לאחר שנים של הכחשות, החליט לאנס ארמסטרונג להודות בכך שעשה שימוש מקיף ומעמיק בחומרים אסורים. לאנס התראיין אצל אופרה ווינפרי, בראיון מוקלט ששודר הבקר אמר:
האם לקחת סמים? "כן", עונה לאנס, "לקחתי EPO, השתמשתי בעירויי דם, השתמשתי בטסטוסטרון. השתמשתי בסמים בשנים שזכיתי בטור דה פראנס. לא הייתי יכול לזכות בלי זה".
(הציטוטים כאן לקוחים מדיווח של "הארץ")
לאנס גם אמר:
"אני יודע את האמת. האמת היא לא מה שאמרתי עד עכשיו. הסיפור היה יותר מדי מושלם לכל כך הרבה זמן. התאוששתי מסרטן, זכיתי בטור דה פראנס, זה היה סיפור מושלם, אבל זה לא היה אמתי. אני עזרתי לצייר את התמונה הזאת. ועוד הרבה אנשים. כל האשמה עליי. אבל מאחורי התמונה הזאת, יש תקשורת ואוהדים ואיבדתי את עצמי בתוך זה. לא הצלחתי להתמודד עם זה"
כתבתי כאן כמה פעמים על לאנס ארמסטרונג, לאחרונה בשולי הפרשה שהביאה בסופו של דבר להרשעתו הספורטיבית, ולהודאה. לאנס לא היה גיבור ילדותי, ולא דמות מופת מבחינתי אף פעם. לדעתי, לאנס ארמסטרונג משך את החבל יותר מדי. אם היה נשאר עם שבעת התארים ולא מנסה לעשות קאמבק, או אם היה ממשיך בפעולות צדקה ולא מתיימר לכבוש גם את תחרויות "איש הברזל" אולי היו מניחים לו. בכל מקרה, כפי שאמרו רבים מחברי, גם בתגובות לדיון קודם פה בבלוג, החמור הוא שבמהלך הדרך הוא לא רק רימה את העולם, אלא פעל בעוצמה נגד מי שניסה להתנגד לו וגרם נזק רב מאד לכל אותם אנשים. הייתה לו החוצפה ויוהרה לתבוע בבית משפט את מי שפרסם את מה שהוא עצמו ידע שזו האמת.
עוד מוקדם לדבר על ההשלכות של המעשה על ענף אופני הכביש. קשה לי לראות כיצד יצליחו לקום מזה, ואיך אפשר להתמודד עם הטענה שאין באמת ספורט מקצועני של תחרויות כביש, והתוצאות נקבעות בבתי המרקחת. מתוך עשרים ואחד הרוכבים שעמדו יחד עם לאנס על דוכן המנצחים בשבעת הטורים בהם זכה, ("פודיום" קוראים לזה כאן), עשרים הואשמו בשימוש או בקשר עם שימוש בחומרים אסורים. מתוך ארבעים וחמשה שעמדו על הפודיום בין השנים 1996 עד 2010, שלושים וששה נפסלו. כך מסתבר שהשימוש בחומרים משפרי ביצועים בספורט האופניים נפוץ מאד. ולא רק בעת האחרונה, גם קודם לכך היו רוכבים "אגדיים" שנעזרו בחומרים כימיים שונים לתחזק את האגדה. וכך גם אומר לאנס
בעידן הזה אי אפשר היה לנצח באופניים בלי סמים. לא המצאתי את זה, אבל לא ניסיתי לעצור את זה. הענף משלם על זה עכשיו ואני מצטער".
לאנס ארמסטרונג, בימים יפים יותר אמר:
Pain is temporary. It may last a minute, or an hour, or a day, or a year, but eventually it will subside and something else will take its place. If I quit, however, it lasts forever
האם הסיפור של לאנס אומר שאם זה טוב מכדי להיות אמיתי הרי שזה לא טוב או לא אמיתי? שכל עולם הספורט ההשגי הוא שקר? שכל ההשגיות הקיצונית מובילה ישירות לתופעות כאלה? או שנוכל לשים אותו בצד,לומר שמדובר בעוד שקרן שהרשה לעצמו ולהמשיך כרגיל?