפט ומשטרה.
"אם מבחינה פרקטית משתלם לפקיד לקחת שוחד, למה נמנע את זה ממנו?"- כי לקיחת שוחד היא לא קבילה בחוקי השוק החופשי מכיוון שהיא מהווה פגיעה באחרים (במקרה הזה, הפרה של הסכם בין הפקיד לציבור).
"למה דוקא פה תתערב המדינה ותכריח אנשים לא לקחת שוחד?"-כנ"ל
"אתה סותר את העקרון של אי התערבות הממשלה ורואה כמובן מאליו שצריך משטרה שתפעל נגד התועלת של עצמה ותמנע שחיתות"- שוב, עיקרון אי התערבות הממשלה הוא כל עוד אין פגיעה באחרים, בגלל שכך המדינה לא מתדרדרת ולא כערך כשלעצמו.
"ברור שהטיעון הזה מביא לקיצוניות את הרעיון של כל אחד דואג לעצמו ומתוך כך צומחת טובה כללית."- מצב שבו "משטרה הכי טובה שאפשר להשיג בכסף. שלטון המונח בכיסו של ההון והיזמים שמבטיחים צמיחה יודעים גם לדשן היטב את הדשא של הפוליטיקאי המקומי" כמו שהצגת אותו, לא מייצג מצב שבו כל אחד דואג לעצמו לגמרי (אנארכיזם), אלא מצב שבו יש משטרה ומשטר שכולם מחויבים אליו, ופשוט יש שחיתות במערכת. זה דבר שונה מאוד.
אנסה לנסח את דבריך במלים שלי, ותגיד לי איפה טעיתי בהבנתך: אתה מוסיף לעקרון האנוכי עוד עקרון אחד, והוא להימנע מפגיעה באחר. את הפגיעה באחרים אתה מסייג למקרים מסוימים. לא כל פגיעה באחר תחשב פסולה.
מתוך הטענה הזו אני מבקש להסיק שאתה מסכים איתי שאין בנמצא "שוק חפשי" בתור שכזה ללא התערבות חיצונית.
עכשיו אפשר להתווכח מה גבולות ההתערבות הזו.
לא.
אפשר (עקרונית) לקיים שוק חופשי לגמרי. לבטל את כל חוקי המדינה, את המשטרה ואת מערכת המשפט.
במצב אנארכיסטי שכזה לא יהיו 'פקידים מושחתים' (לפחות לא של גופים ממשלתיים), פשוט כי כלל לא יהיה בכלל גופים ממשלתיים. זה לא המצב שעליו מדברים קפיטליסטים (שדוגלים בשוק חופשי בתוך המדינה, ולא בביטול המדינה), אבל זה מצב אפשרי.