אולי אתם לא יודעים, אבל חלק גדול מחיי עובר עלי בהתעסקות עם כסף של אחרים. כלומר לא כסף ממש, אין כסף אמיתי בשום מקום יותר, אני חוקר ויועץ ומחשב חישובים. חוץ מזה אני מתעניין בקפיטליסטים ועיסוקיהם ואני אפילו כותב על זה מחקר מלומד באוניברסיטה העברית. (האוניברסיטה). וגם פוסטים, פה ושם, משתדל לא להגזים. לפיכך שמח ויגל לבי כששמעתי על צאתו לאור של הספר "חוב קטלני" שכתב ג'ון גאפר (מאנגלית: דרורה בלישה, פן הוצאה לאור- ידיעות אחרונות – ספרי חמד). הספר הזה משתבח ואומר על גבו כי
גאפר מספק בספר מעין מדריך מזורז לדפוס החשיבה של הטייקונים ולעסקיהם המפוקפקים, שיכולים להוביל לרווחי או להפסדי עתק.
גאפר הנ"ל, שכתב את הספר גם הוא לא נרתע מטורים ארוכים של מספרים באקסל, ואפילו קרא דו"ח כספי אחד או שניים. זאת מאחר שגאפר הוא כותב טור בכיר ועורך במגזין "פיננשייל טיימס" שעיקר עיסוקו הוא בכגון דא. אכן נראה כמו צירוף משובח, לכל הדעות. האמנם?
במה מדובר, תשאלו. ובכן – בספרי מתח קשה לספר את עלילת הספר בלי לגלות פרטי עלילה משמעותיים ולהסתכן בנזיפות חמורות, לכן אומר רק שהגיבור הוא בן קופר, פסיכיאטר בבית חולים יוקרתי בניו יורק. בבית החולים בו הוא עובד, הוא מקבל לטיפולו את הארי שפירו, אחד מעשירי וול סטריט, שלהפתעתו מסרב לטיפול. קופר נאלץ לשחרר אותו למרות שהוא חושד בנטיות אובדניות. ימים אחדים אחר כך הוא שומע בחדשות שהתרחש רצח באחוזתו של שפירו בהמפסטונס. משם והלאהגאפר מנווט את קופר במעשולי השאלות הקלאסיות של כל בלש מקצועי, חובב או סתם מישהו שנאלץ לגלות כדי להציל את נפשו, מי נרצח? למה? וכמובן – מי הרוצח. אז יש רצח, יש גופה ותעלומה. ולא תמיד ברור מה קורה, ומהו סבך האינטרסים שהוביל לכל זה. ויש גם גיבור ישר דרך שמסתבך, ושוטרים שלא תמיד יודעים את מלאכתם. ויש גם בחורה, בעלת מידות טובות. כמובן. והכל מעורפל במידה הראויה, והולך ומתברר עד לסוף המפתיע. כלומר מפתיע כמקובל. כי יותר מדי מפתיע זה גם לא טוב. (לא הייתם רוצים למשל לגלות שהרוצח הוא החייט, נגיד). את זה ג'ון גאפר עושה מצוין. אפשר לקחת שעה שתיים או שלש הפסקה, לשבת על החוף בוילה שלכם בהמפטונס ולהתענג על ספר מתח כתוב כהלכה.
האם הוא מצליח לגלות לנו משהו שלא ידענו על טייקונים? האם יש כאן תוספת ורקע על חייהם של הפיננסיירים העשירים שכמעט החריבו את עולמנו הכלכלי במשבר הכלכלי האחרון? (שטרם נגמר, אם לא הבחנתם בזה). התשובה לא פשוטה. אקדים ואומר כי בוא נאמר, "השינה הגדולה" הוא לא. גאפר ממקם את העלילה בפירמות פיננסיות עם שמות קרובים לדבר האמיתי, סליגמן ורוזנטל דומים מספיק לליהמן וסלומון הקיימים שם בוול סטריט. וגם משבר הסאב פריים היה באמת. אלא מה – הוא לא צולל לתוך סוגיות פיננסיות מאחר שהן מורכבות ומשעממות. מי באמת רוצה לדעת מה זה CDO, שלא לדבר על CDS סינתטי. גאפר הולך לכיוון רומן המתח, ושם הוא מצליח לכתוב משהו לא רע בכלל. לחובבי הז'אנר. וכל זה ממש חבל.
אני יכול להעיד, כמי שהתעמק במה שקרה שם "באמת" כי הסיפור הפשוט לכאורה, על אנשים שבשל רדיפת בצע וחוסר זהירות כמעט והחריבו את העולם הכלכלי בשימוש יתר ב CDS סינתטי, מדהים ומרתק הרבה יותר מכל סיפור פיקטיבי עם גופות או בלעדיהן.