החיים בפונדק

כתבתי פה ובמקומות אחרים על פונדקאות, טענתי שהיא על הגבול החלקלק של הסחר בבני אדם. אנשים אמרו שאני מגזים. והיום ראיתי כתבה מ YNET המספרת על שינוי מדיניות בתאילנד, הגורם לחשש בקרב זוגות ישראלים שהגיעו לשם כדי להשיג הורות פונדקאית.

"לדברי דותן, החוק בתאילנד אוסר גם כיום על פונדקאית לקבל כסף, ולכן ההורים המיועדים משלמים למכון מחקר….אם היה לי ספק לגבי החוקיות של ההליך הזה לא הייתי משקיע את מיטב ממוני……מדובר בעניין מהותי שאתה שם עליו את מיטב כספך וחלומותיך…..זה תהליך ארוך, מייגע, שגורם לעוגמת נפש, שדורש תכנון, ובגלל שלא ניתן לעשות אותו בארץ – עושים אותו בחו"ל. העלות שלו היא מאות אלפי שקלים. צריך למכור בית כדי לממן אותו".

ועוד מסבירים בכתבה:

התהליך הפרקטי שלהם החל בבחירות תורמת ביציות, שבמקרה שלהם באה מדרום אפריקה. "היא עברה טיפולים מקדימים לקראת תרומת הביציות וטסה לפני פחות בשנה לבנגקוק, ושם בוצע הליך התרומה וההפריה", מסביר דותן. "התהליך הזה לא אסור בתאילנד. יש פה מנגנונים שלמים שעוסקים בזה, כולל בתי חולים ומערכת משפטית"."

אז זה לא נראה כמו פרויקט מסחרי לייצור תינוקות ומכירתם ?

==

וזה לא כל הסיפור. גם אם לא תסכימו לטיעון שלי שמדובר פה בהפקת ילדים למטרות סחר, הפונדקאות עברה תהליך שמציג אותה כמשהו מותר ולגיטימי, בלי דיון מקיף על המשמעויות האתיות החברתיות והדתיות של שינוי תפיסת ההורות. בתאיילנד למשל, מי שהרתה וילדה היא האמא. אם תחשבו על זה, בהחלטה שהאם היולדת היא האמא (ולא כמו בניסוח אומלל "הילד שייך לה") יש הרבה הגיון. הוא שם את הדגש על תהליך התפתחות העובר מתא מין מופרה לבן אדם כגורם היסודי והמשמעותי.

בישראל יש חלוקה שאני מתקשה להבין אותה.

• גבר ואשה מביאים ילד לעולם בדרך ה"רגילה" – הם אמא ואבא שלו.
• אשה מביאה ילד לעולם יחד עם גבר שאינו בן זוגה – שניהם אמא ואבא שלו.
• אשה מביאה ילד לעולם באמצעות זרע של גבר שאינה מכירה אותו – היא אמא שלו ובן זוגה אבא שלו.
• אשה מביאה ילד לעולם באמצעות תא מין מופרה – כאשר הביצית נלקחה ממנה והזרע מבן הזוג שלה – היא אמא והוא אבא.
• אשה מביאה ילד לעולם באמצעות תא מין מופרה כאשר הביצית נלקחה ממנה והזרע ממישהו אחר – היא אמא והוא אבא.
• אשה שמביאה ילד לעולם באמצעות תא מין מופרה שאינו שלה, וזרע שאינו מבן זוגה – נחשבת "פונדקאית".

כלומר – ההריון אינו קריטריון, אלא השתתפות אחד מבני הזוג בתרומה לתא המין המופרה. בן הזוג הופך להיות הורה בלי כל קשר גנטי, ובזוג הטרוסקסואלי הגבר שתורם מזרעו לתהליך הופך את בת זוגו שהיא "רק" בהריון לאמא. (כאשר מדובר בזוג נשים או זוג גברים העקרון הוא אותו דבר, בשינויים המתחייבים. )

זו המפה והיא יוצרת עמדה מורכבת, שאני מתקשה להבין אותה. בכל מקרה נראה לי שקשה לומר שזה דבר מובן מאליו. הרי גם אם תתמוך בגנטיקה כקריטריון, מאיפה מגיע מקומו של בן הזוג כמכונן הורות של בת זוגו ומצד השני כהופך אוטומטית להורה?
תהיה אשר תהיה העמדה בה מחזיקים, אני תוהה על ה"מובן מאליו". שוחחתי עם על מיני אנשים ונשים ויותר מדי פעמים אומרים "יש טכנולוגיה, אז למה לא נשתמש בה". זיקת ההורים לילדיהם, והקומודיפיקציה של הגוף היא ענין חשוב מכדי להניח לו להיות מטופל על ידי סוחרים, או אפילו קבוצות אינטרס בעלות כח פוליטי. יש דיונים, כמו של סיגל בהבט הפילוסופי מוסרי, או של הברמאס שהוא קצת יותר "חברתי", אבל הם לא עולים אל פני השטח.

עדכון

שירה אבנת העירה לי שיש מצב הנקרא "תרומה כפולה". כפי שהיא מסבירה , זהו מצב שבו זוג הטרוסקסואלי שלשניהם בעיות ש תאי מין שאינם פוריים, ולכן מקבלים תרומת ביצית ותרומת זרע, אבל האישה נושאת את ההריון בגופה ובסופו של דבר היא ובן זוגה נחשבים אבא ואמא של הילד שנולד. תרומה כזו לא מותרת בישראל, בה חייב להיות קשר גנטי. רק אומר שהדוגמה הזו מציגה את המשך המורכבות. כי פה באמת אין שום הבדל ביולוגי או טכני בין פונדקאות לבין "תרומה כפולה". ההבדל היחיד שאני מוצא הוא שהאימא היא מי ששילמה את הכסף. ומכאן נדרש  רק עוד צעד קטן ל"תרומה כפולה עם פונדקאות" , שהוא ניתוק שתי הזיקות הללו ומעבר למודל של אימוץ תמורת כסף, או במלים פחות נחמדות –   קניית תינוקות.