לפני כמה שנים, במבצע פרסום של חברת ביטוח בנושא תאונות דרכים, הגה מישהו את הסיסמה הקליטה "בכביש – תהיה חכם, אל תהיה צודק". הכוונה כאן ברורה. בכביש מאד מסוכן, אם למשל תעמוד על זכות הקדימה שלך לפי חוקי התעבורה, אתה עלול להיות מעורב בתאונת דרכים. סביר, הגיוני, ואני משתדל לנהוג כך בעצמי.

 

אלא מה? כמו שקורה לא מעט, הסיסמה הזו הוצאה מהקשרה והפכה להמלצה לדרך חיים. "אל תהיה צודק, תהיה חכם" מתפרש כהתעלמות ממקומו של הצדק בטיעון, לכל הכיוונים. אם אתה "חכם", רוצה לומר מנהל את ענייניך בערמומיות ראיה לציון, מושך פה וסוגר שם, אשרייך. להיות צודק זה ממש לא חשוב, ענין ארכאי המסור לידיהם של צדקנים וטרחנים. ואם אתה צודק, ומולך ניצב בריון או סתם חסר מצפון, אתה צריך להתקפל ו"להיות חכם". וזה לא משנה אם מדובר בשכן שזורק זבל לגינה שלך, או עמית  לעבודה שמתחנף בהצלחה יתירה לבוס כדי להשיג לעצמו את התפקיד שלך. אם הם מספיק חזקים, תוותר. תהיה חכם. אל תהיה צודק. ולכן אני מבקש להזכיר את מה שאולי נשתכח מהלב. סיסמאות חביבות למלחמה בתאונות הן דבר חשוב ומועיל, אבל צריך לזכור את מה שחשוב באמת. בוויכוח, בפעולה, בתביעה לשינוי, אתה צריך קודם כל להיות צודק. אחר כך חשוב גם לפעול בחכמה כדי לממש את העובדה הזו, ולהבין שלא תמיד תצליח. כדאי גם לבחור מתי ואיפה להיאבק, ומתי לשתוק. לא כל דבר מצדיק להשקיע בו את כל מאמציך. אבל עדיין, גם כשאתה שותק, אתה צודק. לעומת זאת אם אתה לא צודק, העובדה שאתה יודע להשתמש בחוכמה ביחסי הכוח הקיימים, (וזה לא משנה אם הם נובעים ממיקומך החברתי, מהנשק שיש לך ביד או מהשוחד ששילמת למישהו) מותירה אותך בריון שפל.

 

אני רוצה לדון בהיבט מסוים של פרשת ההטרדות מיניות במגזר העיתונאי. לפני שאפתח בדיון אומר שלשה דברים, למען הסר ספק.

  • בעיית ההטרדות המיניות היא חמורה ביותר, ויש לטפל בה. לא מדובר בגחמה אופנתית של מישהו אלא במצוקה אמתית של נשים רבות.
  • לא כל דבר צריך להיות מטופל על ידי המשטרה ובתי המשפט
  • לא כל עניין צריך להתברר דווקא לפי דיני הראיות וכללי הפרוצדורה הנוהגים בבתי המשפט

אחרי שהבהרתי עמדתי זו, אני מקווה. אוכל להמשיך. שוקי טאוסיג, מספר ב"עין השביעית" על מפגש שארגן תא העיתונאיות:

כ-60 עיתונאיות הגיעו למפגש. הן חולקו לקבוצות של כ-15 נשים כדי לדון בנושאים שעל הפרק. לכל קבוצה הייתה מעין מלווה, שתפקידה היה בין השאר להגדיר את כללי הדיון. אחד הכללים שנקבע מיד בתחילת המפגש היה שהדברים שנאמרו בו נשארים בשלב זה בין כותלי החדר. מה שהתברר במהלך המפגש, והפתיע אף את מארגנות הכנס, היה העובדה שבכל אחת מ-15 הקבוצות [הטעות בחשבון במקור – ג.ס.] העלו המשתתפות את נושא ההטרדות המיניות שחוו במקום עבודתן.

מכאן, הוא מספר, המשיך והתגלגל העניין עד לכתבת "הארץ" בה הואשם במפורש העיתונאי עמנואל רוזן במעשים שאינם ראויים. כנהוג במגזר שאני בא ממנו, אירוע זה לא חלף בלי תגובה ציונית הולמת. וכך כתב אלישיב רייכנר במקור ראשון (לינק לפרסום בדף הפייסבוק של רייכנר):

לפני כשלוש שנים כאשר התפוצצה פרשת הרב אלון ונחשף לציבור 'פורום תקנה', אתה ועיתונאים נוספים יצאתם נגד קיומו של הפורום הזה, המורכב מאישים בציונות הדתית ומיועד לטיפול בתלונות על הטרדה מינית מצד בעלי סמכות. ראיתם בפעילותו של הפורום ניסיון להשתקה ולהשארת הכביסה המלוכלכת בתוך הבית. טענתם כלפי אנשי הפורום: מי שמכם?. אמרתם להם: יש משטרה בישראל, יש בתי משפט, ולכם אין סמכות לשבת ולדון בתלונות שהגיעו אליכם.

אני באופן כללי נוטה להמליץ לחכות יום או שבוע לפני  שמגיבים. לא להיות כמו ויקיפדיה שמעדכנים את תאריך הפטירה עוד לפני שהגופה התקררה. אבל לפעמים הדחיפות חשובה. במיוחד ה"אמרנו לכם" הנצחי שמתחזק את אמונתנו בצדקת הדרך. זה תמיד מועיל.  לגופו של ענין, אומר רייכנר כי "לא הכל שפיט ולא הכל בגיץ" במיוחד בנושאים מסוג זה בהם יש מיעוט של תלונות, ולכן חשוב שיהיו גופים קהילתיים שיטפלו בבעיות הללו בעצמם.

