יום ירושלים של נעורי היה ריקוד דגלים ששיאו היה מפגש חברתי של צעירים וצעירות בנות גילי בכותל. וחולצות לבנות, וצנחנים. וחומוס של רחמו, וריח דגים. ביום ירושלים יש טקס בגבעת התחמושת וטקס קבוע בעתוני הנייר והרשת. כמו כאבי הבטן של פסח, האומללות הקשה הכרוכה בפגישה עם אבא ואמא שגידלו אותך, והעלות הגבוהה למשק של "החגים" ובכלל. זה הזמן של התל אביבים וסיעתם להשמיץ את ירושלים ואיכה ישבה בדד העיר הענייה החרדית ושאר מילות גנאי. המהדרין מקפידים לבכות על בתי הקפה ההם, ליד הכנסת הישנה.
אני עובד בירושלים וגר ממש בקרבתה כמעט כל ימי. לא רק מטיולים או מעתונים. ונכון, גם אני לפעמים נתקף נוסטלגיה למעיין שטוב, ולקולנוע רקס שכבר לא קיים. ובכלל, יש עוד מה לעשות ולשפר ולבנות ולתקן.
אבל בכל זאת, בכל שנה מחדש אני נזכר בנבואה הישנה, ושוחק בלבי יחד עם רבי עקיבא:
כֹּה אָמַר ה': שַׁבְתִּי אֶל צִיּוֹן וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם וְנִקְרְאָה יְרוּשָׁלִַם עִיר הָאֱמֶת וְהַר ה' צְבָאוֹת הַר הַקֹּדֶשׁ
כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים
וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָכֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: כִּי יִפָּלֵא בְּעֵינֵי שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה בַּיָּמִים הָהֵם?
גַּם בְּעֵינַי יִפָּלֵא! נְאֻם ה' צְבָאוֹת.כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת:
הִנְנִי מוֹשִׁיעַ אֶת עַמִּי מֵאֶרֶץ מִזְרָח וּמֵאֶרֶץ מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ וְהֵבֵאתִי אֹתָם וְשָׁכְנוּ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם וְהָיוּ לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים בֶּאֱמֶת וּבִצְדָקָה.(זכריה פרק ח')
[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=sCdu0jArPUA&w=420&h=315]
יאללה. נמאס מהבכיינים. בואו לרקוד עם הדגלים ולחגוג את חגה של ירושלים.