"גלובס" כותב על מריו בלכר. מי שנראה השבוע כמועמד המוביל לתפקיד נגיד בנק ישראל.
כדי לתאר את מריו בלכר, הכלכלן היהודי-ארגנטיני המיועד על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו לכהונת נגיד בנק ישראל, כדאי להתחיל באנקדוטה עליו מימי כהונתו בבנק המרכזי הבריטי דווקא בעשור שעבר. אל חשש: הפעם מדובר בעלילה "מוניטרית" למהדרין, ולא על אסטרולוגיה, סחיבה מחנות דיוטי פרי ויוצא באלו. היא מתארת את התפתחות חשיבתו כבנקאי מרכזי בעשור האחרון ואת גמישותו הרעיונית, שמבקרים יגדירו אולי כזיגזג רעיוני.
המאמר מעניין, כדאי לכם לקרוא אותו. לי הוא הזכיר משהו שכתבתי מזמן.
בשנת 2006 כתבתי את המאמר הראשון שלי שעסק בנושא כלכלה וחברה. זה היה בעתון "הצופה", במדור "סופרים וספרים" בעריכתה של חיותה דויטש. כתבתי סקירה על הספר "כשהתאגידים שולטים בעולם" שכתב דייויד קורטן. אצטט לכם קטע ממה שכתבתי אז.
דוגמה טובה לכך תהיה בחירתו של נגיד בנק ישראל מר סטנלי פישר. תומכיו טענו כי ניסיונו העשיר, ותפקידיו הבכירים בקרן המטבע העולמית הופכים אותו למועמד הטוב ביותר האפשרי. הדיון הציבורי המצומצם שהיה סביב בחירתו נסב על סוגית היותו עולה חדש, שרוב שנותיו עברו עליו בארצות הברית. סוגיה חשובה, אך בוודאי לא כמו שאלת האידיאולוגיה הכלכלית שהוא מביא איתו. אין בכוונתי לומר כאן שמר פישר אינו ראוי לתפקידו. אך יש לא מעט, ביניהם מחבר הספר, הסבורים כי קרן המטבע העולמית היא ארגון כושל, שנזקו רב מתועלתו. לפיכך יש לחשוב האם ניסיונו העשיר של הנגיד אינו לברכה למדינת ישראל ולאתגרים העומדים לפתחה. טיעונים כאלה לא הגיעו אל השיח הציבורי.
לנגיד בנק ישראל עשויה להיות השפעה משמעותית על חיינו כאן. הנגיד, על פי חוק בנק ישראל החדש הוא "יועץ לממשלה בעניינים כלכליים, לרבות לעניין צמצום פערים חברתיים וצמצום אי–שוויון בחלוקת ההכנסות בחברה". זו סוגיה חשובה ומשמעותית, שיש בה מגוון רחב של דעות ועמדות בציבור בישראל ובעולם בכלל. אפילו הגדרתם של "פער חברתי" ו"אי שוויון" שנויה במחלוקת. כך למשל יש דעות שונות בשאלת קו העוני. האם צריך למדוד עוני לפי ערך יחסי, כלומר מה מצבו של אדם לעומת כלל החברה שבה הוא חי. או שמא צריך לחשוב על נתון שיקבע "עוני מוחלט" לפיו מי שברשותו הכנסות ורכוש ברמה מסוימת אינו עני, גם אם שכנו עשיר ממנו פי שבעים ושבעה.
הנגיד אחראי בין השאר למה שנקרא "מדיניות מוניטרית", שממנה ( קוראי הכלכלנים – אני יודע שזה לא לגמרי מדויק) נגזרות גם החלטות על שער הרבית במשק ועל שערי החליפין של המטבע. עניינים אלה לא נוגעים רק לאילי הון ושועי ארץ. החלטות הנגיד על הרבית משפיעות על הרבית שמשלמים נוטלי המשכנתאות, ומכאן על התשלום החדשי שלהם. ובשל כך, על מחירי הדירות. כי אם התשלומים השוטפים הם גבוהים מאד, יש סיכוי שאנשים יקנו דירות במחיר נמוך יותר. ולהפך. רבית נמוכה עשויה לגרום לעלית מחירי הדירות. החלטה על גובה הרבית גם משפיעה על היכולת של קרנות הפנסיה להרוויח כסף על החסכונות המופקדים אצלם. כאשר יש רבית נמוכה, קשה הרבה יותר להרוויח מהלוואות. וכיון כאשר הפנסיה תלויה כמעט באופן בלעדי ביכולתם של המנהלים להרוויח כסף עבור החוסכים, שעור רבית נמוך עלול לפגוע משמעותית בקצבה שיקבלו בבוא הזמן.