לדעתי הוא צודק בטיעון שלא כל דבר "שפיט או בגיץ". ובכלל -  שאלת ה"פנייה למשטרה" לא יכולה להיות העיקרון היחיד לשאלות חברתיות ומוסריות. כפי שהיטיבה לומר נעמה כרמי בבלוג שלה.  כרמי מסבירה שבמקרה של החוק נגד הטרדות מיניות הכללים ברורים ועל המעסיק לפעול גם ללא תלונות למשטרה, אבל גם היא סבורה שישנם עניינים שאינם מסורים לחוק הפלילי, ובכל זאת הם ראויים לגינוי והוקעה:

האם זה [העדרו בעבר של חוק בנושא – ג.ס.]  פוטר מאחריות מוסרית מעסיקים שידעו, לא עשו דבר וממשיכים היום לאתרג את הנוגעים בדבר? (מסכן רוזן, הוא כנראה לא מספיק עם “הדעות הנכונות”…). מה עם נורמות שאינן משפטיות? האם כל שאינו פלילי, או לא יעמוד במבחן דיני הראיות – ראוי שיתקיים? האם זוהי סביבת העבודה (והחיים) שאנחנו רוצים בה? הגיע הזמן לתבוע מחדש את כבודו של הדיון הנורמטיווי והציבורי בנורמות מוסריות ואנושיות, במקום העבודה ובכלל.

עם זאת, רייכנר מוסיף ואומר כי לו היה קיים מעין "פורום תקנה" בקרב העיתונאים אז:

סביר להניח שערוץ 10 לא היה מתחיל להעסיק את רוזן אחרי שערוץ 2 החליט להפסיק את העסקתו בגלל תלונות. נשים שנפגעו מרוזן היו פונות ל'פורום תקנה' של עולם התקשורת, הפורום היה מברר את הפרטים ובמקרה הצורך, אם הנשים היו מסרבות או לא יכולות לפנות למשטרה, הוא היה מיידע את מנהלי גופי התקשורת, ומונע פגיעה בנשים נוספות מבלי לחשוף את התלונות לציבור.

אני לא מסכים איתו, ולא עם העיקרון המכונן את פורום תקנה. אני לא חולק על הצורך שב"פורום תקנה" ודומיו, אלא על הדרך שבה הוא פועל.  בפוסט הזה אני לא אתייחס לשאלת אשמתו או חפותו של רוזן בפרשה הנוכחית, ולא לדון כרגע במה שמכונה "פרשת הרב מוטי אלון" ולשאר אנשים שהפורום "טיפל בעניינם" אלא רק להתייחס להבט העקרוני. לכולם ברור ומובן הצורך ומהן  הבעיות שמנגנון כזה מבקש לפתור. אבל נראה לי שיש קושי ציבורי רב ביצירת מנגנון סמוי, שלא ברור מתוקף מי ומה נבחר, שההליכים שלו לא ברורים, שלא ידוע  מה טיבן של הראיות שהוא מקבל או פוסל, ומה העונשים שהוא מטיל. יש כאן ריח של "בית דין שדה".  ולא, אני אלא טוען שצריך להכפיף כל דבר לסדר הדין הפלילי  ולתקנות הראיות.  וברור שהדיסקרטיות חשובה בעיקר בגלל שמירה על פרטיותן של המתלוננות, אבל צדק לא עושים במחשכים. חייבת להיות פרוצדורה מבוקרת לתהליכים, רישום של פרוטוקולים או עיקרי דברים.  שקיפות הפרוצדורה אין פירושה חשיפת כל הפרטים. הכוונה שאני ואתה נדע שהפורום אינו מעל לכל, וגם הוא יצטרך לתת דין וחשבון במקרה של מחלוקת. צריך להיזהר מפורום (או תא) שהוא החוקר השופט והתליין, ואין מי שיכול למתוח עליו ביקורת. ברצותו מאריך וברצותו מקצר.  "סיכום" עם אדם שיפסיק "מרצונו" לעבוד במקום מסוים, שמא יפורסמו מעלליו, עלול להגיע בשימוש לא מבוקר, לכלל סחיטה באיומים. יש לקבוע הליכים ברורים מה עושה מישהו שהפורום בא איתו בדברים ויש ביניהם מחלוקת על עצם העובדות. צריך לקבוע ביקורת של אנשים ונשים שאינם חברים בפורום המחליט, ואינם תלויים בו במובן זה או אחר. לפעמים הכוונות הטובות עלולות לעוור עיני צדיקים, ולכן חשוב שיהיה מי שיבחן. הידיעה שיש מי שמבקר ובודק, תשפר את האמון ולא תזיק.

אסור לשכוח את דמעת העשוקים, וצריך להיזהר מאד שהפרוצדורה לא תאפשר לרשעים , ולחכמים בעיניהם, להמשיך לעלוז ולעלוז, כל הימים.  ובכל זאת, צריך לזכור את עקרונות הצדק גם כשלפנינו נבל שעשה את כל העבירות שבתורה. צריך לנהוג בו בתקיפות אך גם בהגינות המתאימה, ובוודאי להיזהר שלא להאשים את מי שאינו אשם. גם כשמבקשים לפתור בעיות קשות מאד בצורה חכמה, צריך להישאר צודקים. ולכן,  צריך שיהיו מנגנונים אזרחיים משלימים, אך חשוב גם שיהיו כללי עבודה שקופים ובקרה בלתי תלויה. אין זה אומר שתהיה חשיפה של המתלוננות או של תוכן העדויות בפני הציבור הכללי, ובהתארגנות נכונה החשאיות תמשיך להישמר. מבנה כזה רק יחזק את המאבק החשוב בהטרדות מיניות.