למעשה, מרתונים הם אירועים שכוחות ההצלה והרפואה מסווגים אותן כ"אירוע רב נפגעים", עוד לפני שהתחילו. אילן גולדמן מספר לנו על מרתון פיראטי, הו הו הו עם בקבוק של רום.
כרגע לא ברור האם היה קשר בין החום שהיה או לא היה באותו זמן, לבין מותו המצער של האצן. ריצות מרתון, וריצות בכלל, הן עניין מסוכן כך אומרים. אני למשל לא לוקח סיכונים. אני רוכב על האופניים שלי לאט ובנחת, ואם אמות ממשהו זה יהיה משעמום. (או ממשאית). למעשה, מרתונים הם עניין מסוכן בתכלית, וככה זה עוד שהתחילו את הקונספט, אז ביוון. עובדה, בברצלונה היה מרתון במזג אויר נעים ומת שם מישהו באין מכלים. בתל אביב, להזכירכם, היה מדובר בחצי מרתון. היום שמעתי שבסופו של דבר בוטל המרתון. וגם את החצי השני של המרתון משבוע שעבר לא ירוצו. לכולם היה מה להגיד, האם צריך היה לבטל או לוותר או שכל אחד אחראי על עצמו ותמותו, כמו שאומרים חתולים המחשבים את קצם לאחור. את נקודת המבט המפוארת ביותר נתן לנו אילן גולדמן בהארץ (לינק פרימיום !!). גולדמן מספר לנו על התארגנות פיראטית שנולדה בפייסבוק כמחאה על דחיית המקצה ל-42.2 ק"מ במסגרת אירועי מרתון ת"א. חבורת הפיראטים יצאו על בקבוק של רום לרוץ בחושך במסלול המרתון. נשמע יותר פולני מפיראטי. הם כמובן לא ידעו שמלאך המוות בעקבותיהם.
בעוד אחרוני הבליינים התל אביבים מתנודדים כשיכורים על חוף הים, החלו המרתוניסטים להתנקז אל פארק צ'ארלס קלור, לבושים במכנסי ריצה קצרים, חמושים בתיקי שתייה משוכללים, נגני מוסיקה וחטיפי אנרגיה לשעת חירום. "זה המרתון הראשון שלי", מסביר אורון בן חיים, סטודנט בן 25 והאיש שעומד מאחורי היוזמה, "הדחייה של המרתון פשוט לא הסתדרה לי עם הלימודים".
בן חיים לא רצה שחודשי האימונים הארוכים שהשקיע יירדו לטמיון. כמוהו יש עוד קרוב ל-60 "משוגעים". הם אינם מוטרדים מהחשיכה ובראשם תכנית ברורה: "אנחנו מתכוונים לרוץ בגדה הדרומית של פארק הירקון עד ראש ציפור, לחצות לגדה הצפונית ולהספיק לחזור עד 6:00 כדי לזנק עם מקצה חצי המרתון הרשמי". הם אינם משערים בנפשם שחמש שעות לאחר מכן, בדיוק באותה נקודה בה התאספו, יתמוטט אדם בשם מיכאל מיכאלוביץ' ולא יקום עוד.
תקראו, תקראו. ממש טקסט פואטי. לפי הדרך שבה מתאר גילמן את הרצים הנועזים אפשר לחשוב שהם גם רצו בתעלות ביוב, או לפחות הדביקו מודעות נגד הבריטים. הטקסט המופלא כולל בתוכו את המלה "מצמרר" ואת "לא יכולה לעכל" הקלאסי. עוד אחת מהכתבות שבזכותן אני מלא גאווה על כך שאני תומך בעיתון "הארץ" לשמירה על הדמוקרטיה ביקום המוכר.