גם ל"שער החליפין" יש השפעה על היום יום. נכון, אנחנו לא נמצאים במצב שהיה בשנות השמונים והתשעים בו עסקאות רבות היו נקובות בדולרים של ארה"ב, וכל שוק הדיור הושפע מעליות או ירידות מתונות בשער, אבל עדין יש לכך משמעות. אם השקל "חזק", כלומר אפשר לקבל יותר דולרים עבור השקלים, מחירי מוצרי היבוא הופכים להיות אטרקטיביים יותר. אם הדולר "מתחזק", הם עולים. אבל כשהשקל "חזק" היצואנים מרוויחים דולרים או אירו בחו"ל, וכשהם מביאים את הכסף לארץ, הוא שווה הרבה פחות. וכך הרווחים שלהם נפגעים ובמקרים מסוימים עלולים להביא לנזק משמעותי עד כדי חשש לקריסת עסקיהם, ופיטורי עובדים. אבל גם ליבואנים יש עובדים, ונחמד לנו לקנות אייפון בזול ולטוס לטיול בחו"ל במחיר נוח הרבה יותר. אינטרסים של מי עליו להעדיף? מה נכון למדינה? כל אלה שאלות חשובות ומשמעותיות. מאחר שעל פי החוק בנק ישראל "עצמאי בבחירת פעולותיו ובהפעלת סמכויותיו לשם השגת מטרותיו ולמילוי תפקידיו" לבחירת הנגיד שיעמוד בראשו חשיבות מרובה, ולא רק בשל סגולותיו האישיות ויכולותיו המקצועיות אלא בשל השאלה מהן עמדותיו המקצועיות והערכיות.
סטנלי פישר כיהן כנגיד בנק ישראל מאז שכתבתי את המאמר, ועד לאחרונה. שלא כמו במינויו של פישר, סוגיית מינויו של נגיד חדש שיבוא במקומו משכה הרבה יותר תשומת לב. אמת, הסיפורים על כלכלנים צבעוניים הנושאים איתם תיקים בלתי מורשים, חרטות מתמיהות וסגנית שלא נמצאת מתאימה מושכות תשומת לב רבה, בארץ ובעולם. ובכל זאת, נראה לי שדווקא עכשיו יש יותר ויותר דיון בשאלת מקומו של הנגיד במערכת הכלכלית, וגם ב"רחוב" מדברים על מקומה של האידיאולוגיה הכלכלית בקבלת ההחלטות. כפי שראיתם, אפילו העיתונים הכלכליים, שבדרך כלל רואים את הכלכלה כחוק טבע, מוכנים לדון בשאלה הזו. עוד ועוד אנשים מהרהרים על האג'נדה שממשלות נבחרות ופקידים הממונים מטעמן מביאים איתם אל התפקיד.
תהיה אשר תהיה דעתך -ליברטריאן קשוח או סוציאליסט רך לבב, ישנה חשיבות רבה לדיון אמיתי שיציג את העמדות ואת האפשרויות העומדות בפני מקבלי החלטות בתחום הכלכלי. החלטות שיש להן השפעה כה רבה על חיינו כאן כמדינה וגם כיחידים. נכון, "מדיניות מוניטרית" ו"שער חליפין" אינם מונחים שגורים בוויכוחים פוליטיים, בוודאי לא כמו "התנחלויות" או "שוויון בנטל", ובכל זאת, אני רואה , עם קצת אופטימיות, תחילתו של שינוי מבורך לקראת דיון ציבורי פתוח בסוגיות החשובות הללו.